האם תחל מניית בקווב להיסחר בתל אביב? עד כמה שהדבר תלוי באלי ברקת, המנכ"ל והמייסד, התשובה לשאלה זו היא חיובית. "המסחר בתל אביב הוא אופציה אטרקטיווית ומעניינת עבורנו, במיוחד לאחר שפנו אלינו משקיעים בארץ בבקשה שנשקול צעד זה", אמר ברקת בראיון ל-TheMarker לפני מספר ימים.
עם זאת, בפני בקווב מניעה רגולטורית להתחיל להיסחר בארץ, בדמות שני סוגי מניות שיש לה - רגילות ונדחות. התקנות של רשות ניירות ערך אינן מאפשרות רישום למסחר של חברות בעלות יותר מסוג מניות אחד, ולפני כחודשיים אף קיבלה הרשות החלטה שמחזקת עמדה זו. ואכן, בקווב עדיין לא הגישה מסמך רישום לבורסה בתל אביב, כך שבינתיים היא נסחרת בבורסת הנאסד"ק בלבד, שם היא רשומה מאז הנפקתה ב-1999.
אם הקשיים בהם נתקלת בקווב מבחינת הרישום בתל אביב לא ייפתרו בקרוב, ייתכן שעמדתו של ברקת תשתנה. הדברים הבאים של ברקת, בכל אופן, מעידים על הכוונה הראשונית של בקווב בנוגע לרישום הכפול: "כבר לפני שנתיים נלחמתי עבור השינויים שהקלו על הרישום של חברות הנסחרות בארה"ב גם בבורסת תל אביב, כך שהאופציה של תחילת המסחר שם הפכה לאטרקטיווית עבורנו. הצעד הזה מגדיל את הנזילות עבור החברה, ואת החשיפה שלנו למשקיעים המוסדיים באירופה. מעבר לזה, כמובן שיש לנו העדפה להיסחר בישראל, ולא בבורסה אחרת".
ובכלל, אחד הדברים שבולטים בשיחה עם ברקת, שיושב בדרך כלל במטה החברה בעמק הסיליקון, הוא ההדגשה שלו על היותה של בקווב חברה ישראלית הלכה למעשה. אפילו בשורה הראשונה של קורות החיים של ברקת באתר החברה מצוין שהוא ידוע בגין "ההיסטוריה יוצאת הדופן שלו כסרן צנחנים בצה"ל", כאילו על מנת להבהיר שהקשר הישראלי לא עובר רק במרכז פיתוח ברמת גן, אלא גם בג'בלאות של הגולן.
"הייתי צריך להיות מודאג אם מחיר המניה לא היה מדאיג אותי"
"אנחנו חברה שמאוגדת בישראל, ומשלמת מסים בישראל, ואין ספק שיש לזה מחיר מבחינתנו", אומר ברקת. כוונתו של מנכ"ל בקווב היא לאי יכולתה של החברה לרכוש מחדש את מניותיה. כחברה ישראלית בקווב כפופה לחוק החברות, ומאחר שמעולם לא הציגה רווחיות, היא מנועה מלבצע רכישה חוזרת (buyback), שכמוה, מבחינה רגולטורית, כדיווידנד.
"חלק מהמשקיעים שלנו, גם הגדולים שבהם, יצרו איתנו קשר על מנת לברר למה אנו לא מבצעים רכישה מחדש, ומה זה אומר לגבי האמון שלנו במניה, והיינו צריכים להסביר להם שאנחנו מנועים מלעשות זאת", הוא מוסיף.
קל להבין את שיחות הטלפון הבהולות של המשקיעים אם לוקחים בחשבון שרק לפני כחודשיים וחצי, לאחר חידוש המסחר בעקבות התקפות הטרור ב-11 בספטמבר, נסחרה מניית בקווב במחיר שפל של כל הזמנים - 47 סנט. וגם היום, כשהיא נסחרת סביב רמות ה-1.3 דולרים, היא לא נחלצה לגמרי מסכנת המחיקה מהמסחר בנאסד"ק. או במלותיו של ברקת: "הייתי צריך להיות מודאג אם מחיר המניה לא היה מדאיג אותי".
שיפור של קרוב ל-180% במחיר המניה מאז השפל שרשמה אינו דבר של מה בכך, ושאלת השאלות היא האם מגמה זו היא ביטוי לכך שבקווב נמצאת לאחר המשבר. "האם עברנו את הסערה? אני לא יודע להגיד את זה בביטחון. כל יום יכול ליפול אווירון מהשמיים, והמניה שלנו תקבל קיצוץ של 50%. קשה גם לתת תשובה ברורה לשאלה האם העליות הן פונקציה של השינויים בחברה, או המגמה הכללית בשוק. ברור לי שחלק מהמשקיעים שנכנסו למניה מחפשים חלומות, אבל אני עדיין מאוד פרנואיד", אומר ברקת.
"אני לא חושב שיש הרבה מקום ל-downside במניה"
במחירים כאלה של מניית בקווב, מעניין לשמוע את דעתו של ברקת על המשקיעים שרכשו את המניה בימי הזוהר שלה, במארס 2000, כשנשקה למחיר של 60 דולר. "גם אני רכשתי מניות של בקווב ב-12 דולר, ואני ישן טוב מאוד בלילה. גם עד היום לא מימשתי אופציות שלי בחברה. מעבר לזה, כל פעם שהחברים שלי שאלו אותי על שוק המניות, אמרתי להם שאין להם למה להיכנס, אם הם לא מוכנים לשאת בסיכונים".
"באותה תקופה היינו חברה שהציגה רבעון אחר רבעון צמיחה של מעל ל-20%, וכבר היינו קרובים מאוד לאיזון בשורת הרווח. התמחור שלנו לפני כשנתיים שיקף את ההערכות שרווחו בתעשייה, וכשבא המשבר הגדול, הוא לא פסח עלינו. עם הכסף שיש לנו בקופה, אני לא חושב שיש מקום לעוד הרבה downside במניה".
ברקת מודע לקיומה של ביקורת, לפיה אם לא היתה רושמת החברה צמיחה בין רבעונית של עשרות אחוזים במשך קרוב לשלוש שנים, גם הנפילה לא היתה כל כך כואבת. "היתה דרישה למוצרים שלנו, ובניגוד לחברות אחרות, אנחנו לא רצנו קדימה בלי לבדוק מימון. נתפסנו במשבר עם 60 מיליון דולר בקופה ועם 200 לקוחות, והבעיה היתה שהלקוחות הפסיקו לקנות מוצרים חדשים".
על הרבעון הרביעי של 2000: "היה לנו פספוס ענק בהערכות"
נקודת המשבר של בקווב היתה לפני שנה עם פרסום תוצאות הרבעון הרביעי של 2000. "פיספסנו, או יותר נכון, היה לנו פספוס ענק", מסכם ברקת את הפער בין הציפיות למציאות. בעוד שהנהלת בקווב ציפתה להכנסות של 12-12.5 מיליון דולר ברבעון, וצוות המכירות של החברה ציפה אפילו להכנסות של 17 מיליון דולר, סיימה בקווב את הרבעון עם 7.1 מיליון דולר. "הסתכלנו במראה, והבנו שמשהו משמעותי השתנה. העסקות שלנו היו מוכנות לסגירה, והן פשוט בוטלו על ידי הלקוחות. החלטנו בינואר לבדוק מה קרה ושכרנו חברת ייעוץ, שתסייע לנו בשינוי המודל העסקי".
המשמעות של שינוי המודל העסקי היתה שבקווב הפסיקה לשווק את טכנולוגיית הדחיפה (PUSH) כמערכת נפרדת, והחלה לשלב אותה בפורטלים של לקוחותיה הארגוניים. "הפעילות שלנו, החל מאוגוסט האחרון, היא במסגרת המייל האחרון של משתמש הקצה. אנחנו הופכים את הפורטלים של הלקוחות לפרואקטיוויים, ודוחפים את המידע למשתמשי הקצה באופן סלקטיווי.
"עד אז ניסינו לספק ללקוחות שלנו פיתרון כולל, אך ברוח קיצוץ ההוצאות בתקציבי IT מילת המפתח היא אינטגרציה במערכות הקיימות. מסקר השוק המקיף שביצענו הבנו שהלקוחות שלנו לא רוצים לקנות מאיתנו גם מנוע, גם הגה וגם פנסים, ומעדיפים שנתמקד ב
אלי ברקת: קניתי מניות בקווב ואני ישן מצוין
גיא ימין
2.1.2002 / 8:56