ניו יורק טיימס
>> בזמן הזה בשנה שעברה דיברתי עם בכיר באפל על קוראי ספרים אלקטרוניים ודפוס בכנס שבו שנינו השתתפנו. מרבית השיחה נסבה סביב החטא הקדמון של חברות המדיה המסורתיות: תכנים מקוונים בחינם.
בעת ששוחחנו על כוס משקה, הוא לא דיבר לציטוט ולא היה מוכן לכך גם אם היה יודע שזה יביא לקץ הרעב בעולם. משום שהוא עובד באפל אמרתי לו שטאבלט שימושי, שיהיה בו תוכן שניתן לתמחר ולמכור כאפליקציות, יוכל לתקן חלק מהדברים שפגעו בדפוס. "מה שהעולם מחכה לו", קוננתי, "הוא מכשיר קל, בעל מסך מואר עם ארבעה צבעים, גדול מספיק ונוח לקריאה, עם ניווט במגע וחיבור לאינטרנט אלחוטי".
"מה שאתה מדבר עליו הוא מחשב, לא קורא אלקטרוני", אמר הבכיר בפיכחון, "והוא יהיה הרבה יותר יקר, ככל הנראה קרוב יותר ל-1,000 דולר מאשר ל-200 דולר". "טוב מאוד", אמרתי. "איפה אפשר להשיג אחד כזה"?
השבוע עשויים כולנו לקבל הצצה אל העתיד. לפי "פייננשל טיימס", אפל שכרה במה במרכז "ירבה בואנה" לאומנויות בסן פרנסיסקו, שם היא צפויה לחשוף את המכשיר. אתר הגאדג'טים גיזמודו העריך שהמכשיר, שככל הנראה ייקרא islate, יעלה בסביבות 800 דולר ולא יגיע למדפי החנויות עד מארס או אפריל. אפל אינה היחידה: שמועה לגבי טאבלט צבעוני בשם קורייר מבית מיקרוסופט עוררה גם היא הדים באתר, htc עובדת על פיתוחו של מכשיר הנתמך על ידי מערכת ההפעלה גוגל כרום ויש עוד אחרות.
אפל החשאית כבר עשתה בעבר צחוק מהמתנבאים למיניהם, אך קאי פו לי, לשעבר מנכ"ל גוגל בסין, העריך בבלוג הפרטי שלו כי הטאבלט יכלול מסך מגע בגודל 10.1 אינץ' וגרפיקה תלת מימדית. בנוסף, מו"ליות רבות בונות תוכן בהנחה שהוא יגיע לטאבלט.
האם, אם כן, הטאבלט של אפל הוא המצאה של אבק פיות אינטרנטי או האם הוא הביאה השנייה של האייפון, מושיע שיכול לעשות כל דבר, כולל הצלתן של הוצאות הספרים הגוססות? אני אדם אופטימי ולכן אבחר באפשרות השנייה.
לחזור לרומנטיקה
כזו התרגשות סביב לוח לא נראתה מאז שמשה ירד מההר, אך כדי שלמכשיר יהיה ערך מוסף, עליו לפתור בעיה כלשהי או להיות שימושי מאוד, או שניהם. על פי האמונה הרווחת, מחשבים טובים הם מחשבים שמאפשרים לאנשים לקרוא תוכן דיגיטלי, אך פעולה של לחיצה על העכבר אינה משתווה להפיכת דף בספר: המשתמשים גוללים את הטקסט מלמעלה למטה, כשמה שהם באמת רוצים הוא לקרוא את הטקסט בצורה אופקית, כפי שעשו מאות שנים. סיבה אחת להצלחת הקינדל למרות מגבלותיו היא שמחשבים נועדו לחפירה לתוך מידע, ולא לקריאה.
לטאבלט יש הזדמנות להצית מחדש את הרומנטיקה בין המלה המודפסת לצרכן. היזכרו בתחושה של ישיבה בסלון שלכם, שכיבה במיטתכם או שהייה במטוס עם ספר אהוב בחיקכם. מאז המצאת הדפוס היה לאנשים קשר אינטימי עם הטקסט: הם נגעו בו, הפכו דפים ועילעלו בו הלוך ושוב.
הטאבלט, אם יושק כראוי, יהיה אייפון על סטרואידים - וכל מי שבילה זמן עם המכשיר הזה יודע שהקסם שלו טמון בהעתקת תחושת האינטימיות הלא מקוונת. זהו דחף אנושי מאוד, כמעט מולד: הקוראים רוצים לגעת במה שהם מבקשים ללמוד.
יש בעיות מעשיות רבות שיש לפתור, בהן הפיכת המכשיר לקל מספיק בכדי להחזיקו, ויצירת סוללה חזקה מספיק, שתוכל להזין את המסך זולל האנרגיה. גם המחיר הוא סוגיה חשובה. אף כי טאבלט ראוי בוודאי יציג סרטוני וידיאו ויעשה קסמים נוספים שהקורא האלקטרוני הקיים כיום אינו מסוגל להם, האם הוא באמת שווה פי שלושה ממנו? עבורי ועבור קוראים רבים נוספים, הוא שווה את המחיר. ההערכות בנוגע למכירות הצפויות למכשיר בשנה הראשונה להשקתו הן 10-1 מיליון יחידות.
העיתונאי ג'ק שפר כתב בחודש שעבר במגזין המקוון "סלייט" כי גם אם הסוגיות הטכניות ייפתרו, הטאבלט לא יסייע למדיה המודפסת. שפר הזכיר לקוראים את ההתרגשות שסבבה את השקת הסי.די-רום בשנות ה-90, שהתפוגגה מהר מאוד. הוא ציטט את החוקר והוגה הדעות פבלו בוקובסקי כדי להראות שהטאבלט מהווה פתרון לבעיה שמרבית האנשים לא נתקלים בה: "רוב האנשים זקוקים לגלשן פשוט יותר מאשר לציוד צלילה מורכב ויקר". לטענתו, טאבלט שיציג גרסה משודרגת של "ספורטס אילוסטרייטד" פשוט מתחרה בטלוויזיה, ולא באמת מעודד את המדיה המודפסת.
"האם גרסת הטאבלט של 'ספורטס אילוסטרייטד' באמת יכולה להתחרות בתריסר ערוצים של espn, רשת שידורי הספורט האמריקאית ורסוס וערוצי ספורט אזוריים?", כתב.
כן. מגזינים ועיתונים התחרו בטלוויזיה במשך שנים ועשו זאת בהצלחה מכיוון שהציעו חוויות מדיה שונות באיכותן. הקוראים אינם צופים פסיביים; הם מנווטים את דרכם בתוכן בקצב שלהם ולפי רצונם. הסי.די-רום לא היה אלא גרסה מסורבלת למכשיר קיים - לא מכשיר מדור חדש שנועד להגדיל את ההנאה מהקריאה.
כשאני שוכב במיטה ליד אשתי, היא לא צריכה לקחת חלק בעניין שלי בהישגיו של שחקן הפוטבול פייטון מנינג, אך אני חופשי להתעמק בנושא ככל שארצה, דרך המסך שלי. אתם מוזמנים להכניס כאן את הבדיחות הפרטיות שלכם בנוגע לממשק המגע של המכשיר וגיליון בגדי הים השנתי של "ספורטס אילוסטרייטד", אך צילומי סטילס שבמגע אצבע נהפכים לסרטוני וידיאו יהיו אחת האפליקציות.
אבל גם אם אני צודק, עד כמה זה מועיל למו"ליות? ובכן, בתור התחלה זה מסייע למגזינים ולעיתונים להיכנס לעולם שבו הם יכולים לאמוד את התעניינות הצרכנים בפרסומות, התחום היחיד שבאמת מתקדם. למרות זאת, מדוע שאנשים לפתע ירצו לשלם עבור משהו שהם יכולים לקבל בחינם? כאן אפל נכנסת לתמונה. ממשק פשוט, אמין ונוח המעניק גישה לתכנים בתשלום יכול לעשות דברים מדהימים: לפני חמש שנים, כמעט אף אחד לא שילם עבור מוסיקה ברשת, וכיום, כעבור 9 מיליארד שירים שנמכרו, אנחנו יודעים שאנשים מוכנים לשלם אם המחיר הוגן והמכשיר נוח.
כמובן, אם כמות גדולה של תכנים איכותיים תהיה זמינה בחינם במקום אחר, שום ממשק לא יגרום לתכנים בתשלום להיראות אטרקטיביים. מו"ליות רבות ייאלצו לעבור לצד השני של מתרס התשלום, אם לתכנים הדיגיטליים בתשלום יהיה כוח משיכה.
רבים אמרו שישנו ערך גדול הרבה יותר להשמעה חוזרת של השיר "stand by me" של בן אי. קינג, מאשר, למשל, לעותק של הטור הזה. ואולם איפשהו בין המודל של itunes לחנות האפליקציות של אייפון, שבה אנשים משלמים עבור אפליקציות שהופכות את חיינו למשופרים או פשוטים יותר, ישנו מקום גם לדפוס.
לא התרגשתי כל כך ממשהו שקניתי מאז שהייתי בן 8 והזמנתי סוסוני ים שפורסמו על גבה של חוברת קומיקס. כשחושבים על זה, הרכישה ההיא לא באמת עמדה בציפיות שלי, אבל עם תחילת השנה החדשה, לילד מותר לחלום, לא?
הטאבלט: אייפון על סטרואידים
מאת דיוויד קאר
25.1.2010 / 7:09