בית המשפט החזיר לקיבוץ זכויות קניין על 1,000 דונם קרקע שנשללו ממנו על ידי המינהל

שופטת בית המשפט המחוזי בנצרת, נחמה מוניץ, הורתה למינהל מקרקעי ישראל להחזיר לקיבוץ בית זרע בעמק הירדן זכויות קניין על 1,000 דונם שקיבל מהקק"ל לפני הקמת המדינה, ואשר נשללו ממנו על ידי המינהל ללא סמכות.



ב-1942 קיבל הקיבוץ מהקק"ל חכירה לדורות (חכירה המקנה לחוכר זכויות קניין כמעט מלאות בקרקע) ל-49 שנים בתוספת אופציה להארכתן ל-49 שנים נוספות על שתי חלקות בהיקף כולל של יותר מ-1,000 דונם, שעל חלקן הוקמו במהלך השנים בית הספר האזורי "מעיינות ירדן" ומבנים חקלאיים.



לאחר הקמת המדינה נמסרו חוזי החכירה הללו לידי מינהל מקרקעי ישראל מתוקף ההסכם שחתם הקק"ל עם המינהל לפיו הן יימסרו לניהול מינהל מקרקעי ישראל. בפברואר 1986 הופתע הקיבוץ לגלות כי חוזי החכירה לדורות שקיבל על שתי החלקות הללו בוטלו על ידי המינהל, אף שמועד החכירה עדיין לא הסתיים וזאת במסגרת ארגון מחדש של קרקעות הקיבוץ. כמו כן, נמסר לו על ידי המינהל כי מעמדו בקרקע הוסב מחכירה לדורות לבר רשות. חוזי חכירה בהם החוכר הוא בעל רשות בקרקע, לא מקנים לו כל זכויות קניין.



מבירור שערך הקיבוץ בנושא, טען המינהל כי ביטול חוזי החכירה בוצע, לאחר שהמינהל קיבל מהקיבוץ ייפוי כוח, כביכול, לבטל אותם במסגרת הארגון מחדש של הקרקעות. תביעת הקיבוץ להחזיר לו את זכויותיו ובכלל זה את האופציה להארכת החכירה ל-49 שנים נוספות נידחו על ידי המינהל.



הקיבוץ פנה לבית המשפט בבקשה לחייב את המינהל למחוק את ביטול החוזים ובית המשפט קיבל את התביעה לאחר שהמינהל לא הצליח להציג בפניו כל מסמך, או רישום, או ייפוי כוח, שיאמת את טענתו. בהחלטתה (13.1.10) הורתה השופטת מוניץ למינהל: "לבטל את שטרי ביטול רישום החכירה ההיסטורית, סעד ראוי והכרחי לשם הגנה על זכויות החכירה, שהינה זכות קניינית הראויה להגנה, בפרט כשהתובע (הקיבוץ) נהג בתום לב ובניקיון כפיים מלא". בית המשפט חייב את המדינה בהוצאות משפט ושכר טרחה לעוה"ד בסך 20,000 שקל.



לקיבוץ טענו בתיק עוה"ד אביתר קנולר וחגית וחגית בן משה (זלצמן, גילת, קנולר, גראוס, סולומון ושות'). למינהל טענו עוה"ד מפרקליטות המדינה במחוז חיפה.