שחקן נשמה על הספסל

>> דוגמה אקטואלית למקרה שביקורת פנים יעילה היתה יכולה למנוע: חשיפת themarker השבוע כי מנהל ההשקעות הראשי של בית ההשקעות אקסלנס רכש מניות באופן אישי בחברה מדווחת שבה השקיע אקסלנס.

יש כאן לכל הפחות מצב של ניגוד עניינים, לכאורה. מבקר הפנים של אקסלנס צריך לברר כיצד התאפשר מצב כזה. אם לא היה נוהל בבית ההשקעות לחשיפת ניגודי עניינים בהשקעה ומניעתם - חובה עליו לדאוג לקיומו.



נבחרת שומרי הסף בחברה ציבורית דומה למכבי תל אביב כדורסל בימי הזוהר. לא כל שומר סף קולע 20 נקודות במשחק כמו מיקי ברקוביץ' או טל ברודי. חלקם שחקני נשמה, כמו מוטי ארואסטי. העיקר שבסוף החברה מנצחת. כלומר המשקיע מקבל חברה המצייתת לחוק ומשיאה רווחים.



ארגון oecd הסתמך בדו"ח השנתי שלו על סקר קודם שערך רו"ח יוסי גינוסר, מנכ"ל פאהן קנה ניהול בקרה, בתחילת 2009. בארגון התרשמו - ולא לטובה - מכך שב-87% מהחברות הציבוריות אין כלל התייחסות לשאלה אם נבדקו עסקות מהותיות. עוד ראו שם בביקורתיות את העובדה שהביקורת אינה מקיפה בצורה הולמת, אם בכלל, פעילות של חברות בנות בחו"ל שדווקא בהן קיים סיכון רב לכשלים.



יו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' זוהר גושן, נוהג לומר כי החברות הבעייתיות בשוק ההון היו אלה שהשקיעו בנדל"ן ב"פיזדיולוך, 200 ק"מ מבוקרשט". אלה לא טורחות אפילו להסתיר את העובדה שמבקר הפנים שלהן אינו יודע איפה נמצא פיזדיולוך וכמה כסף נקבר שם.



הסקר העדכני של פאהן קנה ניהול ובקרה מעיד כמה רחוקה ישראל מהפנמת בקרה אפקטיבית. במונחי כדורסל, מוטי ארואסטי של שומרי הסף נשאר על הספסל.



נתוני 2009 אמנם מעידים על גידול בביקורת בחברות ציבוריות, אך עיקרו מתמקד בחברות אחזקה והשקעה. מכיוון שרמת הביקורת על חברות בנות היא נמוכה, לא בטוח שהגידול משקף שיפור מהותי בבקרה הפנימית בישראל. במגזרים אחרים לעתים נראה כי חובת הביקורת הפנימית ממולאת על ידי החברות כמי שכפאן שד.



רמת הציות של חברות ציבוריות לתקנות רשות ניירות המחייבות את החברות לדווח על פעילות הביקורת הפנימית שלהן - מביכה. העובדה שחברות רבות כל כך אינן טורחות למלא אחר חובות הדיווח מעידה כי השוק ממילא לא מאמין שמבקר הפנים מסוגל לאתר את כשליה של החברה.



רו"ח יוסי גינוסר חושש כי עקב המשבר הכלכלי ניווכח כי השנה תרד רמת ההשקעה בביקורת הפנימית. הוא מוחה על שרשות ניירות ערך אינה קובעת תקני שעות מינימליים לביקורת. תקנים כאלה קיימים לגבי חברות ממשלתיות, בנקים, חברות ביטוח ועוד.



גושן דווקא צועד בתלם שחרשו רגולטורים בכל העולם. באחרונה הביא לאימוץ תקנות "סרביינס אוקסלי" הישראליות שישדרגו את הבקרה על הדיווח בחברות ציבוריות. הבעיה היא שתקנות אלה כבר מטילות עלויות על החברות. ספק אם גושן רוצה כבר להוסיף עליהן עוד נטל.