>> במשך שנים סיפרו לנו שאם משק החשמל יעבור לשימוש בגז נרוויח פעמיים: פעם אחת משיפור איכות האוויר ופעם שנייה מירידת מחיר החשמל.
והנה הגיע היום. מתברר ש-40% מייצור החשמל בישראל מתבסס כיום על גז טבעי, מה שמוריד את עלויות הייצור לחברת החשמל ב-2.2 מיליארד שקל בשנה. אז מה טבעי יותר ונכון יותר מאשר להוריד את מחיר החשמל לאזרחים, לתעשיינים ולרשויות המקומיות?
הורדת התעריפים אינה באה רק כדי להעלות את רמת החיים של כולנו - מטרה ראויה בפני עצמה - אלא גם כדי להוריד את עלויות הייצור בתעשייה ובכלל המשק. התעשייה צורכת 30% מכמות החשמל במשק, וההוזלה תביא לשיפור רמת התחרות שלה כלפי העולם, וכך לעידוד הייצור והיצוא. לכן צודק נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, שאומר: "חיכינו להוזלה הזאת עשר שנים".
רשות החשמל מצדדת בהורדה. היא בעצם חייבת לנהוג כך, כי החוק מחייב אותה לקבוע תעריף חשמל שמשקף את סך העלויות. אבל שר התשתיות, עוזי לנדאו, מתנגד להוזלה. הוא רוצה להשאיר את התעריף הגבוה, ובכוונתו להשתמש בכסף העודף לכל מיני מטרות זרות, כמו סבסוד רכישת מוצרי חשמל חסכוניים באנרגיה.
גם לחברת החשמל יש הצעות מה לעשות עם העודף. יו"ר החברה, מוטי פרידמן, מציע שישתמשו בכסף "למטרות פיתוח". מהן מטרות הפיתוח של חברת החשמל? בונוסים לעובדים? פנסיה אגדתית לפורשים? העלאה בדרגות לפנסיונרים?
לכן, הימנעות מהורדת התעריף תמצא חן בעיני חברת החשמל, שרוצה קודם כל להשאיר את העודף אצלה. את זה יודע שר התשתיות היטב. לנדאו פועל כאן כמו אחרון הפוליטיקאים, שתמיד רוצים להפוך לסנטה קלאוס הטוב והמיטיב. הוא יודע שהשארת העודף בחברת החשמל תמצא חן בעיני העובדים שם. הוא גם יודע שהציבור יאהב לקבל מתנות ממשרד התשתיות בדמות סבסוד מנורות חשמל חסכוניות באנרגיה. הציבור יראה רק את ה"מתנה" ולא ישים לב שהוא משלם קנס קבוע דרך תעריף חשמל מנופח.
את הסבסוד הצולב הזה חייבת רשות החשמל למנוע. זו היתה הסיבה להקמתה: הוצאת קביעת התעריפים מידי הפוליטיקאים. לנדאו נחשב לאדם ישר, אך מה יקרה אם יגיע שר שיהפוך את מחיר החשמל לפלטפורמה פוליטית ואישית?
הפתרון של לנדאו למצב הוא פיטוריו של יו"ר רשות החשמל, אמנון שפירה, כי האחרון עומד על דעתו שיש להוריד את התעריפים. הוא גם ביקר את הפחדנות של לנדאו והממשלה כולה, שלא מעזה לקדם את הרפורמה בחברת החשמל עקב חששה מהעובדים.
שפירה טוען, בצדק, שאי ביצוע הרפורמה יגרום להידרדרות משק החשמל. הוא גם אומר, בצדק, שלנדאו והממשלה לא נותנים גיבוי לתוכנית מצפן, שאמורה להוריד את מספר העובדים בחברת החשמל ב-2,500 איש מיותרים, כי הם פשוט מפחדים מהעובדים עם היד על השאלטר.
לנדאו מתוסכל מכך שהוא לא יכול לקבוע את תעריפי החשמל בעצמו, אבל זה המזל הגדול שלנו. כי קביעת התעריפים צריכה להישאר באופן בלעדי בידי רשות חיצונית ומקצועית, שאין לה שיקולים פוליטיים.
לנדאו מתוסכל בדיוק באותה מידה גם בכל הקשור לרשות המים. הוא היה מאוד לא מרוצה מהעלאת תעריפי המים על ידי מנהל רשות המים, אורי שני. הוא הרגיש ששני לא מתחשב בדעתו כאשר החליט (בשיתוף פעולה עם אגף התקציבים באוצר) להטיל את היטל הבצורת ולהעלות את מחיר המים ב-40% בינואר 2010.
גם במקרה זה רצה לנדאו להיות טוב ומיטיב. בוועדה לביקורת המדינה הוא אמר שאינו מקבל את התפישה כי הצרכן צריך לשאת במלוא עלות הקמת תשתיות המים, וכי גם המדינה צריכה להשתתף. אבל מיהי המדינה אם לא סך אזרחיה? הרי כולם יודעים שאם הכסף לתשתיות יצטרך להגיע מהתקציב, הוא פשוט לא יגיע.
לנדאו רצה לפרוס את העלאת מחיר המים של ינואר על פני ארבע שנים, כך שההתייקרות בינואר תהיה 10% בלבד. במקרה זה הושגה לבסוף פשרה, אך לנדאו עדיין כועס, כי לא הוא קבע את התעריפים ואת קצב ההתייקרות - ומזל שכך. בסיכומו של דבר, יש לשמור על רשות מים מקצועית, מחוץ להשפעות פוליטיות.
למזלו של שני, לנדאו לא רוצה להדיח אותו, אבל הוא רוצה להדיח את שפירה עקב דברי הביקורת שהשמיע ועקב רצונו להוריד את תעריפי החשמל. ואולם מה אפשר לעשות ודברי הביקורת נכונים - וכך גם הורדת התעריפים. אבל לנדאו רוצה למנות בובה במקום שפירה. מישהו שלפני כל החלטה ילך לשמוע את המלצת השר וישתחווה בפני הוד מעלתו.
אם יצליח לנדאו, נוכל לקבל מקום של כבוד בין מדינות העולם השלישי. אז גם יגיע היום שבו נפתח את הברז ולא ייצאו ממנו מים, ונרים את השאלטר ולא יזרום חשמל.
אולי זה קשור גם לתקציב?
החורף הקשה והקר באירופה ובארה"ב מעלה כמה ספקות בקשר לנבואות הזעם של מכוני מחקר שונים, שטוענים כי כדור הארץ מתחמם בקצב מהיר עקב פליטת גזי החממה, ועוד מעט הקרחונים יפשירו ויציפו אותנו בגלים גבוהים.
אז אולי נבואות ההפחדה הללו קשורות למאבק על תקציבים נוספים שאותם גופי מחקר רוצים להשיג מממשלות ומגופים בינלאומיים?
בשבוע שעבר התברר שהגוף החשוב בעולם שחוקר את שינויי האקלים עבד עלינו בגדול. מדובר בגוף המחקר של האו"ם שמאגד את גופי המחקר החשובים בעולם בנושאי האקלים. גוף זה טען עד לאחרונה, שהקרחונים בהימלאיה עומדים להיעלם בתוך 25 שנה. די מפחיד. ההר הגבוה בעולם בלי קרח?
אבל לפני שבוע פירסם גוף זה הודעה מתקנת שלפיה הקרחונים בהימלאיה לא ייעלמו בעוד 25 שנה, אלא בעוד 300 שנה. כך שאולי מחר תפורסם הודעה חדשה שלפיה לא מדובר ב-300 שנה, אלא ב-3,000 שנה. מי יודע?
פרשה זו מצטרפת לפרשת אקלים-גייט שהתפוצצה בנובמבר 2009, כאשר התברר שגוף מחקר בריטי גדול הסתיר מהציבור נתונים שמעמידים בספק את עוצמת השפעת האדם על תהליך התחממות כדור הארץ. אין הכוונה כאן להציע שנפסיק את המאמצים להגנת הסביבה, אך יש לזכור שיש מי שמפחידים אותנו מנימוקים אינטרסנטיים.
אתמול, בדיון שנערך בכנסת, אמר הסיסמולוג ד"ר אבי שפירא שגם אצלנו צפויה רעידת אדמה חזקה נוסח האיטי. גם את ההפחדות הללו ראוי לקחת עם גרגיר גדול של מלח.
מי צריך רגולטור כשיש לנדאו
נחמיה שטרסלר
27.1.2010 / 7:09