לחברות הביטוח יש שתי שורות תחתונות - איזו מהן גוברת?

>> בתחילת 2008, בדיוק לפני שהתהפכה המגמה בשווקים, עברו חברות הביטוח לדווח לפי תקני החשבונאות הבינלאומית. במקרה של חברות הביטוח, המעבר היה דרמטי וחסך מהן הצגה של הפסדים בהיקף של מאות מיליוני שקלים בדו"ח רווח והפסד בשנת המשבר. ואולם השינוי הפך את הדו"חות של חברות הביטוח לפחות מובנים ונגישים, מכיוון שפיצל בין מרכיבים שונים הנזקפים לדו"ח רווח והפסד לכאלו שלא.



ב-2008 הדבר עזר לחברות הביטוח שלא להכיר בהפסדים, אך ב-2009 הדבר הפחית מהרווחים של חברות הביטוח. "ב-2008 דאגה התקשורת לציין את כלל ההפסדים של חברות הביטוח, גם את אלו שלא נכנסו לדו"ח רווח והפסד. אני מקווה שב-2009 תעשו את אותו הדבר ותראו את הרווחים, גם אם הם לא בדו"ח רווח והפסד", כך ציין אחד המנכ"לים של חברות הביטוח עם סיומו של רבעון מוצלח בשנה החולפת. ואכן, לאחר השינויים הדרמטיים בחשבונאות חברות הביטוח, כדאי לנסות להבין מה נמצא בתוך דו"חות רווח והפסד של חברות הביטוח ומה מחוצה להם.

יש שני גורמים משמעותיים שהשפיעו על דו"חות רווח והפסד של חברות הביטוח, והחל ב-2008 כבר לא משפיעים על הרווח וההפסד, אלא על ההון העצמי בלבד. הגורם הראשון הוא השינויים שהיו בשווי ההוגן של ניירות ערך זמינים למכירה של חברות הביטוח. לדוגמה, חברת ביטוח מבצעת השקעה באיגרת חוב, שמסווגת כזמינה למכירה. במהלך רבעון ירד שערה ב-20 אגורות. בעבר נרשם הפסד של 20 אגורות בדו"ח רווח והפסד, וכעת נרשמת ירידה של 20 אגורות בקרן שמשפיעה על ההון העצמי של חברות הביטוח.



הגורם השני הוא הפרשי תרגום. כלומר, הפרשים שנובעים משינויים בשער של מט"ח בהשקעות שמבוצעות בחוץ לארץ. חברת הביטוח כלל, שמחזיקה בחברת הביטוח גארד האמריקאית, מושפעת מאוד מהפרשי תרגום, אך כעת הפרשים אלו נזקפים לקרן הון ולא לדו"ח רווח והפסד.



אם נבחן את תוצאות חברות הביטוח בשלושת הרבעונים הראשונים של 2009, נראה שמגדל ביטוח מציגה את הרווח הכולל הגבוה ביותר - 839 מיליון שקל. בתקופה זו הרווח הנקי של מגדל היה 542 מיליון שקל, כשיתרת הרווח בסך 297 מיליון שקל נזקפה לקרנות הון ולא לדו"ח רווח והפסד.



כלל מציגה רווח כולל של 771 מיליון שקל, לעומת רווח נקי של 300 מיליון שקל. כלומר, רווח של 471 מיליון שקל לא הגיע לדו"חות רווח והפסד שלה, אלא נזקף לקרנות הון. אמנם הראל נמצאת במקום השלישי עם רווח נקי גבוה משל כלל, 370 מיליון שקל, אך עם רווח כולל של 617 מיליון שקל.



כיצד נכון לבדוק את הרווח של חברות הביטוח? לפי הרווח הכולל או לפי הרווח נקי? התשובה היא תלוי את מי שואלים, ובעיקר מתי. ב-2008, כשהחברות סבלו מהפסדים כבדים, בענף הביטוח הסבירו מדוע נכון לבחון רק את הרווח הנקי. הסיבה - הפרשי התרגום והשינויים בשווי ההוגן של נכסים פיננסיים זמינים למכירה הם "הפסדים על הנייר" בלבד.



עם זאת, גם בתקופת המשבר עצמה ידעו לומר בחברות הביטוח, שלמעשה בניתוח נכון של החברות צריך להסתכל על הרווח הכולל. זאת מכיוון שפעילות חברות הביטוח היא כבר מזמן לא פעילות ביטוחית קלאסית, אלא פעילות פיננסית המושפעת משוק ההון, כשגם הפסדים בגלל סיכוני מט"ח או שינויים בשווי הוגן של ניירות ערך זמינים למכירה, הם בסופו של דבר רווחים והפסדים מפעילות שעושה חברת הביטוח.



יש כמה סיבות מדוע נכון יותר לבחון את הרווח של חברות הביטוח לפי הרווח הכולל ולא לפי הרווח הנקי. הסיבה הראשונה היא דרישות ההון מחברות הביטוח. גם בבנקים, כמו בחברות הביטוח, הפסדים ורווחים משינוי בשווי הוגן של ניירות ערך זמינים למכירה נזקפים לקרן הון ולא לדו"ח רווח והפסד. ואולם עד תחילת 2010, כשנדרשו הבנקים לחשב הון לצורך עמידה בדרישות הון שקבע הפיקוח על הבנקים, הפסדים אלו לא הובאו בחשבון. בחברות הביטוח המצב היה שונה - הפסדים מקרנות הון כן נחשבו לצורך חישובים לעמידה בדרישות ההון, וב-2008 נדרשו החברות לגייס מאות מיליוני שקלים כדי לעמוד בדרישות ההון של הפיקוח.



הסיבה השנייה היא עתוי. מימוש או אי מימוש הרווחים וההפסדים מתיק הנכסים הפיננסיים הזמינים למכירה נובעים פעמים רבות באופן מקרי ברבעון כזה או אחר, שמשפיע על הרווח ונקי ותלוי גם בהחלטת החברה עצמה אם לממש או לא לממש. על כן, גובה הרווח הנקי תלוי פעמים רבות בהחלטות החברה, בעוד הרווח הכולל תלוי בהשפעות השוק על ההשקעות שביצעה.



הסיבה השלישית היא שהמפקח על הביטוח ב-2008 החליט שחברות הביטוח יצטרכו להציג בדו"חותיהן הכספיים, בנוסף לרווח הנקי שהשיגו, את הרווח הכולל, שכולל גם את ההשפעות השונות שנזקפו לקרנות הון.



הסיבה הרביעית היא שנראה שגם החשבונאות הולכת לכיוון של ביטול ההפרדה בין הרווח הנקי לרווח הכולל בחברות ביטוח. תקן החשבונאות חדש (9 ifrs) שיאומץ בשנים הקרובות צפוי להוביל לכך שחברות הביטוח יבטלו את קרנות ההון, ויציגו את כל המרכיבים דרך הרווח וההפסד.