הזוג הדתי

>> היה זה בתחילת שנות ה-70. באותה תקופה בנינו בשכונת "בבלי" וברחובות הסמוכים לרחוב יהודה המכבי בתל אביב. בוקר אחד נכנס למשרדי זוג צעיר. הבחור גבה קומה, חובש כיפה לראשו ובת זוגו בשמלה ארוכה בעלת שרוולים ארוכים. הצגתי בפניהם דירה המתאימה לצרכיהם, ולאחר ההסברים שקיבלו, הצעתי להם לחזור שוב לפגישה עם ההורים המממנים כדי לסגור את העסקה.

למחרת היום הגיעו לפגישה האבות משני הצדדים. האבא של החתן היה איש דתי עם זקן ארוך שלבש קפוטה דהויה משימוש וכביסות רבות, אך עם זאת נקייה למשעי. האבא של הנערה, איש דתי גם הוא, הגיע לבוש חליפה נאה ומגבעת.



אבי הנערה פנה לאבי החתן והציע לו שירכשו את הדירה עבור ילדיהם, אך יתחלקו בהוצאות שווה בשווה. שקט הושלך בחדר. לאחר דקות ארוכות אמר אבי החתן: "ראה, אני במקצועי מלמד תינוקות של בית רבן. כל כסף שהרווחתי בחיי השקעתי בחינוך מתקדם לילדי. כולם למדו באוניברסיטאות ואילו אני נשארתי ללא פרוטה..". בנו החוויר, הנערה הסמיקה והרכינה ראשה. אבי הנערה חזר ואמר: "או חצי חצי או שלא קונים דירה בכלל, ואין חתונה!"



פניתי אל אבי הנערה והצעתי לו שנצא רק שנינו החוצה ונשוחח מעט. "אמור לי", פניתי אל האב לאחר שיצאנו, "האם בתך אוהבת את הבחור?" "ברור", עונה לי האב. "והבחור", אני ממשיך, "האם הוא אוהב את בתך?" "כן, בטח", עונה האב. "האם אתה מרוצה מן השידוך? המשכתי והקשיתי". "מאוד", ענה לי האב, "לבחור גם תואר מאוניברסיטת בר-אילן והוא אף נחשב לעילוי". "אם כך אמור לי", הוספתי, "האם באמת אין לך כסף לרכוש את הדירה בלי עזרתו של אבי החתן?"



פניו של האיש האדימו מכעס והוא הרים את קולו: "זיגי, האם אינך יודע מי אני? אני תעשיין יהלומים ידוע, תשאל עלי בנתניה ויגידו לך. מה זה בשבילי לקנות את הדירה? זה ממש כלום. פשוט אצלי זה עיקרון וזהו!"



הזכרתי לו שוב את מצבו הכספי הקשה של אבי החתן והוא ביקש את עצתי. "ראה", אמרתי לו, "לי קונים לא חסרים, אך אני בהחלט מציע לך לקנות לילדים את הדירה, והרי הם זוג כל כך אוהב, וזה העיקר". חזרנו ביחד למשרד ואבי הנערה הכריז כי בשעה טובה ומוצלחת הוא קונה את הדירה.



כל הסיפור נשכח מלבי, אולם לאחר כשנה, בעודי צועד ברחוב יהודה המכבי בדרכי למשרד, פגשתי את אבי הנערה הולך לאטו ודוחף עגלת תינוק. הוא שמח לקראתי וכמובן התגאה בנכדו. לא חלפו חודשיים נוספים, ובעודי הולך ליד הבניין שבניתי, צדה את עיני מודעת אבל. אבי הנערה שפגשתי עם העגלה והתינוק - נפטר.



כשנתיים לאחר מכן, אני שוב ברחוב יהודה המכבי והנה אני פוגש את הנערה, שהיתה כבר לאישה. "רק תדע לך", אמרה, "שיש לך תמיד פינה חמה בלבי על העצה שנתת לאבי. כך לפחות הוא זכה לראות אותי מאושרת בנישואי ואת נכדו הבכור". הרגשתי כי דמעות חונקות את גרוני, ונפרדנו איש לדרכו.



-



הכותב הוא קבלן, חבר ארגון הקבלנים בת"א-יפו, בת ים