השקעת החברות הציבוריות בביקורת פנים עולה. מגזר הנדל"ן בפיגור

>> בשנה החולפת נרשם גידול של 25% בתקציבי הביקורת הפנימית של חברות ציבוריות - כך עולה מסקר שערך רו"ח יוסי גינוסר, מנכ"ל grant thornton פאהן קנה ניהול בקרה. עם זאת, הסקר מצביע על כשלים חמורים במערכי הביקורת הפנימית בחברות רבות הנובעים מהיעדר סטנדרטים ברורים בתחום.



הסקר מבוסס על דיווחי החברות בדו"חות הדירקטוריון השנתיים לשנת 2008 כפי שפורסמו במהלך 2009. פירמת grant thornton פאהן קנה עורכת מאז 2005 סקרי עומק של מצב הביקורת הפנימית בישראל.

בסקר נבדקו חברות ציבוריות גדולות בעלות מחזור של יותר מ-100 מיליון שקל שאינן חברות ביטוח או בנקים (גופים אלה כפופים להנחיות מיוחדות מטעם המפקח על הבנקים והמפקח על שוק ההון) או חברות דואליות. הסקר מבוסס על מדגם של כ-36% מתוך אוכלוסיות חברות אלו.



תקציב הביקורת



השוואת היקף שעות הביקורת ב-2008 אל מול היקף שעות הביקורת ב-2007 מצביעה על גידול של 25% בתקציבי הביקורת בחברות ציבוריות גדולות. גידול זה מתוסף לגידול של 16.5% ב-2007. גינוסר מציין כי גידול בהיקף כזה הוא מובהק ומשמעותי מאוד. היקף שעות הביקורת הממוצע עלה מכ-2,000 שעות לכ-2,500 שעות עבודה לחברה לשנה.



חוק הביקורת הפנימית אינו מגדיר את היקף שעות הביקורת הנדרש מחברה ציבורית. למעשה, גם נושאי הביקורת הוגדרו באופן כללי בלבד. מאז 2006 דורשת רשות ניירות ערך דיווח על היקף העסקת המבקר הפנימי בחברה ציבורית. ב-2007 קבע הממונה על שוק ההון מינימום שעות הנדרשות לביקורת בחברות בשוק ההון בתחומי הביטוח, הגמל והפנסיה.



גינוסר מציין בדו"ח כי רשות ניירות ערך לא הלכה בעקבות הממונה ולא קבעה תקציבי מינימום לביקורת הפנימית בחברות ציבוריות. לדבריו, "הגידול נובע בעיקר מעלייה בהיקף שעות הביקורת במגזר אחזקה והשקעה. במגזר מסחר ושירותים ובמגזר התעשייה לא נמצא שינוי משמעותי בהיקף תקציבי הביקורת".



נתוני הסקר מלמדים עוד כי מגזר הנדל"ן סובל מממוצע נמוך - של תקציבי ביקורת בהשוואה לשאר המגזרים.



אמנם רוב החברות במדגם הגדילו את תקציב הביקורת בשנת 2008, אך היו גם כאלה שצמצמו את התקציב. רשות ניירות ערך דורשת מחברות אלה לנמק את הקטנת התקציב. 28% מהחברות הקטינו את תקציבי הביקורת הפנימית ב-2008, בהשוואה ל-17% ב-2007. אף אחת מהן לא סיפקה סיבה לכך.



ביקורת ושווי במשבר



גינוסר בדק אם יש קשר בין שיעור הנפילה בשווי חברות בבורסה לבין שיעור תקציבי הביקורת הפנימית שלהן.



המדגם מראה כי ב-72% מהחברות, בהן שיעור הביקורת הפנימית היה גבוה יחסית, היתה ירידת ערך נמוכה יחסית מאז תחילת המשבר. לדברי גינוסר, "ממצא זה מובהק בתוצאותיו והוא בעל חשיבות למשקיע. היכולת לנבא כי חברות כאלה יישחקו פחות במשבר היא קריטית בתהליך ההשקעה".



לצורך הבדיקה, שיעור תקציבי הביקורת הפנימית חושב כמספר שעות הביקורת הפנימית השנתיות בחברה יחסית לשווי החברה. יחס זה הושווה לשווי החברות לפני המשבר הגלובלי ובשיא המשבר. נבדקו 50 חברות בינוניות עד גדולות שאינן בנקים או גופים מוסדיים, שבהם קיימים קריטריונים להיקף ביקורת פנימית ב-13 מגזרי משק שונים. הבדיקה בוצעה לצמדים של חברות מאותו מגזר. להערכת גינוסר, מדובר במדגם של 10%-20% מכלל החברות בעלות מאפיינים אלה הנסחרות בתל אביב.



"מניסיוננו, חברות שהתרבות הארגונית בהן מדגישה פתיחות לשינויים, גמישות מחשבתית ורצון ללמוד מטעויות, מצליחות יותר", אומר גינוסר. "בעיתות משבר, תכונה זו חשובה יותר. חוק הביקורת הפנימית לא קובע תקציב מינימום או תקציב נאות לביקורת הפנימית. ברוב המקרים, חברות שפתוחות לשינויים ולביקורת, יגדילו מבחירתן את היקף הביקורת הפנימית כיוון שהן מעריכות את הביקורת הפנימית ככלי ניהולי".



גינוסר ממליץ שגם המשקיעים ילמדו להכיר בחשיבותו של נתון היקף הביקורת הפנימית שהוא נתון זמין יחסית בדיווחי החברות בדו"ח הדירקטוריון.



תקציבים קטנים



עורכי הסקר ערכו השוואה בין היקפי שעות הביקורת בחברות מאותו ענף שיש להן היקף מכירות דומה. הממצאים מפתיעים לרעה, אך מדיניות עורכי הסקר היא להימנע מלנקוב בשמותיהן של החברות.



למשל, רשת מלונות אחת שהיקף מכירותיה 838 מיליון שקל השקיעה 6,000 שעות ביקורת ב-2008, ולעומתה רשת מלונות בעלת היקף מכירות דומה, כ-716 מיליון שקל, השקיעה רק 400 שעות ביקורת פנים. רשת אופנה והנעלה שמכירותיה היו כ-700 מיליון שקל השקיעה 1,300 שעות ביקורת ואילו רשת דומה עם מכירות של 685 מיליון שקל השקיעה רק 300 שעות ביקורת באותה שנה.



מחברי הדו"ח מציינים כי קיימים פערים ניכרים מאוד בתקציבי הביקורת בין חברות בהיקף דומה הפועלות באותו ענף. "בחלק מהחברות הושקעו תקציבי ביקורת בהיקפים קטנים באופן לא סביר", מעירים עורכי המדגם. כך לדוגמה, חברה בתחום הכימיקלים, המינרלים והזיקוק שהיקף מכירותיה 1.7 מיליארד שקל, השקיעה בביקורת פנימית רק 150 שעות עבודה ב-2008. לדעת עורכי המדגם, מצביעים פערים אלה על כך שניסיונה של רשות ניירות ערך לחזק את הביקורת הפנימית על ידי חיוב החברות לדווח על היקף הביקורת לא צלח.



כיצד נקבעת תוכנית העבודה למבקר הפנימי? התקנים המקצועיים של מבקרים פנימיים דורשים ביצוע "סקר סיכונים" כדי לקבוע תוכנית עבודה מושכלת לביקורת הפנימית. כ-69% מהחברות דיווחו כי נערך סקר סיכונים על מנת לקבוע את תוכנית הביקורת הרב שנתית. עורכי הסקר מציינים עם זאת כי דווקא חלק מהחברות שלא ערכו סקר סיכונים הן חברות גדולות מאוד. דווקא בחברות קטנות לעתים לא נחוץ סקר מקיף, אולם בחברות גדולות הדבר נדרש.



על פי חוק הביקורת הפנימית, "הממונה על המבקר הפנימי בגוף ציבורי יהיה יושב ראש הדירקטוריון, או יושב ראש של גוף הממלא תפקיד מקביל לשל דירקטוריון, או המנהל הכללי, הכול כפי שיקבע הדירקטוריון".



בכ-16% מהחברות נמצא כי הממונה על המבקר הפנימי הוא יו"ר ועדת הביקורת, מזכיר החברה או סמנכ"ל כספים. כפיפות כזו מנוגדת לחוק וממצא זה החמיר ביחס לממצאי הסקר בשנתיים הקודמות.



"כאשר המבקר הפנימי כפוף לסמנכ"ל כספים יקשה עליו לבצע את עבודתו ללא ניגוד עניינים. כיצד יבצע ביקורת במחלקת כספים, כאשר הממונה עליו הוא גם המבוקר?", תוהה גינוסר.



שיעור החברות המסתייעות במבקר עצמאי הוא 77% מסך החברות במדגם. ואולם בדיקת היקף השעות שמבצעים מבקרים עצמאיים מגלה כי הם אחראים רק ל-28% מסך שעות הביקורת בפועל.



שיעור זה נמצא בירידה. בשנה הקודמת היה חלקם של המבקרים העצמאיים 31%. עורכי הסקר סבורים כי מגמה זו מתאימה לגידול בהיקפי הביקורת הפנימית שכן "כאשר היקף השעות מגיע לסף קריטי מסויים, יש חברות שבוחרות להעסיק מבקר פנימי שכיר".



מי רואה את דו"חות המבקר?



רק כמחצית מחברות הציבוריות דיווחו על תפוצת דו"ח ראויה. החוק מחייב כי דוחות המבקר יופצו לעיונם של מנכ"ל, יו"ר דירקטוריון וועדת הביקורת. רשות ניירות ערך גם דורשת כי החברות ידווחו מי נמצא ברשימת התפוצה של הדו"חות.



29% מהחברות לא דיווחו כלל מי מקבל את הדו"חות. ב-21% מהחברות הועברו דו"חות הביקורת רק לחלק מהגורמים המחויבים על פי חוק. עורכי הסקר מציינים כי דו"ח ביקורת שאינו מועבר לוועדת הביקורת אינו מאפשר לדירקטורים של הוועדה לממש את אחריותם.



תקנות רשות ניירות ערך מחייבות את החברות לדווח מתי הוגשו דו"חות הביקורת ומתי נדונו. יש לדון בדו"ח כאשר הממצאים עדיין אקטואליים, כדי שהביקורת תהיה יעילה. מהסקר עולה כי כשני שלישים מהחברות לא סיפקו מידע לגבי משך הזמן שבין הגשת הדו"ח לדיון בו. 6% מהחברות שכן דיווחו דנו בדו"ח תוך שלושה חודשים ומעלה מיום הפקתו. עורכי הסקר מעירים כי תקופה זו אינה סבירה.