לאחד את רשות ההגבלים עם הרשות להגנת הצרכן

>> רווחתו של הצרכן והשגת יעילות כלכלית הן מטרות מרכזיות בדיני התחרות (המכונים בישראל "הגבלים עסקיים"). רגולטורים בתחום התחרות בעולם שמים על כך דגש גובר בחקירות שהם מבצעים ובקבלת ההחלטות בתחום אכיפת התחרות. למעשה, חלק ניכר מרשויות אכיפת התחרות בעולם הן גם רשויות תחרות וגם רשויות להגנת הצרכן ולסחר הוגן.

רשויות החובשות שלושה כובעים כאלה נמצאות, למשל, בבריטניה (משרד הסחר ההוגן - oft), בארה"ב (נציבות הסחר הפדרלית - ftc) ובאוסטרליה (נציבות התחרות והצרכן - accc). בישראל זה אינו המצב.



הגישה המשולבת הוכיחה את עצמה בעולם. יש לגישה זו כמה יתרונות: הגישה המשולבת מבטיחה יעילות ואפקטיביות באכיפת דיני התחרות, דיני הגנת הצרכן וסחר הוגן על ידי אותו גוף ציבורי. גישה זו חוסכת עלויות מינהליות. הרשות האוכפת נהנית מפרספקטיבה רחבה יותר שמבטיחה יכולת משופרת להגן על רווחת הצרכן. נמנעת חפיפה בזבזנית, כולל ביורוקרטיה מיותרת, הקיימת כאשר הפעילות מתחלקת בין רשויות נפרדות.



בישראל יש רשות תחרות: רשות ההגבלים העסקיים, שפועלת מ-94' כגוף עצמאי. לעומת זאת, אין רשות עצמאית המתפקדת בצורה מלאה בתחום הגנת הצרכן והסחר ההוגן, אף שנשמעו בעבר קריאות להקמת מוסדות כאלה. חוק הגנת הצרכן, שהכנסת טרחה לתקנו לפני זמן לא רב, מצהיר על הקמת רשות להגנה על הצרכן ולסחר הוגן. בפועל, זו טרם קמה.



חוק ההגבלים העסקיים הוא מיושן ודרושה בו רפורמה רדיקלית. השינוי צריך לכלול גם את ההיבטים המבניים והמוסדיים של מערכת אכיפת החוק. כלומר, רשות ההגבלים העסקיים. לרשות יש תפקיד חשוב בחברה ובכלכלה והיא הגיעה להישגים בהגנה על התחרות ועל הצרכנים, אך מלוא הפוטנציאל שלה טרם מומש. ניתן להגיע ליעד זה על ידי הרחבת המנדט של הרשות לתחומי הגנת הצרכן וסחר הוגן.



לא נחוצה עוד רשות נפרדת בתחומים אלה, ואין ספק כי יידרש זמן רב עד שתקום ובטרם תהפוך לגוף מתפקד בעל יכולת להגן על הצרכן. האינטרס של קובעי המדיניות הרלוונטיים צריך להיות ההגנה על הצרכנים. כדאי להם לבחון לעומק את החסרונות והתועלות הצפויות לצרכן מהקמת רשות חדשה להגנת הצרכן, לעומת היתרונות של ביצוע שינוי מבני ברשות ההגבלים עצמה. ייתכן שיופתעו לטובה.



הכותב הוא מנהל המרכז הבין-תחומי לדיני תחרות באוניברסיטת לונדון ומייסד המרכז לדיני תחרות בבית הספר למשפטים של המסלול האקדמי - המכללה למינהל