להניח תשתית לפנסיה

>> בעיצומו של המשבר היו קרנות הפנסיה וקופות הגמל מקור מרכזי לחרדות החוסכים ולהיסטריית המונים. למי שיצא לפנסיה בדצמבר 2008, ההתאוששות של השנה החולפת כבר לא תועיל, אך שימוש וניתוב עתידי מושכל יותר של הכספים עשויים להועיל דרמטית הן לעמיתים והן למדינה.

מי שעודנו דבק במנטרות בנוסח "השווקים משוכללים דיים" או "השוק מיטיב לווסת עצמו" וברפליקות של אורתודוקסיה פיננסית קשוחה, ראוי להזכיר לו שכשלי שוק הם חלק בלתי נפרד מהשוק, וקריסות היו ועוד יהיו. אבל גם בתוך החוקיות הזו שעיקרה גאות ושפל, מן הראוי להגן באופן מיוחד על כספים שכל ייעודם הוא לימי סגריר, קל וחומר לעתות פנסיה.



ברשות גופים מוסדיים כמו קרנות הפנסיה וקופות הגמל הררי כספים. הרפורמה שחולל בנימין נתניהו כשר האוצר ב-2003 השליכה את החוסכים לפנסיה בעל כורחם לשוק והפכה מכשיר חיסכון סולידי כמו פנסיה למכשיר שאף בו טמונים סיכונים. הקרנות רוכשות, בין השאר, אג"ח קונצרניות, וכספי חוסכים משמשים למעשה מקור מימון חוץ-בנקאי לחברות ותאגידים.



יוצא אפוא שהחוסך הישראלי מממן, בין אם הוא רוצה בכך או לא, קניון ברומניה, מגה-קניון במוסקבה וסופר-קניון בלאס וגאס. מה בדיוק ההיגיון הכלכלי שטמון כאן? האם אין פרויקטים ראויים יותר לקידום בכספי החוסכים הישראלים מאשר ההרפתקאות של הטייקונים המקומיים ברחבי הגלובוס? ודאי שיש. האם לא כדאי בהזדמנות אחת גם להבטיח תשואה הוגנת לכספי החוסכים או לפחות לחלקו, וגם לייצר מקור מימון לא אכזב לבניין הארץ ופיתוחה? אני משוכנע שכדאי, ומשעה שתהיה הסכמה על העיקרון, הרי שמימושו, שאולי נראה עתה מורכב, יהפוך לאפשרי.



הפיגור התשתיתי במדינת ישראל זועק. פרויקטים חיוניים רבים תקועים בשל מגבלות מימון כביכול. לפיכך, במצב עניינים שכזה, מה יותר הגיוני מהקמת קרן ממלכתית שתשקיע בתשתיות ותמומן באמצעות כספי הפנסיה? שתי מטרות נעלות מקופלות ביוזמה: האחת, העמדת מקורות מימון חוץ-תקציביים לצורך הקמת תשתיות בתחומי התחבורה, הרכבת הקלה, מפעלי התפלת מים ואנרגיה. המטרה השנייה היא הבטחת כספי החוסכים באמצעות מתן תשואה מובטחת בשיעור מינימלי של לפחות 4% בשנה.



השקעה של כספים פנסיוניים בפרויקטים ארוכי טווח עשויה ליצור תנופת פיתוח ותשתית שחיוניות לנו מאוד. שנית, זוהי השקעה, להבדיל מהימור. שלישית, היוזמה חוסכת ומייתרת למעשה את הדיון על רשתות ביטחון שהאוצר מסרב לפרוש.



אז הנה, אם כן, דיל מוצלח יותר שאינו משחק סכום אפס, אלא נוסחה שלפיה המדינה אמנם מבטחת חלק מכספי הפנסיה, אך בתמורה כספים אלה עומדים לצורך הקמת פרויקטים ממלכתיים עתירי מימון.



אגב, המדינה ערבה במידות שונות ובצורות משתנות לטייקונים שזוכים במכרזים לפרויקטים תשתיתיים, ולכן, אין שום סיבה שלא תערוב לחוסכים המעמידים את כספם לרשות פרויקטים ממלכתיים.



הכותב הוא יו"ר מרצ וח"כ מטעמה, וחבר ועדת הכספים