הניצחון של פול וולקר מחזיר אותו למעמדו כיועץ בכיר לנשיאים - מניקסון ועד אובמה

הנשיא אובמה כינה אותו פשוט "האיש הגבוה העומד מאחורי" כאשר הכריז על כוונתו להגביל את גודל ופעילות הבנקים בארה"ב ביום חמישי האחרון, אך פול וולקר, בגובה 2.01 מטרים, שעל שמו ייקרא החוק החדש, הוא בעל היסטוריה צבעונית בלב קביעת המדיניות הכלכלית של ארה"ב.



במהלך מסע הבחירות של אובמה, תיאר אותו אוסטן גוסלבי, אחד מיועציו הבכירים של אובמה, "איש ענק, גאון, נפלא", והוסיף כי "כל עצה שלו מעניינת מאוד את הממשל". במשך כמה חודשים נראה היה שלא כך הוא הדבר, כאשר וולקר השמיע עמדותיו בפני הקונגרס, בפני הצוות הפוליטי של אובמה ובפני כל מי שהיה מוכן לשמוע – אך לא נענה. מעמדו כיועץ מוביל הושב על כנו בעת ההכרזה בשבוע שעבר.







וולקר נולד בניו ג'רזי ב-1927. את לימודיו האקדמיים השלים בפרינסטון, הרווארד, ובית הספר למנהל עסקים בלונדון. הוא שימש כסגן שר האוצר של הנשיא ניקסון, בתקופה בה פורקה מערכת ברטון וודס והדולר הופרד מהזהב – חוויה שגרמה לו להעלות ספקות בנוגע ליתרונות מטבעות הנסחרים חופשית.



אך התפקיד שחתם את מעמדו היה כיו"ר הבנק הפדרלי, תפקיד שניתן לו ב-1979 על ידי הנשיא קרטר. הוא קיבל לידיו כלכלה במשבר, והוטלה עליו המשימה של התגברות על האינפלציה המפלצתית שהתפרצה בעקבות משברי הנפט של שנות ה-70'. עד 1981, הוא העלה את הריבית לשיעור מדהים של 20%. המדיניות הובילה למחאות רבות, אך בסופו של דבר נתפסה כמוצלחת, והנשיא רייגן מינה אותו מחדש לתפקיד.



ב-1987 הוחלף וולקר באלן גרינספן, שכונה בוול סטריט "המאסטרו", כיוון שלמרות הצלחת המדיניות המוניטרית של וולקר, הוא היה ספקן לגבי תוכניתו של רייגן לפרוס את הרגולציה על המגזר הפיננסי – מטרה שגרינספאן אימץ בהתלהבות.



מאז שנפלט מהבנק הפדרלי, וולקר גוייס לעתים קרובות כיד המייצבת בעתות משבר, הן על ידי חברות והן על ידי ממשלות. הוא כתב דו"ח על התנהלויות בלתי תקינות בתכנית נפט-תמורת-מזון של האו"ם בעיראק. כאשר חברת ראיית החשבון ארתור אנדרסון עמדה על סף קריסה בעקבות שערוריית אנרון, היא שכרה אותו כיועץ במאמץ אחרון (שכשל) להציל את שמם הטוב.



אובמה הציב אותו בשנה שעברה בראש המועצה המייעצת להתאוששות כלכלית של הנשיא - היועץ החיצוני הבכיר ביותר לממשל. בניגוד לאחרים בצוות של אובמה, וולקר הוא יועץ שאינו אחד מאנשי וול סטריט, ואף מתח עליה ביקורת חריפה. האחרים - שר האוצר טימותי גייתנר וראש המועצה הכלכלית הלאומית, לארי סאמרס - קרובים ברוחם לבנקאי ההשקעות.



אך להערכת מקורבים לממשל, מאז הוא נדחק לשוליים, כשאוזנו של הנשיא קשובה יותר לשר גייתנר, ולסאמרס, בוגר ממשל קלינטון שנמנה למעשה עם מי שביטלו את חוק גלאס-סטיגל, שמנע מבנקים מסחריים לבצע פעולות מסחר מסוכנות.



וולקר, לעומת זאת, הוביל את הקריאה להחזרת ההפרדה בין בנקאות מסחרית לקמעונית, ואמר ל"ניו יורק טיימס" בראיון נדיר בשנה שעברה: "אני לא דופק על שולחנות כל הזמן, אבל אני מביע את דעתי". נראה שבשבוע שעבר, הוא זכה סוף-סוף בויכוח.



ספר שפורסם באחרונה על ידי העיתונאי האמריקאי צ'רלס מוריס העניק את הכבוד הראוי לתבונתו של וולקר, כאשר הציב אותו ביחד עם שני המשקיעים הידועים, וורן באפט וג'ורג סורוס, וכינה אותם "חכמי השבט". אם אובמה יצליח להעביר את הצעת החוק בקונגרס, הכלכלן החביב יזכה להנצחה ב"חוק וולקר".