אובמה בעד ועדת בכר

>> "ברק אובמה הכריז מלחמה על הבנקים", קראו הכותרות של עיתוני העולם בסוף השבוע - ובעקבותיהן נשלחו כל הבורסות העולמיות לצלילה חדה.

"מדד הפחד" של הבורסות זינק כאשר המשקיעים קראו את ההצעות שהעלה הנשיא אובמה: להגביל את ההשקעות של ההון העצמי של הבנקים, כדי שההון לא יסוכן, לאסור על הבנקים להחזיק בבעלות על קרנות גידור או קרנות השקעה פרטיות, ובכלל - ליצור מחדש הפרדה בין הפעילות הבנקאית של הבנקים לבין הפעילות השוק-הונית שלהם. זאת, כדי למנוע מצב שבו הפעילות המסוכנת בשוק ההון מסכנת את יציבות הבנקים ואת יציבות פיקדונות הציבור בהם.



לאוזניים ישראליות, הטיעונים ההיסטוריים של אובמה צריכים להישמע מוכרים להפליא. המלחמה שאובמה עומד להוליך כיום בארה"ב, ובעצם מדובר במלחמה נגד מערכת הבנקאות בעולם כולו, היא מלחמה שמדינת ישראל כבר לחמה אותה - וניצחה. זוהי המלחמה שגופי הפיקוח השונים בישראל - הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, הפיקוח על הביטוח במשרד האוצר וגם רשות ההגבלים - הובילו ב-25 השנים האחרונות, ושכתוצאה ממנה הבנקים הישראלים הגיעו למשבר הפיננסי העולמי מוגנים ויציבים מתמיד.



אנחנו מתכוונים כמובן למלחמה שפרצה ב-1983, בעקבות שערוריית ויסות מניות הבנקים וקריסת ארבעת הבנקים הגדולים בישראל. תוצאת אותה מלחמה היתה שהפיקוח על הבנקים בבנק ישראל אסר על הבנקים להשקיע את כספי ההון העצמי שלהם במניות, איסור השריר וקיים עד היום. אנחנו מתכוונים גם למלחמה שפרצה ב-2005, כאשר ועדת בכר לטיפול בריכוזיות הפיננסית המליצה על הפרדת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים. למעשה, ועדת בכר הביאה להפרדת הפעילות הבנקאית של הבנקים מהפעילות השוק-הונית שלהם. כן, בדיוק ההפרדה שהנשיא אובמה מכוון לה עכשיו.



אנחנו יכולים להוסיף עוד כמה מלחמות משנה שהיו במהלך הדרך: ועדת ברודט, שהגבילה את השקעות הבנקים בתאגידים ריאליים; והפיקוח על הבנקים שהגביל גם את ריכוזיות האשראי של הבנקים (מגבלת לווה בודד, מגבלת אשראי ענפי). כל אחת מהמלחמות הללו נעשתה בתקופה אחרת ומסיבה שונה, אבל לאורך שנים כולן שירתו אסטרטגיה אחת: הקטנת הסיכון של הבנקים באמצעות מיקוד הבנקים בפעילות בנקאית בלבד, והקטנת הסיכון של הבנקים במשק הישראלי באמצעות הגבלת הפעילות המשקית הכוללת שלהם.



כיום, שנה וחצי לאחר פרוץ המשבר העולמי, אין עוררין עוד בדבר צדקתה של האסטרטגיה הזאת. מערכת הבנקאות הישראלית צלחה את המשבר העולמי בשלום גם בשל תבונת מנהליה, אבל עוד יותר בגלל שמגבלות פיקוחיות פשוט מנעו ממנה להסתבך. ההגבלות של הבנקים בתחום השקעות ההון העצמי שלהם הגבילו מאוד את היכולת של הבנקים להרחיק לכת בהשקעות אקזוטיות ומסוכנות. ועדת בכר - שהבנקים נלחמו בה בחירוף נפש - הרחיקה את הבנקים מהסיכונים של שוק ההון, וגם הקטינה במידה רבה את הסיכון של הבנקים בתחום האשראי (שוק ההון ספג את הסיכון הזה, דרך הנפילות באיגרות החוב).



הנשיא אובמה אומר את זה כיום בפה מלא: הרגולציה הישראלית היא הרגולציה המנצחת. במקום שישראל תלך בעקבות האמריקאים, האמריקאים הולכים בעקבותינו. רגולציה ישראלית נבונה מאוד ב-25 השנים האחרונות העניקה לישראל יתרון מוחץ בשעת מבחן (קרי, בשעת משבר עולמי). עכשיו, הגיע הזמן למנף את היתרון הזה מפה והלאה: להסיק את המסקנות המתבקשות מהמשבר הפיננסי כדי להמשיך את תנופת הפיקוח הישראלי המרחיק לראות.



בראש ובראשונה הכוונה היא לוועדת חודק, שמקדימה לטפל בבעיה שהאמריקאים עדיין מתעלמים ממנה: הכשלים שהתגלו בפעילות הגופים המוסדיים, שגם להם (ולא רק לבנקים) אשמה כבדה בפרוץ המשבר. העובדה שהבנקים נלחמים בוועדת חודק בחירוף נפש לא צריכה לבלבל - הבנקים התנגדו גם לכל מגבלות הרגולציה הקודמות שהוטלו עליהם, ובדיעבד, המגבלות הללו פשוט הצילו אותם.



ועדת חודק, הגבלות על שכר המנהלים בגופים המוסדיים, הרחבת הגבלות על ההשקעות ההון העצמי גם בחברות הביטוח והמשך הידוק הפיקוח גם על ההון העצמי של הבנקים וגם על נורמות השכר בבנקים - כל אלה הם צעדים הכרחיים, בעקבות המשבר, ובכל אלה ישראל יכולה להמשיך ולהיות חלוצה עולמית. אם נעשה זאת, לאובמה יהיה עוד הרבה מה ללמוד מאתנו.