בעד ברננקי, בלית ברירה

ניו יורק טיימס

>> רפובליקאי זכה בבחירות במסצ'וסטס, ופתאום לא ברור אם הסנאט יאשר את מינויו של בן ברננקי לכהונה שנייה בראשות הבנק הפדרלי. זה לא מוזר כמו שזה נשמע: וושינגטון פתאום הבחינה בזעם הציבור בנוגע למדיניות חילוץ הבנקים, שכשלה בייצור מקומות עבודה. ברננקי הוא סמל למדיניות זו.



מה עמדתי? אני מעריץ עמוקות את ברננקי, גם ככלכלן וגם על תגובתו למשבר הפיננסי (גילוי נאות: לפני שעבר לבנק הפדרלי עמד ברננקי בראש מחלקת הכלכלה בפרינסטון, וגייס אותי לתפקידי הנוכחי שם). ואולם למבקרים שלו יש טיעון חזק. בסופו של דבר, אני בעד מינויו מחדש, אבל רק מאחר שדחייתו תגרום להרעה במדיניות הבנק הפדרלי, ולא להטבה.



כיצד הגענו למצב שבו זה הדבר הטוב ביותר שאני יכול לומר עליו? ברננקי הוא כלכלן חוקר נפלא. מאביב 2008 ועד אביב 2009 מומחיותו האקדמית ותפקידו כמנהל המדיניות המוניטרית התלכדו להפליא, והוא השתמש בטקטיקות אגרסיביות ולא מקובלות לבלום את השפל הכלכלי המאיים.



למרבה הצער, זה לא הסיפור כולו. לפני שהיכה המשבר, ברננקי היה נגיד קונוונציונלי של הזרם המרכזי, שכמו המוסד שניהל, לקה בשאננות. גרוע מכך, לאחר שהשלב הקריטי של המשבר הסתיים, הוא חזר מיד למיינסטרים. שוב, הבנק הפדרלי חזר להיות שאנן - ושוב, ברננקי שותף לשאננות הזו. השאננות מתבלטת בשני תחומים: רפורמה פיננסית ואבטלה.



ביולי 2009 דיבר ברננקי נגד הצעה מרכזית ברפורמה: יצירת סוכנות פיננסית חדשה להגנה על הצרכנים. הוא קרא לקונגרס לשמר את המצב הנוכחי, שבו ההגנה על הצרכנים מפני התנהגות פיננסית לא הוגנת היא באחריות הבנק הפדרלי. ואולם הבעיה היא שבשנים שלפני המשבר, עם התפשטותם של פשעים פיננסיים נגד הצרכנים, הבנק הפדרלי לא עשה דבר. הוא התעלם מאזהרות על הלוואות הסאבפריים חסרות האחריות. ברננקי לא הכיר בכישלון זה, לא הסביר כיצד הוא קרה ולא נתן שום סיבה להאמין כי הבנק הפדרלי יתנהג בצורה שונה בעתיד. המסר שלו התמצה ב"אנו יודעים מה אנו עושים, תסמכו עלינו". כפי שאמרתי, הבנק הפדרלי חזר לשאננות מסוכנת.



ומה באשר לאבטלה? הכלכלה לא קרסה, אך היא במצב נוראי, כשעל כל משרה פנויה יש שישה מחפשי עבודה. ברננקי לא מצפה לשיפור מהיר בכך. בחודש האחרון, לאחר שאמר שהאבטלה תיפול, הוא הודה כי קצב הירידה יהיה "אטי יותר ממה שהיינו רוצים". ומה הוא מציע לעשות כדי ליצור משרות?



כלום. ברננקי לא סיפק שום רמז למדיניות שאמורה להוריד את האבטלה מהר יותר. לדרישות שהבנק הפדרלי יפעל בעניין הוא השיב בהתייחסות ל"עיגון ציפיות האינפלציה". במלים קשות, אפשר לומר שהוא מתנהג כאילו השיג את מטרתו בכך שהציל את הבנקים הגדולים, ועתה הוא יכול לנוח.



מה קרה כאן? לתחושתי, ברננקי, כמו רבים שעובדים בסמיכות למגזר הפיננסי, רואה את העולם דרך עיני הבנקאים. ניתן לומר אותו דבר על שר האוצר טימותי גייתנר, ועל לארי סאמרס, יועצו הכלכלי הבכיר של ממשל אובמה. ואולם הם לא אלה שניצבים מול אישור בסנאט, אלא ברננקי.



בהתחשב בכך, מדוע שלא נדחה את אישור כהונתו השנייה של ברננקי? יש אנשים אחרים עם משקל אינטלקטואלי ויכולות ניהול מוניטרי שיכולים לתפוס את מקומו: בין המועמדים האפשריים שלי הייתי מציע את עמיתי מפרינסטון, אלן בליינדר, שהיה בעבר סגן יו"ר הבנק הפדרלי, וג'נט ילן, נשיאת הבנק הפדרלי של סן פרנסיסקו.



ואולם - וכאן נכנס טיעון ההגנה שלי עבור מינויו מחדש של ברננקי - כל חלופה טובה לתפקיד תידרש לעבור קרב מכאיב בסנאט. בחירה בחלופה גרועה תהיה בעלת השלכות חמורות על הכלכלה. יתר על כן, החלטות הריבית והמדיניות בבנק הפדרלי נקבעות בהצבעה על ידי ועדה. ולמרות שברננקי לא מתעניין מספיק במצב האבטלה ומתעניין יותר מדי באינפלציה, רבים מעמיתיו גרועים ממנו. החלפתו במישהו פחות מבוסס, עם יכולת פחותה להשפיע על הדיון הפנימי בו, עלולה לחזק את ידי ניצי האינפלציה (הדוגלים במדיניות שמטרתה העיקרית לדכא אינפלציה) ולגרום בכך עוד יותר נזק לשוק העבודה.



התמיכה שלי בברננקי אולי לא נלהבת, אבל זה המיטב שביכולתי לתת. אם ברננקי ייבחר מחדש, הוא ועמיתיו צריכים להבין שמה שנחשב בעיניהם להצלחה הוא כישלון. חמקנו משפל גדול שני, ואולם אנחנו עומדים בפני אבטלה המונית - אבטלה שמקשה על חייהם של מיליוני אמריקאים - למשך שנים רבות, ובאחריות הבנק הפדרלי לעשות ככל יכולתו לסיים את הקשיים הללו.



הכותב הוא פרשן בכיר ב"ניו יורק טיימס", פרופסור לכלכלה וחתן פרס נובל לכלכלה