מהלך בלתי נמנע

1. רק לפני שבוע תואר ב-themarker כיצד השכיל יצחק תשובה למנף את אחזקותיו במאגרי הגז של ים-תטיס, "תמר" ו"דלית", וליצור אינטגרציה אנכית מושלמת במשק האנרגיה בישראל. השליטה של תשובה מתחילה בשותפות בכלל עתודות הגז הטבעי בשטחי ישראל וב-56% מעתודות הגז הפוטנציאליות למשק; דרך מאגר אחסון הגז היחיד שיעמוד בעתיד לרשות השוק (מארי-b); מגיעה ל-50% מייצור החשמל הפרטי במשק (דלק תשתיות) ול-20% מסך הרישיונות שחולקו; ומסתיימת בהפקת 75% מהמים המותפלים שיסופקו העשור לצרכנים (ide). זאת, כאשר תשומת הגז מהווה 60%-70% מעלות ההפעלה של תחנת כוח, ותשומת החשמל מהווה בין 30%-60% ממחיר קוב מים מותפלים. בנוסף, מתכוונת דלק להתמודד במכרז הממשלתי להקמת מתקן קליטת הגז הטבעי הנוזלי (lng) לחופי ישראל, ובמכרז חלוקת הגז הטבעי בדרום.

2. כניסת יוסי מימן לשוק החשמל הפרטי היא לפיכך כורח המציאות. זאת, משום שרק רגולטורים דוגמת משרדי האוצר והתשתיות או הממונה על ההגבלים העסקיים - סבורים שאין בבעלות הצולבת של דלק כדי ליצור השפעה פוטנציאלית מסוימת על שיקול הדעת של חברה בת שלה להתקשר עם ספקית שירות או מוצר שמתחרה עם חברה אחות שלה. כך למשל, הרגולטורים מאמינים, היתה הבחירה של ide ושותפותיה למתקני ההתפלה באשקלון ובשורק, להתקשר עם חברת דלק תשתיות להקמת תחנת כוח פרטית - תוצאה של שוק חופשי. כך גם התקשרות דלק תשתיות לרכישת גז טבעי מים-תטיס.



3. המסקנה אליה הגיע ככל הנראה מימן, היא שאם ברצונו למכור גז טבעי במשק הישראלי כדאי לו, ולשותפיו ב-emg, להבטיח לעצמם לקוחות גם בקרב יזמי החשמל הפרטי. שוק החשמל עתיד לספק 60%-70% מהביקושים לגז טבעי במשק בעשורים הבאים. כשמולך ניצב מתחרה עם מאגר גז עצום שאותו הוא צריך למכור במהרה, אתה כבר לא ממתין ללקוחות שיגיעו לפתחך - אלא נלחם כדי להיכנס אתם כשותף.