הדרך הנכונה להצלת הפריפריה: הרחבת אפשרויות התעסוקה, שיפור הנגישות - ועצירת הבנייה במרכז

>> רוצים לעודד צעירים להגר לפריפריה? קחו בחשבון שמחירי הדיור שם נמוכים כבר כיום. הבעיה אינה הוזלת או סבסוד הדירות. לכן, גם הפתרון הוא הרבה יותר מורכב מאשר חקיקת אינסטנט בכנסת.



לפני שלוש שנים הוגש למשרד הבינוי והשיכון דו"ח של חברת צנובר יועצים, שדן בכלים לעידוד התיישבות באזורי עדיפות לאומית, בחינת כלים קיימים והצעת כלים חדשים". הממצאים לא היו מפתיעים.

השיקול המרכזי המביא להגירה מאזור לאזור הוא התעסוקה, במיוחד כשמדובר בתעסוקה איכותית בשכר גבוה. אחר כך מגיע נושא הדיור - המהגרים לפריפריה דורשים היצע של דיור איכותי במחיר סביר. שיקול נוסף, איכות החינוך, אקטואלי במיוחד לגבי משקי בית עם ילדים צעירים יחסית.



הדו"ח קובע למעשה שהוזלה או סבסוד נוסף של דירות הם צעדים חיוביים, אך יש לבצע פעולות רבות מעבר לכך כדי למשוך אוכלוסייה. יש, למשל, להתמודד עם זה שמדינת ישראל הולכת ומצטמצמת מבחינת מרכזי התעסוקה, וכמעט שלא ניתן לדבר כיום על מרכזי תעסוקה פריפריאליים.



לכן, הדו"ח הציע לפעול בכיוונים של סיוע בדיור; פיתוח תחבורתי (במיוחד רכבות, שיהפכו את הפריפריה לנגישה יותר); עידוד השקעות הון; פיתוח דיור צמוד קרקע ואיכותי; וסיוע בחינוך. מעט נעשה בתחומים האלה, מעט באמצעים הנכונים, ומעט עוד יותר כחלק מתוכנית כוללת. כתוצאה מזה, פעמים רבות נוצר מצב שבו התקיימו אמנם תנאים מסויימים שיכלו לעודד הגירה לפריפריה, אבל היעדרם של תנאים אחרים הכשיל את המהלך.



דוגמאות לבעיות במימוש התכניות לא חסרות. העברת מפעל אינטל לקרית גת, לא גררה אחריה מעבר של עובדים לעיר, אלא למושבים שמסביב. הסיבה - יש לשער - השירותים המוניציפליים ורמות הדיור הנמוכות שהוצעו לעובדים בעיר. חלק גדול מתושבי עומר, מיתר ולהבים, ישובי היוקרה הפרבריים של באר שבע, הגיעו מבאר שבע, והחלישו את העיר, בסך הכל האזור לא התחזק. מקרה דומה נרשם בקרית שמונה, שהפסידה אוכלוסייה חזקה, שעברה להתגורר בהרחבות של הקיבוצים שמסביב.



וכיצד עוד, ניתן לעודד הגירה לפריפריה? בדו"ח נטען שהדרך היא הגבלת הבנייה באזור המרכז. "למיטב שיקול דעתנו המקצועי, זהו כלי מרכזי לעידוד התיישבות באזורי פריפריה", נכתב בדו"ח. "כל עוד ניתן למצוא דיור באיכות ומחיר סבירים במרכז, התמריץ למעבר לפריפריה נמוך".