"לאלי ברקת יש חשיבה אמריקאית וכסף כמעט בלי הגבלה - זה יוביל לרכישות"

>> בתחילת העשור, כשבאמתחתם ההצלחה המסחררת בצ'ק-פוינט, ובשיאה של בועת הדוט-קום, הצליחו ניר ברקת ויובל רחבי לשכנע את השותף שלהם ב-brm ואחיו של ניר, אלי ברקת, לנסות לשכפל את ההצלחה ולגייס קרן השקעות פרטית (vc). על אף שאלי ברקת לא חשב שזה רעיון כל כך טוב, חשש שהתברר בהמשך כנכון, הוא זרם עם הרעיון כדי לא להיקלע לעימותים עם השותפים.



ב-2007 הודיעה לו אשתו כי החליטה לרכוש את קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע. אלי חשב שזה לא רעיון כל כך מוצלח, אבל הוא זרם אתו כדי לא לריב עם האשה.

ב-2008 הודיע לו האח ניר שהוא עוזב את הביזנס כדי להגשים חלום ולהתמודד על ראשות עיריית ירושלים. גם הפעם היו לאלי ספקות לגבי העניין, אבל הוא זרם. אחרי הכל, אח זה אח. כשבסוף 2009 החליט אלי ברקת לרכוש את בית ההשקעות דש-איפקס, ולהכניס את המשפחה והשותפים לאחד המגזרים הסוערים במשק, אף אחד לא יכול היה להתנגד.



על פי הערכות, היום צפויה brm של האחים ברקת ויובל רחבי להשלים את אחד המהלכים המפתיעים בשוק ההון המקומי. לאחר פעילות של שני עשורים בחזית תעשיית ההיי-טק העולמית, נכנסה חברת ההשקעות - שמזוהה יותר מכל עם רווחי העתק שהניבה לה צ'ק-פוינט - לשוק ההון המקומי. בעסקה מורכבת שכוללת רכישת מניות מחמישה בעלי מניות בו זמנית, השתלטו אלי ברקת ושני שותפיו על בית ההשקעות השלישי בגודלו בישראל, דש-איפקס.



rbm תשלם עבור השליטה בדש-איפקס כ-600 מיליון שקל. מחצית מהסכום תמומן על ידי בנק הפועלים, והיתרה באמצעות הון עצמי של הרוכשים. אמנם קשה לראות כיצד יצליח ברקת לשחזר את הסיפור הקסום של צ'ק-פוינט, אך ככל הידוע מצפים בעלי השליטה החדשים בדש-איפקס לראות תשואה שנתית ממוצעת של 25%-30% על ההשקעה החדשה שלהם.



"לאלי הספיקו הדירקטוריונים בארה"ב. הוא איש עשיר מאוד, ומחפש להשקיע כאן גם אם יש חלופות טובות יותר בחו"ל. הוא לא חזיר ולא פראייר. הוא שחקן למרחקים ארוכים. הוא גם רץ מרתון", מספר מקורב לברקת.



hot נחטפה



דש-איפקס לא היתה העסקה הראשונה שבחן ברקת לעומק. הוא התעניין גם ברכישה של 15% ממניות hot מבנק לאומי, כשלב בדרך להשגת השליטה בחברה. בעוד הוא מתמקח על המחיר, נחטפה לו את העסקה מהיד. "הוא עבד הרבה על עסקת hot, ואז הבין איך עושים פה עסקים. זה לא אמריקה. כאן יש הרבה זיגזגים", מספר המקורב.



ההחלטה על השקעה בתחום הפיננסי התקבלה כבר לפני כשנה וחצי. בעיצומו של המשבר סימן ברקת את זירת ההשקעות המקומית כתחום חם. את הבדיקות בתחום הובילה גבי רביד, מנכ"לית פסגות לשעבר, שנאלצה לעזוב את כיסא המנכ"ל בדצמבר 2006 בשל פרשת טובות ההנאה ליועצי ההשקעות של בנק לאומי. השניים בחנו כמה חלופות בשוק ההון המקומי. שתי החלופות המרכזיות היו פסגות וכלל ביטוח. הפנייה לקרן יורק נעשתה לפני יותר משנה, לפני שנסגרה העסקה לרכישת קופות הגמל של פריזמה. ביורק דחו אז את המכירה. עסקה נוספת שבחנו השניים היתה רכישת כלל ביטוח, אך גם זו לא הבשילה.



"כמה אפשרויות כבר יש להם כשמדובר בבית השקעות גדול יחסית? הם בדקו מי מצונן, למי יש שפעת ולמי שפעת החזירים. נשארו פסגות ודש-איפקס. אקסלנס היתה אז מסובכת עם המכירה להפניקס. דש-איפקס נמצאת במקום טוב באמצע, ויש לה גם מבנה בעלות נוח שיכול לאשר רכישת שליטה", מסביר בכיר בשוק ההון.



המשבר האחרון סימן את דש-איפקס, לצד פסגות ואקסלנס, כאחד משלושת בתי ההשקעות הגדולים, הצומחים והעמידים בשוק. שדרת ההנהלה הצפופה - הכוללת את עידו נויברגר וויקטור שימריך, המנכ"לים המשותפים של בית ההשקעות, לצד הניהול המוקפד של קובי לוינסון, מנכ"ל דש - סייעה לבית ההשקעות לנווט בסערה הפיננסית שאיפיינה את 2008 ואף לצמוח בתקופה הקשה. "ברקת רוצה משהו מנוהל, מסודר ויציב, ולא להתחיל בהבראות והתייעלויות", מספר המקורב לברקת.



75 מיליון שקל דיווידנד



נויברגר ושימריך עשו דרך ארוכה. ביולי 1993 הם הקימו את איפקס, בית השקעות שניהל תיקים וקרנות נאמנות בהיקף של מאות מיליוני שקלים. הקפיצה הגדולה הגיעה כעשור לאחר מכן, כאשר עמית ברגר מכר את מניותיו בברגר הולינגס, שנותרה עם שדרת ניהול ריקה לאחר שרכשה את חברת דש. נויברגר ושימריך הגיעו לחברה לאחר שמכרו את בית ההשקעות שלהם, איפקס ובהמשך שונה שם החברה לדש-איפקס.



נויברגר ושימריך קיבלו מניות בחברה (כ-4% כל אחד) והצליחו להוביל את החברה הממוזגת קדימה. כדי לחזק את מבנה ההון השביר שאיפיין את החברה הממוזגת, הם הכניסו כמשקיעים את נתן חץ, בעל השליטה באלוני חץ; גזית אינק שבשליטת חיים כצמן ודורי סגל; ומוזי ורטהיים, מבעלי בנק מזרחי טפחות.



מאז קיבל דש-איפקס דחיפה משמעותית והוא נחשב לבית ההשקעות השלישי בגודלו בשוק עם 44 מיליארד שקל מנוהלים. לפי הדו"חות הכספיים, בארבע השנים האחרונות חולקו עד כה דיווידנדים בהיקף של 75 מיליון שקל עקב מדיניות חלוקה של 50% מרווחיו.



חלק ניכר בקפיצת המדרגה של דש-איפקס מיוחס לדש, בית ההשקעות שנמצא בבעלות המלאה של דש-איפקס. דש צמח בשנים האחרונות בקצב מרשים, כאשר הדוגמה הבולטת מכל היא קופות הגמל של דש, שמנהלות כיום כ-20 מיליארד שקל. ב-2004, ערב רפורמת בכר, ניהלו הקופות של דש 2 מיליארד שקל.



בשנתיים האחרונות שמו בדש דגש גם על עסקי קרנות הנאמנות, שהגיעו בתוך פרק זמן קצר לכ-8 מיליארד שקל (כולל רכישת קרנות איפקס בהיקף של מיליארד שקל), לעומת 400 מיליון שקל ב-2004. דש נהנה מתדמית חיובית ומוערך בקרב היועצים בבנקים. ועדיין, למרות היציבות והרווחיות, דש-איפקס רחוק מלהיות פרת מזומנים, בטח אם משווים את התשואות שלו לאלה של חברות הטכנולוגיה, שאליהן הורגלו האחים ברקת.



גם לבייב רצה לקנות



במשך יותר משנתיים נאבקו נויברגר ושימריך בשמועות על מכירת בית ההשקעות. מבנה האחזקות המפוזר, לצד גל הרכישות והמיזוגים בבתי ההשקעות בתל אביב, הציבו את בית ההשקעות על המדף. למרות ההכחשות, בכירים בדש-איפקס קיימו פגישות בעניין.



פנייה מעניינת הגיעה מכיוונו של לב לבייב, שבשלהי 2007 רצה להתרחב בתחום הפיננסי והתעניין בעיקר ב-אי.בי.אי ודש-איפקס. ואולם המגעים בין הצדדים הופסקו בשלבים מקדימים. מי שהגיע לפגישה עם דש-איפקס היה נדב גרינשפון, סגן יו"ר אפריקה, ונציגים מאפריקה בית השקעות - נציגות שלא הרשימה את דש-איפקס.



לאחר לבייב הגיעה פנייה נוספת. המתווך חיים הייטנר ניסה לתווך בין בני שטיינמץ לדש-איפקס, אבל גם במקרה הזה לא נרשמה התקדמות.



באמצע 2009 התקשר הייטנר שוב לנויברגר ושימריך. אחרי "פגישת הנימוסים" הקודמת עם נציגיו של שטיינמץ לא נרשמה התלהבות מחידוש הקשר בין הצדדים, אבל הייטנר התעקש. הפעם, אמר, יש לי מישהו רציני. באותו מקרה היה זה ברקת, שהגיע בעצמו לפגישה במשרדי דש-איפקס במגדל דיסקונט. הוא הכיר את החומר ואת הענף והביע נכונות להתקדם בתהליך. הצדדים סיכמו שברקת ימתין לפרסום הדו"חות לרבעון השני של 2009 כדי להתרשם ממצבו הפיננסי של בית ההשקעות. לאחר פרסום הדו"חות החליט ברקת שהוא רוצה לסגור את העסקה.



ברקת הבין שלמרות היתרון של מבנה אחזקות מבוזר, עסקת מחטף לא תהיה כאן. בעלי המניות הם אמידים במיוחד, כמו חץ (9%) וורטהיים (13.3%). הוא תיאם ציפיות מול נויברגר ושימריך, ורצה לפחות 50% מהמניות כדי לקבל שליטה. המחיר שנקבע היה 28 שקל למניה.



נויברגר פנה למלאכת השכנוע, שמתברר שלא היתה קשה במיוחד. חץ, ונויברגר ושימריך עצמם הסכימו למכור. גם אולד-ליין, קרן ההשקעות של סיטי, שנכנסה להשקעה ביוני 2007 במחיר של 21 שקל למניה, אהבה את העסקה שהוצעה. ורטהיים, שבמשך השנים רצה להגדיל את אחזקתו בתחום הפיננסי ונמנע מכך בשל אחזקותיו בבנק מזרחי, שקל את ההצעה. אחרי הכל, אם ימכור פעם את אחזקותיו בבנק תהיה לו אחיזה יפה בבית השקעות. למרות זאת הוא החליט להיענות להצעה.



מי שנשארה תלויה באוויר היתה יעל אנדורן, המנהלת את קרן הפנסיה של הסתדרות העובדים הלאומית לשעבר, שהחזיקה 25% מהמניות. כדי להגיע לשליטה גם תחת תרחיש בו מסרבת אנדורן לעסקה, יצא ברקת להצעת רכש ל-5% מהמניות המוחזקות על ידי הציבור. לבסוף הסכימה אנדורן למכור, ובשל הצעת הרכש שעמה החל ברקת בתחילת השבוע, הוחלט כי כל הצדדים ימכרו 75% מאחזקותיהם, ברקת יקנה 5% מהשוק ויגיע לאחזקה של 60%.



המטרה: מיזוגים



ברקת מגיע לדש-איפקס עם כיסים עמוקים במיוחד. ההערכות הן כי הגודל הנוכחי והמרשים של בית ההשקעות צפוי להתנפח באמצעות מיזוגים נוספים. "חשיבה אמריקאית לצד חוסר הגבלה של כסף יביאו בוודאי לרכישות", אומר מקורב לעסקה. "יש לו גם אפשרות להביא משקיע מחו"ל. לפי שעה העסקה הזו קטנה למשקיע זר שכן השקעה בישראל עבור משקיע גדול צריכה להגיע לפחות ל-300 מיליון דולר. קרנות גידור אוהבות להחזיק 25% מחברה ולהציב פה נציג. לא כולם רוצים לפעול באופן שיורק ואיפקס פעלו בפסגות".



בשבוע שעבר נחשף ב-themarker כי ברקת נפגש עם בעל השליטה בחברת הביטוח מנורה, מנחם גורביץ' - מפגש שמוכיח שיש לברקת תיאבון, במיוחד לחברת ביטוח. בדש-איפקס די מרוצים מהצמיחה הפנימית, אך גם מחפשים בחוץ הזדמנויות לרכישה. הפעילות שבה הם מעוניינים במיוחד היא גמל והשתלמות. האופי ארוך הטווח של ענף הגמל ויכולת השימור הגבוהה בו הופכות אותו ליעד נחשק במיוחד.



בקומת ההנהלה של דש-איפקס במגדל דיסקונט עוקבים בשבע עיניים אחר כל בית השקעות בשוק המחזיק בהיקף ראוי של קופות גמל. "היקפים נמוכים לא מעניינים אותנו. הם דורשים תשומת לב ניהולית גבוהה מאוד, וזה לא שווה את העסקה", אמר בעבר גורם בבית ההשקעות. עם זאת, בדש-איפקס הבהירו בעבר כי הם לא להוטים לכל עסקה שנקרית בדרכם, כך שלא ברור אם הם ויתרו על העסקה לרכישת הקופות של פריזמה, או שפשוט פיספסו אותה לפסגות. זו שאלה שעולה גם לגבי עסקות המיזוג של בתי ההשקעות אלטשולר-פרפקט ומיטב-ישיר-גאון.



בדש-איפקס מודעים היטב לעובדה שעתידו של ענף הגמל תלוי גם בשינויי חקיקה. מאז תיקון 3 והמעבר מחיסכון הוני לקצבתי, הואטה צמיחתו של ענף הגמל. מלבד קרנות ההשתלמות, הענף כמעט חדל לגייס כסף חדש. המגמה הזו צפויה להחריף בשל הסדר פנסיית החובה וסגירת הקופות המרכזיות לפיצויים. לעומת זאת, קרנות הפנסיה נמצאות בצמיחה אדירה, והן הנהנות העיקריות של הרגולציה בשנים האחרונות.



שינויים בקומת ההנהלה



לא מופרך להניח שאלי ברקת עמל בימים אלה ומחפש אחר חברת ביטוח שתשלים את הפעילות הפיננסית של דש-איפקס, ותוכל לבסס לבית ההשקעות פעילות עם פוטנציאל צמיחה עתידי גם בטווח הארוך.



רכישת מנורה היא רק אפשרות אחת. אפשרויות נוספות הן רכישת חברת הביטוח איילון, הכשרה ביטוח ואולי אפילו את פעילות הביטוח של שלמה אליהו - שצפויה לעלות על המדף אם יתגשם חלומו להגיע לשליטה בבנק לאומי. גם רכישה של פעילות פנסיה בלבד היא אופציה הגיונית שתוכל לספק את שאיפות הצמיחה של דש-איפקס.



ההתעניינות בביטוח אינה נחלתו הבלעדית של ברקת. באחרונה, עם השתלטות קרן איפקס על פסגות, הצהירה זהבית כהן, נציגת הקרן בישראל, כי היא לא שוללת אפשרות של מיזוג חברת ביטוח לתוך פסגות. בכירים בשוק טענו אז כי ביטוח ופנסיה הם אכן כיווני הצמיחה העיקריים שנותרו לפסגות.



מלבד חברות ביטוח, גם בליעה של בתי השקעות בינוניים-קטנים עומדת על הפרק. בית ההשקעות הדס ארזים, שבבעלות אייזיק סיטון, יכול להיות מועמד טוב לכך. מועמדים נוספים יכולים להיות בתי ההשקעות אי.בי.אי והלמן אלדובי.



גם בקומת ההנהלה בדש-איפקס צפויים שינויים בקרוב. רביד צפויה להתמנות ליו"ר בית ההשקעות. הצטרפותה של רביד היתה הפתעה קטנה - על אף שהיא היתה חלק מהותי בתהליך המכירה, ברקת שלף את שמה בשלבי סגירת העסקה.



"אלי יודע לעבוד עם אנשים, ונראה שהוא משוכנע שהשילוב הזה ילך טוב. הכוונה היא שנויברגר ושימריך ימשיכו לנהל ולדחוף את הצמיחה האורגנית, ורביד תעבוד על התרחבות. הם מקבלים את זה טוב, יש מעין פרגון ועזרה. ברור, הם היו מעדיפים שברקת יהיה היו"ר, אבל מי שמביא 600 מיליון שקל מקבל את הזכות למנות יו"ר דירקטוריון", אומר בכיר בשוק.