הבטחה לשנה החדשה: להיות מעורבים

>> בשיחה שניהלתי באחרונה סיפר לי מנהל בכיר, המועסק במשכורת נדיבה, על השעמום שהוא חש בעבודה. בעקבות ההאטה הכלכלית בוצעו קיצוצים נרחבים בתקציב החברה שלו, והופחת מספר הפרויקטים המרגשים שבהם כה אהב לעסוק. מסכן שכמותו. הוא שקוע במחשבות על מה שאיבד, במקום על מה שהוא יכול להציע. בעשותו כך, הוא אינו רואה את שפע ההזדמנויות שנוצרו באווירה הכלכלית החדשה.

לדוגמה, הנתונים מהשנה האחרונה מציעים הזדמנות אדירה להבנה טובה יותר של דפוסי הקנייה של לקוחות הארגון, שבו עובד אותו מנהל. הזדמנויות כאלה אינן תלויות בכסף, אלא בתשומת לב ובאכפתיות של הארגון ושל האנשים שעובדים בו.



אין ספק, המעסיקים קוצרים את מה שזרעו. הם לימדו אותנו, העובדים, שעולם העסקים הוא אינו מערכת הוגנת (אך אכזרית) של "למעלה או למטה", אלא משחק שרירותי ומזלזל של "כשאנחנו למטה, אתם בחוץ". אין להם שום זכות לצפות ליותר. אבל אנחנו צריכים לצפות ליותר מעצמנו. אנחנו חייבים לתת יותר משאנחנו מקבלים. לא בגלל שהחברה ראויה לכך, אלא בגלל שאנחנו חייבים זאת לעצמנו. עבודה פוריה ומעשים טובים אקראיים נושאים גמול מספק בפני עצמם.



אם אתם תוהים אם אתם נותנים או רק מחכים לקבל, שאלו את עצמכם שתי שאלות: אם יציעו לכם תפקיד אחר, האם תתקשו לעזוב את החברה שלכם? לאחר שתעזבו, האם מישהו יתקשר? אם התשובה לשתי שאלות אלה היא "לא", אז כנראה שהיחסים שלכם עם המשרה שלכם הם יותר עניין של נוחות מאשר של מחויבות.



הכותבת היא מייסדת ונשיאת valuedance ומומחית לטכנולוגיות מידע, מנהיגות ואימון



**



הסוגיה: האם אתם מחויבים באמת לעבודתכם?



הפתרון: שאלו את עצמכם שתי שאלות: אם יציעו לכם תפקיד אחר, האם תתקשו לעזוב את החברה שלכם? ולאחר שתעזבו, האם מישהו מהחברה יתקשר?



הדרך: אם התשובה היא "לא", אתם יותר בעניין נוחות מאשר מחויבות



harvard business monday morning



מפרסומי בית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד