עורכות הדין של מוטי גילת: "נוני מוזס לא הגיש תצהיר לבית המשפט, ולא בכדי"

האם העיתונאי מדרכי (מוטי) גילת זכאי לפיצויי פיטורין, האם הוצרו צעדיו ב"ידיעות אחרונות" ומדוע בעל העיתון ארנון (נוני) מוזס לא הגיש תצהיר לבית הדין - שאלות אלה ואחרות עלו במהלך דיון שהתנהל היום בבית הדין לעבודה בתל אביב. השופטת חנה טרכטינגוט תכריע בעניין בימים הקרובים כאשר תפסוק, לפי הסכמת הצדדים, סכום פיצוי לגילת שינוע בין 260 אלף שקל ל-700 אלף שקל. גילת תבע 1.7 מיליון שקל וטען כי נאלץ לעזוב את העיתון לאחר שהמו"ל מוזס מנע ממנו לסקר עוולות שלטוניות וכי הוא זכאי לפיצויי פיטורים, פיצויים בגין עוגמת נפש, הפרשי שכר ועוד.



עורכות הדין של גילת, מיכל ליבן-קובי ולינדה עפרוני, טענו כי "אין מחלוקת כי גילת היה מבכירי עיתונאי ידיעות במשך יותר מ-30 שנה. התובע עשה הכל כדי לא להיות במעמד שבו הוא נמצא כיום". באות כוחו של גילת הוסיפו בעניין התצהירים שהגישה ידיעות לבית המשפט (של העורך הנוכחי שילה דה בר והעורך הקודם משה ורדי) כי "כל הסכמי השכר של גילת סוכמו מול מוזס, למעט אחד שבו גם ורדי היה מעורב. למרות זאת לא ניתן תצהיר של מוזס. כל התצהירים מלאים באמירות של עדות יד שנייה כמו 'נוני אמר לי ככה ומר מוזס אמר לי ככה' . מוזס בחר שלא להגיש תצהיר ולא בכדי".



עורכות הדין טענו כי רכיב השעות הנוספות במשכורתו של גילת היה חלק אינטגרלי מהשכר וכי גילת הצהיר על 200 שעות נוספות מדי חודש מאחר וכך סוכם בין הצדדים. הן אמרו כי "כך עבד המנגנון, ועובדה כי גם בנושא המענקים להחלפת הרכב, גילת מעולם לא היה צריך להראות קבלה שאכן רכש רכב חדש".



ליבן-קובי ועפרוני ביקשו כי גילת יקבל גם החזר הוצאות בית משפט והפרשי הצמדה ואמרו כי "בידיעות אמרו לגילת 'תקבל את הכסף אבל לא יישאר לך כלום כי תצטרך לשלם הכל לעורכי הדין'. הם הטילו עליו אימה וגם איימו על הפנסיה שלו. התובע שילם יותר מ-100 אלף שקל בגין טיפול משפטי בפרשה ולדעתנו העיתון השיג את מבוקשו - שלא יישאר לגילת הרבה מהסכום".



עורך הדין של "ידיעות אחרונות", אשר סלע, ענה לטיעוני התובע ואמר כי "התובע עזב מיוזמתו - אין מחלוקת בעניין הזה. הוא עזב ומייד עבר לעבוד בחינמון 'ישראל היום' ומן הסתם חתם על חוזה עוד כשהיה ב'ידיעות' או לפחות ניהל משא ומתן. כשהלך, לקח אתו חומרים, מסמכים, שני תחקירנים ובעצם יחידת הפקה שלמה. זה היה צעד מתוכנן שלא נבנה בדקה. ההתפטרות שלו כלל לא איפשרה למעסיק לתקן את הטענות שבגינן ביקש להתפטר".



סלע הוסיף כי "ההתפטרות הגיעה בסופה של תקופה ארוכה שבה כפר התובע בסמכות העורכים והימרה את פיהם. בנוגע לטענות שהעיתון השתיק אותו והצר צעדיו - לא היה תחקיר אחד שהתובע ביצע ושלא פורסם. במשך שנים הוא מבקר את עורכי העיתון וכאשר כל החלטה היא מבחינתו סתימת פיות - הפנייה לא מתאימה או שאינה בחלק העליון של השער או בגודל האות הרצוי מיד נהפכת לקנונייה פוליטית".



סלע הוסיף כי גילת הפסיק לקבל חלק מסכומי הכסף שנהנה מהם בעבר כבר מספר שנים בטרם התפטר ואמר כי "למעלה מ-3 שנים לא שולמו לגילת התוספות אך הוא מחל על כך והמשיך לעבוד. התנהגות זו של גילת היא לא עילה להתפטרות בדין מפוטר (כלומר שייחשב כאילו פוטר) אלא ראיה להשלמה ויתור".



על טענת השעות הנוספות שלטענת גילת הן חלק מהשכר הקובע אמר סלע כי "זאת רמאות לשמה". גילת הגיב לכך לאחר מספר דקות ואמר בכעס כי "העסקתם רמאי במשך 30 שנה. אתה לא מתבייש?". השופטת טרכטינגוט תכריע בימים הקרובים בנוגע לגובה הפיצוי שיקבל גילת.