לתל בונד יש עוד לאן לעלות

>> מדדי התל בונד, איגרות החוב הגדולות בבורסה, משייטים בתקופה האחרונה במחירי שיא. תל בונד 20 מעניק כיום תשואה גלומה של כ-3.3% במח"מ של כ-5.2 שנים. מרווח (הפער) התשואה, המייצג את הסיכון בהשקעה בחברות על פני אג"ח ממשלתיות - בין התל בונד 20 לבין האג"ח הצמודות הממשלתיות במח"מ דומה - ירד מתחת לרמתו ב-14 בספטמבר 2008, ערב נפילת ליהמן ברדרס. כיום הוא מגיע ל-1.6% בלבד. בשיא המשבר בשווקים בסוף 2008 הוא היה 4.2%.

העליות האחרונות באג"ח הקונצרניות הובלו בעיקר על ידי המוטו של "אין איפה להשקיע" ועל ידי הירידה בשנאת הסיכון. האם נותר שם בשר לעליות?



ראשית, במבט היסטורי, המדדים אמנם בשיא, אבל המרווח בין האג"ח הקונצרניות לממשלתיות עדיין רחב. עם השקת התל בונד 20 בפברואר 2007, הגיע המרווח ל-0.7%. בנוסף, החברות כיום יעילות יותר משהיו לפני המשבר, כך שהסיכון אכן ירד - הן הקפיאו שכר או התכווצו במצבת כוח האדם ועסקו בניקוי אורוות. כך לדוגמה, הבנקים ביצעו הפרשות ואף יוכלו ליהנות מאפסייד אם יתברר שהפרישו יתר על המידה.



המשק כיום נמצא בתוואי של צמיחה שממנו יכולות ליהנות החברות. לכן, למרות הירידות שנרשמו אתמול, כל עוד האווירה החיובית הכללית בבורסה תימשך - ייתכן שעליית הריבית המתוכננת, שבדרך כלל פוגעת במחיריהן של האג"ח, לא בהכרח תפגע באופן מהותי באג"ח הקונצרניות. התל בונדים עשויים לטפס על חשבונן של האג"ח הממשלתיות, ובכך לצמצם את פער התשואות ביניהן.



שוק המניות בתל אביב השיג את מרבית הבורסות בעולם בתשואה, אבל העליות באג"ח הקונצרניות אינן כה חריגות. לדוגמה, המרווח בין התשואה של אג"ח קונצרניות בדירוג של baa (אג"ח בסיכון בינוני) מול האג"ח הממשלתיות של ארה"ב לעשר שנים, ירד בשבוע שעבר לשפל של שנתיים והגיע ל-2.5%.



בשורה התחתונה, כל עוד התיאבון לתשואות בעולם קיים, לתל בונד יש עדיין מקום לטפס - ונותר גם מקום לסיכון.