נס במילאנו

>> המצב נראה כלאחר ייאוש. הכישלון המביש בהתקנת גרסת הבטא במשרדי הלקוח גורם למשבר אמון שלא היה דוגמתו. האיטלקים מסכימים לתת לנו הזדמנות אחרונה, ובשבוע הבא ייצא לשם הצוות החבוט שלי לעוד סיבוב, השמיני במספר. מרקו פררו, איש חביב וסימפטי בדרך כלל, מזהיר אותי: "אם זה שוב ייתקע, זה יהיה הסוף. קפיטו, מיקלה?". "קפיטו לגמרי", אני עונה, ואגב כך מחפש במילון איך אומרים "סמוך" באיטלקית.

עצוב לי. כל כך התרגלתי למילאנו. אני עושה לי מנהג לנסוע לשם לפחות פעם בחודש. הפרויקט הזה חשוב לי, וצריך להפגין נוכחות.



אני מודע לכך שנשמות טובות מרמזות מאחורי גבי כי הסיבות האמיתיות לנוכחות האינטנסיבית שלי במילאנו הן הדואומו, ויטוריו אמנואלה ובתי הקפה. "מעניין שלבוקרשט הוא לא טרח להגיע", אומרים האנשים הקטנים.



ובשבוע הבא הכל הולך להיגמר, ועוד בגלגול מכל המדרגות של לה סקאלה. אני נזכר בכאב בתוכנית הערמומית שלי לתזמן נסיעה בשבוע של הגמר בסן סירו ואז אפרת דופקת בדלת והעלילה מקבלת תפנית.



אפרת עובדת חדשה. עדיין לא הספיקה להותיר רושם כלשהו, והנה הזדמנות לתהות מעט על קנקנה. היא מבקשת לצאת מוקדם יותר היום. יש לה סדנה שאינה יכולה להחמיץ. אני מאשר שתצא מוקדם ומתעניין. "במה מדובר?"



"סדנת נסים", עונה אפרת בלי למצמץ. "נשמע מרתק, ספרי לי על זה". היא לא זקוקה ליותר. "הנסים עומדים לשירותנו תמיד. אנחנו רק צריכים להסכים לקבל אותם. אם אינם קורים, סימן שמשהו בתוכנו מונע מהם להגיע".



קורה דבר מוזר. על אף העוינות שלי לדברי הבל מסוג זה, אני מוצא את עצמי קשוב ונרגש. "זאת אומרת שאם, נניח, בתור דוגמה, יש תוכנה שלא כתובה טוב, אפשר לבקש שהיא בכל זאת תעבוד?" אפרת מתפלאת על השאלה ועונה: "ברור. כל מה שצריך זה להאמין שחוקי העולם לא חלים עליה".



זה נשמע פשוט מדי, ואני מנסה להקשות. "ונניח שהתוכנה לא מסוגלת לבצע פריסת תשלומים לפי החוק האיטלקי?"



אפרת מצטחקת, "אתה רק צריך לשאול את עצמך אם אתה רוצה שאי המסוגלות הזו תיעלם. אם התשובה חיובית, בת קולו של האלוהים תנחה את התוכנה לפרטי פרטים ותאמר לה כל שעליה לדעת".



זה מספיק לי. אני מבקש ממאור, ראש הצוות הכושל, לבוא לחדרי, ומודיע לו: "אפרת מצטרפת לצוות מרגע זה. היא נוסעת אתכם בשבוע הבא. תכניס אותה לעניינים".



מצב רוחי משתפר. אני מתקשר למלכה מהנסיעות ומזמין טיסה למילאנו, לאמצע החודש הבא.



"זה חייב להיות בשבוע של ה-15, יש אילוץ", אמרתי. מלכה מוטרדת, "זה שבוע לחוץ במיוחד. הטיסות כולן מלאות. אם אמצא לך מקום זה יהיה נס", היא אומרת."אל דאגה, מלכה, את תחפשי מקום. הנס עלי".



-



הכותב היה מנהל בחברת היי-טק גדולה וכיום עוסק בכתיבה ועריכה



michael.tour@gmail.com