רק שישה שבועות חלפו מאז יצא הסרט "אווטאר" לאקרנים - והוא כבר הצליח לעקוף את "טיטאניק", גם הוא מבית היוצר של הבמאי ג'יימס קמרון, וליהפך לסרט המכניס ביותר ברחבי העולם עד כה. הסרט הניב עד היום הכנסות של יותר מ-1.8 מיליארד דולר, וכבר בסוף השבוע הראשון לעלייתו החזיר יותר מחצי מסכום ההשקעה שלו. איך הוא עשה זאת? רבים מייחסים את ההצלחה הסוחפת לטכנולוגיה המרהיבה שהומצאה באופן בלעדי עבורו ומאפשרת לצפות בסרט מונפש בתלת-ממד מבלי לאבד את עושר ההבעה של השחקנים, ולעולם המדומיין ורב הפרטים שברא קמרון יש מאין, כולל שפה חדשנית למקומיים. כל אלה, יש לשער, תרמו לא מעט גם לזכיית "אווטאר" בשבוע שעבר בפרסי גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר ולבמאי הטוב ביותר, ולזכייתו הצפויה גם באוסקר.
"אווטאר" מציג את סיפורו של ג'ייק סאלי, חייל מארינס המרותק לכיסא גלגלים, שנשלח למשימת ריגול בכוכב הלכת פנדורה. הוא זוכה ללכת ולרוץ שוב כשתודעתו מוכנסת לדמות כחולה ענקית, כדמותם של היצורים המקומיים. המשימה שאליה הוא נשלח מקבלת תפנית כשסאלי מתאהב בכוכב החדש, ולא רק בו.
מעבר לכל הדברים האלה, שהפכו את "אווטאר" להצלחה שהוא, דבר אחד בולט נעדר ממנו - שחקן מוביל מוכר. מלבד כמה פרצופים מוכרים כמו סיגורני וויבר ("הנוסע השמיני"), מישל רודריגז ("אבודים") וג'ובאני ריביסי ("חברים", "להציל את טוראי ראיין"), לתפקיד הראשי לוהק שחקן אוסטרלי אלמוני למדי בשם סאם וורתינגטון, המוכר לחובבי האקשן מהסרט "שליחות קטלנית - התעוררות".
אם תשאלו את פרופ' יהושע (ג'וש) אלישברג, 64, קמרון עשה בחכמה כשלא התעקש על שם מוכר כשליהק את הפנים של הסרט. "הסיפור של 'אווטאר' מוכיח שגם כשהשחקן הראשי לא משמעותי, הסרט יכול להצליח", הוא פוסק.
אלישברג אינו שחקן קולנוע, גם לא במאי או מפיק. למרות זאת, כפרופ' לשיווק ולניהול מידע בבית הספר למינהל עסקים וורטון שבאוניברסיטת פנסילווניה, הוא מכיר את היטב את חוקי התעשייה. מחקריו הנודעים ביותר עוסקים בדרך שבה סרטים נעשים, ממומנים ומופקים, במטרה לצמצם את חוסר הוודאות הכרוך בהפקתם.
"אווטאר" מוכיח את מה שאלישברג ואחרים גילו זה מכבר במחקריהם. "ההשפעה שיש לשחקן על הצלחת הסרט היא גבולית", הוא פוסק. "דוקטורנטית שלי ערכה מחקר אמפירי שבו אחד המשתנים היה השחקן הראשי, והממצאים הראו שההשפעה שלו היתה שולית". "אווטאר" הוא לא הסרט היחיד שהצליח באופן פנומנלי ללא סטאר הוליוודי. עשו זאת לפניו הסרטים "אי.טי", "שרק", סדרת "מלחמת הכוכבים" ואחרים.
לאילו משתנים יש השפעה מהותית על הצלחת סרט?
"אני מאמין שהסיפור הוא הדבר הקריטי. סרט שבו יש סיפור טוב, צוות שחקנים ממוצע ופרסום וכמות מסכים ממוצעת יצליח יותר טוב מסרט שבו יש סיפור לא טוב עם שחקן פופולרי ואותם מאמצי שיווק. במקרה של 'אווטאר', העובדה שהסרט מוקרן בתלת ממד מוסיפה היבט של טכנולוגיה חדשנית, שגם היא מושכת קהל. ההצלחה במקרה הזה משויכת לטכנולוגיה ולסיפור ממוצע. קשה להעריך מה תורם יותר, אבל ברור שאלה לא הכוכבים שיצרו את ההצלחה".
אילו דוגמאות אתה יכול לתת לסרטים שלא הצליחו, על אף שכיכב בהם שחקן פופולרי?
"יש כמה דוגמאות קלאסיות, כמו 'הדוור' מ-1997 בכיכובו של קווין קוסטנר, שהיה כישלון רציני ביותר, וקומדיית הפשע 'ג'ילי' מ-2003, עם בן אפלק וג'ניפר לופז, שקיבלה ביקורות איומות והיתה כישלון מהדהד בקופות. בסרט הושקעו 54 מיליון דולר בעוד ההכנסות הגיעו ל-7 מיליון דולר בלבד.
"גם קומדיית המדע הבדיוני 'הרפתקאותיו של פלוטו נאש' מ-2002, בכיכובו של אדי מרפי, היתה כישלון נורא בקופות. התקציב היה 100 מיליון דולר וההכנסות - 7 מיליון דולר".
עד כמה משפיע במאי הסרט על ההצלחה?
"אפשר להגיד שיש רשימה מצומצמת מאוד של במאים שיש להם השפעה: סטיבן ספילברג, וודי אלן, מרטין סקורסזה, קוונטין טרנטינו - וכנראה שגם ג'יימס קמרון".
ד.נ.א של תסריט
מאז תחילת שנות ה-90 בונה אלישברג מודלים שמנבאים משתנים הקשורים להצלחת סרטים ומפיקים המלצות הנוגעות לסרטי קולנוע - כמו כמה זמן כדאי לבתי קולנוע להקרין סרט מסוים, מתי ובאילו שעות, כמה כסף כדאי למפיץ להוציא על פרסום ואפילו אילו תסריטים עשויים ליהפך לסרטים מצליחים.
בשנים האחרונות עוסק אלישברג, עם עמיתים בבית הספר וורטון, בפיתוח שיטה לבחינת הצלחה עתידית של תסריטים, בעקבות פנייה שקיבל לפני כמה שנים מחברת סרטים גדולה. "פיתחתי יחד עם קולגה מוורטון ודוקטורנט מוורטון, שכיום הוא מרצה ב-nyu - מערכת שעושה אנליזה של תסריטים. הרעיון פשוט - לקחת תסריט, לבדוק את הד.נ.א שלו ולראות עד כמה הוא קרוב לתסריטים שהצליחו".
וככה זה עובד: שלושה קוראים עברו במשך כשנה וחצי על 200 תסריטים וענו ב"כן" וב"לא" על שאלות שונות שקשורות לעלילת הסרט, כמו האם יש קונפליקט בסיפור? האם הסיפור הגיוני או בלתי צפוי? האם הגיבור יוצר סימפטיה? האם הרקע מוכר לצופה? האם הסוף הגיוני או מפתיע? במקביל, בחנה תוכנת מחשב קריטריונים טכניים יותר, כמו מספר המלים הנדרשות לתיאור סצנה ומספר הדיאלוגים בתסריט.
לאחר שעובדו התוצאות, התקבל מאגר "ד.נ.א" לכל 200 התסריטים. כדי לבדוק את מידת ההצלחה הצפויה לתסריט חדש, בודקים את הד.נ.א שלו ומשווים לתסריט ישן שתואם את אותו ד.נ.א, וכבר ידוע אם הצליח או לא.
"אין לנו אפשרות לבדוק בשלב זה עד כמה הניבוי שלנו יהיה מדויק, כי ייקח עוד הרבה שנים לבדוק את מידת ההצלחה של תסריטים חדשים שיעובדו לסרטים", מסביר אלישברג. כדי לבחון בכל זאת את סבירות ההצלחה של הניבוי, לקחו החוקרים כמקרה מבחן 50 תסריטים מתוך 200 תסריטים שנבדקו. היות שכבר ידועה מידת ההצלחה של אותם 50 תסריטים - אפשר היה לבדוק אם שיטת ההשוואה עובדת.
"התוצאות הראו שהיינו מדויקים באופן די סביר. ב-60%-70% מהמקרים הצלחנו לנבא הצלחה, בטווח של 10-15 מיליון דולר בהכנסות. היו גם חריגות צורמות וכמה סרטים שבהם החטאנו בגדול".
אילו סרטים למשל?
"את הסרט המוסיקלי 'שיקגו' מ-2002, עם שחקנים כמו רנה זלווגר, קתרין זיטה-ג'ונס וריצ'רד גיר, לא הערכנו נכון. בבדיקת הד.נ.א שלנו אנחנו מתבססים רק על אלמנט אחד והוא התסריט, אבל יש עוד אלמנטים חשובים - כמו איכות המשחק והחשיפה הקודמת של הסרט כהצגה.
"ב'שיקגו' המשחק היה טוב, הסרט קיבל תמיכה ממפרסמים והוצג במסכים רבים. כל זה גרם להצלחה שאותה לא הצלחנו לצפות. החטאה נוספת, בכיוון ההפוך, היתה ב'טרויה', בכיכובו של בראד פיט, המבוסס על פרקים מאחת המלחמות עקובות הדם המתוארות בספרות היוונית. הערכנו שיש לסרט פוטנציאל בגלל הסיפור, אבל הוא לא הצליח כפי שחשבנו. בדיעבד קל לנמק למה טעינו. אפשר למשל לטעון שבראד פיט לא התאים לתפקיד".
איך אתם מתכוונים לשפר את הניבוי?
"אני הראשון שאגיד שהניבוי שלנו אינו מושלם, ואחת הסיבות לכך היא המאגר המצומצם שלנו. יש לנו רק תסריטים שאפשר להוריד בחינם מהרשת. השאיפה היא לייצר מאגר של 1,000 תסריטים".
אלישברג מספר שקרן השקעה פרטית פנתה אליו בבקשה לקבל עזרה בבחירת תסריטים "מנצחים". "בעקבות המשבר יצאו חלק מהקרנות מתעשיית הסרטים, ואילו שנשארו ביקורתיות הרבה יותר כשהן בוחרות פרויקט להשקיע בו כסף. עזרנו לאנשי הקרן לבדוק מה הסיכויים של תסריטים שונים".
חשיבות מיוחדת לבחירה
אלישברג מקפיד לראות כל שבוע לפחות שלושה סרטים חדשים ויש גם סרטים ("קלאסיקות") שבהם הוא צופה שוב ושוב אחת לחודש.
החיבה לקולנוע דבקה בו כבר בגיל צעיר. כשהיה תלמיד בתיכון עירוני א' בתל אביב, הוא נהג להבריז מדי פעם מהלימודים לטובת התחביב. את שיעורי המתמטיקה והפיסיקה דווקא אהב, לכן ויתר על שיעורי האנגלית - ולמד את השפה בסרטים שהוקרנו בשעות הבוקר באחד מבתי הקולנוע התל אביביים של פעם - תמר, פאריס או מתמיד.
"הבנתי שאני יכול לשלב את מה שאני אוהב עם משהו שיש לו ערך מחקרי אקדמי ומעשי, וזה הסתדר עם האוריינטציה בוורטון, שלפיה מחקרים אקדמיים צריכים להיות מחוברים למציאות", מספר אלישברג, שכמדי שנה הגיע החודש לביקור בישראל, כדי להעביר קורס מרוכז לתלמידי המרכז הבינתחומי הרצליה.
הבחירה הראשונה של אלישברג לא היתה לימודי שיווק. לאחר שהשתחרר מהצבא ב-1966, הוא החל ללמוד הנדסת אלקטרוניקה בטכניון במחזור של זהר זיסאפל, ממייסדי קבוצת רד, ושל אלישע ינאי, עד לאחרונה מנכ"ל מוטורולה ("אני נפגש עם אלישע בכל פעם שאני מגיע לישראל"). לאחר סיום התואר, הבין אלישברג שהייעוד שלו נמצא במקום אחר. את התואר השני כבר עשה בבית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת תל אביב.
לאחר ששב הביתה ממלחמת יום כיפורים, נסע אלישברג עם אשתו לאוניברסיטת אינדיאנה, שם השלים את הדוקטורט במינהל עסקים, בשיווק ובחקר ביצועים. "אהבתי את המתמטיקה בהנדסה ואת השיווק שבמינהל עסקים, אז הבאתי את הכלים המתמטיים לתחום השיווק", הוא מספר. לאחר סיום הדוקטורט, עבר אלישברג לאוניברסיטת נורתווסטרן ("הקפואה") שליד שיקגו וכיהן כמרצה בפקולטה במשך שלוש שנים. ב-1982 הוא נענה להצעה והצטרף לבית הספר וורטון שבאוניברסיטת פנסילווניה כחבר בפקולטה.
בתחילת שנות ה-90 החל אלישברג להתעניין במחקר על עולם הקולנוע, כשהנחה את אחד הסטודנטים שלו מהודו בעבודת דוקטורט על תעשיית הקולנוע. במקביל פנה אליו אחד מבוגרי וורטון שניהל רשת של בתי קולנוע, בבקשה שיסייע לו לקבל החלטות בנוגע להקרנות סרטים.
הוא ייסד עם שני קולגות - צ'רלס ווינברג מהאוניברסיטה של בריטיש קולומביה ובירן ווירנגה מאוניברסיטת ארסמוס שבהולנד ("אני מפילדלפיה אבל שני השותפים שלי ממקומות יפים") - חברה שפיתחה עבור בעלי בתי קולנוע מערכת שמסייעת להחליט אילו סרטים כדאי להקרין, על איזה מסך ובמשך כמה זמן.
"יצרנו עבור בעלי אולמות הקולנוע מודל שמאפשר לנבא את ההצלחה של סרט חדש, על פי נתונים סטטיסטיים. הניבוי נעשה לפי כ-20 מאפיינים שנבדקו, כמו השחקן הראשי, המפיק ותאריך ההקרנה הצפוי. לאחר מכן נערכת השוואה בין התוצאות למאגר מידע שהכנו מראש".
אחת הלקוחות הקבועות של אלישברג זה שנים היא רשת בתי הקולנוע ההולנדית פאטה סינמה (pathe cinema), חברה בת של פאטה צרפת, שלה בתי קולנוע רבים באירופה. ההיכרות עם הרשת נוצרה באמצעות הקולגה של אלישברג בהולנד. "בארה"ב אפשר למצוא מסך לכל סרט, אבל בהולנד יש תחרות על מסכים - גם כשמדובר בסרטים אמריקאיים ואירופיים. יש הרבה סרטים שמתחרים על מעט מסכים, ולכן יש חשיבות מיוחדת לבחירה".
בעשר השנים הראשונות לפעילותו, לא קיבל אלישברג תשלום עבור המלצותיו. התמורה עבור השירותים התבטאה באפשרות להשתמש בנתונים שנצברו כבסיס למחקר אקדמי. בתחילה השווה אלישברג בין הרווחיות של בית קולנוע אחד, שבו יושמו המלצותיו, לשני בתי קולנוע דומים שלא קיבלו המלצות. אלישברג מציין כי התוצאה הראתה שהרווחיות באותו בית קולנוע היתה גדולה ב-10%-20% לעומת זאת של השניים האחרים. בהמשך הוא יישם את ההמלצות בשישה בתי קולנוע באמסטרדם, שכללו 40 אולמות.
"בשלב הראשון קבענו לבתי הקולנוע מהו הסרט שיש להקרין על איזה מסך. בשלב השני קבענו באיזו שעה הכי כדאי להתחיל את ההקרנות. כבר 15 שנה, שאנחנו עובדים עם החברה, וכל שלב לקח כמה שנים. עכשיו עברנו לתוכנה שתעזור להם לקבל את ההחלטות ואנחנו מצפים להתחיל בפרויקט חדש עם פאטה צרפת, שלה יש מסכים בצרפת, בבלגיה ובמדינות נוספות באירופה. במקביל, אנחנו מנהלים מגעים עם חברת בתי קולנוע בהודו".
מה לגבי השוק האמריקאי? הרי שם נמצא לבה של תעשיית הקולנוע.
"הבעיה עם השוק האמריקאי היא שהוא לא יציב. יש הרבה מיזוגים של חברות שמפעילות בתי קולנוע והניהול משתנה. בהולנד פועל אותו צוות הנהלה כבר 15 שנה והוא מכיר אותנו".
לפי תוצאות המחקרים שעשיתם, אילו עצות יש לכם לבעלי אולמות הקולנוע?
"אחת העצות החשובות מתייחסת לתקופת ההקרנה של סרט. לפי הסכמים סטנדרטיים בין מפיץ לבית הקולנוע, רוב ההכנסות מגיעות בתחילה למפיץ, וככל שמציגים זמן ממושך יותר, כך בית הקולנוע מקבל נתח גדל והולך מההכנסות. המסקנה היא שאם את בעלת קולנוע, כדאי לך להציג פחות סרטים לאורך יותר זמן - זה ייתן לקהל הזדמנות לראות את הסרט ויגדיל את המכירות. צריך לשים לב כי בארה"ב, למשל, תהליך חלוקת ההכנסות משתנה כי יש מיזוגים רבים, ונוצרו גופי ענק של חברות בתי קולנוע שבידיהן כוח גדול. הן דורשות מחצית מההכנסות כבר מהיום הראשון.
"מסקנה נוספת היא שלסרט אחד שמוצג בשני בתי קולנוע שונים, הנמצאים במרחק של עשרה ק"מ זה מזה, יהיו ביצועים שונים, מהסיבה הפשוטה שהטעם של הסביבה שונה ומשפיע. אני לא יודע אם זה נכון לגבי ישראל, כי היא מדינה הומוגנית יחסית, אבל המסקנה רלוונטית לארה"ב ולאירופה. אם ניקח למשל שני אזורים שונים של אמסטרדם - באחד ירצו סרט אקשן ובשני קומדיה.
"המסקנה השלישית היא שבעלי בתי הקולנוע עושים הרבה טעויות ומשאירים כסף על השולחן. הם עושים טעות כשהם בוחרים בסרטים שאינם מותאמים לטעם המקומי, מציגים בשעות לא נוחות, ללא קשר למה שעושה הקהל באותו הזמן, ולא מושכים את הקרנת הסרט מספיק זמן.
"עניין נוסף הוא אפיון של סרט לפי מין. בהוליווד יש שוק ל'סרטי בנות' ((chick flicks - 'אשה יפה', למשל, משתייך לז'אנר הזה. לפי השיוך הזה יוצרים אסטרטגיה של פרסום המכוון לנשים. אבל באחד המחקרים שלנו ראינו שההבחנה הזו היא כמעט חסרת כל משמעות".
לפי המחקרים שעשיתם, מה נחשב ז'אנר מנצח?
"אי אפשר להצביע על דבר אחד. אחת המסקנות שקיבלנו מניתוח הד.נ.א של סרטים היא שתסריט מנצח הוא זה שיש בו אקשן ודמויות שאפשר להתחבר אליהן ושהוא מבוסס על 'קליר פרמיס' (הנחת יסוד ברורה. לדוגמה, הגיבור יציל את העולם מפני הרשע), ובנוסף יש בו דמות של גיבור רב ממדי".
הכי חשוב - הבאזז
אלישברג ושותפיו - בסיוע של מפיץ סרטים הולנדי - ביצעו גם מחקרים המעניקים המלצות למפיצי סרטים. "בשלב הראשון, המפיצים צריכים להחליט אם לקחת את הסרט לקולנוע או ישירות ל-dvd. אם הם מחליטים לקחת את הסרט לקולנוע, הם צריכים להחליט מה תהיה ההשקעה במאמצי השיווק, כמה מסכים הוא יקבל וכמה פרסום הוא צריך בטלוויזיה ובשלטי חוצות. כאן נכנס משתנה נוסף - עד כמה אנשים ממליצים על הסרט זה לזה. ככל שהצופים בסרט ידברו עליו יותר וימליצו עליו לאחרים, כך צריך להשקיע פחות בפרסום, כי הצופים כבר עושים את העבודה.
"הצלחנו לייצר מנגנון שיודע לצפות את אופי ותדירות השיחה מפה לאוזן ולייעץ כמה משאבים להשקיע בפרסום ואם להפנות את הסרט לקולנוע או ישירות לחנויות ה-dvd". כדי להגיע למסקנה עד כמה יספרו הצופים לאחרים על הסרט, בנו החוקרים סט של שאלות, כגון "האם הסרט הוא נושא לשיחה או סרט שהיית רוצה לצפות בו לבד?" השאלון מוצג ל-200 איש שהגיעו להקרנה חינמית של הסרט, בתמורה למילוי שאלון.
"מהמחקרים עולה כי אם סרט עשיר מספיק, עם קו עלילה טוב - הוא לא צריך הרבה פרסום. רוב המפיצים בארה"ב ובאירופה משקיעים כיום בעלות הפרסום של סרטים יותר מכפי שהם צריכים. למדנו גם שההשפעה היחסית של מבקרי קולנוע על הצפייה בסרט קרובה לאפס. לקחנו הרבה מבקרים וסרטים, הרצנו רגרסיות כדי לבדוק את ההשפעה וראינו שאין להם בכלל משקל. גם על זה כתבנו מאמר".
בעבודתו ארוכת השנים עם מפיצי סרטים, הצליח אלישברג, בין השאר, לנבא כמעט במדויק את הצלחת הקומדיה "לקום אתמול בבוקר" (groundhog day) מ-1993, בכיכובו של ביל מאריי. הסרט עוסקת בסיפורו של חזאי מזג אוויר מפילדלפיה שחי שוב ושוב את אותו היום. "ניבאנו שההכנסות בשוק האמריקאי יהיו 68 מיליון דולר, ובפועל המכירות היו 70 מיליון דולר בארה"ב".
השורה התחתונה בכל הנוגע לארה"ב ולאירופה, מדגיש אלישברג, היא כי מה שהכי משפיע על זרימת הצופים לאולמות הוא המלצות של מי שראה את הסרט ומכיר את ההעדפות שלהם. לאחר מכן ישפיעו הפרסומות והטריילר, ולבסוף המלצות מבקרי הקולנוע.
איך אפשר לייצר באזז לסרט?
"אני לא יודע אם עושים את זה גם בסרטים, אבל יש חברות שמתמחות ב'באזז מרקטינג'. הן נותנות תמריצים לאנשים שהן רואות בהם מובילי דעה, במטרה שידברו עם חברים שלהם. לנייקי, למשל, יש מערכת משוכללת שמגלה מיהם המנהיגים בין בני הנוער, ואותם צעירים מקבלים את דגמי הסניקרס הכי חדשים שלה בחינם".
אלישברג מצא גם כי תעשיית הסרטים בארה"ב שמרנית יותר ממקבילתה באירופה. "אותו סרט שבארה"ב קיבל אישור לצפייה מגיל 17, מגיע להולנד ומקבל אישור לצפייה מגיל 13. צרפת, ספרד והמדינות הסקנדינוויות הן המתירניות ביותר, והסברנו זאת באמצעות משתנים תרבותיים. מצאנו גם שיש מתאם נמוך בין ביצועי סרט באירופה ובארה"ב. סרט יכול להצליח בארה"ב ולהיכשל באירופה, ולהפך".
למה אנחנו יוצאים לסרטים ביחד?
בימים אלה עורך פרופ' יהושע (ג'וש) אלישברג, יחד עם קולגות מישראל, מחקר העוסק בהתנהגות צרכנים בקולנוע הישראלי. זוהי המעורבות הראשונה של אלישברג בקולנוע הישראלי, כשהצוות בוחן את הדרך שבה נוצרות קבוצות שהולכות יחד לסרטים, ואת הגורמים המשפיעים על קנייה מראש של כרטיסים.
המחקר נערך בשיתוף עם ד"ר טליה רימון מהמרכז הבינתחומי הרצליה, שהיתה בעבר דוקטורנטית של אלישברג בוורטון, ד"ר עופר צלרמאייר מהמרכז האקדמי קריית אונו וטלי גל, שמחזיקה בתואר שני במינהל עסקים וחוקרת גם היא במרכז הבינתחומי. המחקר נעשה בשיתוף עם אבי אדרי, מנכ"ל משותף בסינמה סיטי.
הנשאלים הם אנשים שכבר רכשו כרטיס לסרט. גורן מספרת שהניסיון שלהם עד כה מוכיח כי רוב הצופים שמחים לשתף פעולה - אם כי במקרה של קבוצות, יש קושי גדול יותר בביצוע המחקר מכיוון שנדרש שיתוף פעולה של כל חברי הקבוצה. בדרך כלל, היא מוסיפה, אנשים יוצאים לסרטים בקבוצה בסופי שבוע.
"זאת הפעם הראשונה שבה נערך מחקר על התנהגות צרכנים בקולנוע, תוך השתתפות פעילה של תעשייה", מציינת גורן. "מדובר ברווח לשני הצדדים. סיימנו תהליך של פיילוט, הסקנו מסקנות ואנחנו מתכננים כבר את השלב הבא, שהוא יציאה לשטח בסדר גודל משמעותי יותר".
בין תעשיית הסרטים לתעשיית התרופות
בנוסף למחקריו על תעשיית הסרטים, מלמד פרופ' יהושע (ג'וש) אלישברג באוניברסיטת וורטון קורסים בתחומים מחקרי שווקים, שימוש במודלים לקבלת החלטות שיווקיות ומדיניות של מוצרים חדשים. בנוסף, הוא משתף פעולה עם חברות תרופות בשלבי תכנון של מוצרים חדשים.
"אני מוצא דמיון בין תעשיית הסרטים לתעשיית התרופות. בשתיהן קיימת 'מדיניות הספגטי על הקיר': זורקים את הספגטי ורואים מה נדבק. בו זמנית מפתחים פורטפוליו רחב, כך שמוצר אחד יהיה כמעט בוודאות שובר קופות, ויכסה במידת הצורך על ההוצאות של האחרים.
"אני עובד כבר כעשר שנים עם חברות תרופות אמריקאיות, בודק את העיתוי של הוצאת תרופה לשוק ואת האופן שבו יש להתאים תקציב פיתוח לתרופה, כך שהמוצרים יקבלו תעדוף נכון. גם בתרופות וגם בסרטים אי הוודאות גדולה בזמן הפיתוח. בתהליך היצירה של סרטים יש שלושה שלבים: פרה-פרודקשן, פרודקשן ופוסט-פרודקשן - ובכל שלב נעשים דברים שונים. באותו האופן, גם בתעשיית התרופות יש שלושה שלבים, ולכל שלב יש את המטרות שלו".
לגלות את האווטאר הבא: מהי הנוסחה האולטימטיבית לסרט מצליח
מאת אפרת נוימן
28.1.2010 / 17:11