חגיגת הגז הטבעי: אנחנו משלמים ולא נהנים

>> כלל ידוע הוא שבברית מילה כולם חוגגים, אוכלים, שותים ונהנים, למעט חתן השמחה. זה גם מצבו של הציבור הישראלי בחגיגת הגז הטבעי שהתחילה כאן בשנים האחרונות: כולם חוגגים מסביב, מתעשרים, צוברים כוח ונכסים ומוזילים עלויות לעצמם - ורק הציבור הישראלי, שהוא הבעלים המקוריים של משאב הטבע הזה, משלם את המחיר, מממן את החגיגה ולא נהנה מפירותיה.



הפארסה סביב הורדת תעריפי החשמל, שנחשפה השבוע ב-themarker, מדגימה היטב את תפקידו של הציבור הישראלי בחגיגה הזאת: הוא הבעלים של משאבי הטבע האלה ומממן חלק מהפקת הגז ממעמקי הים באמצעות ההון שהוא מעמיד לרשות המשקיעים בפרויקט; והנה, כשמגיע הרגע שבו הוא אמור גם לטעום מפירות ההשקעה שלו - הוא נופל קורבן למאבקי כוח וסכסוכים פוליטיים שמשאירים אותו מחוץ לחגיגה.

בתחילת השבוע נחשפה ב-themarker כוונתה של רשות החשמל להוריד את תעריפי החשמל ב-10%-12% בעקבות הירידה החדה בעלויות הייצור של החשמל - שנובעת מהשימוש בגז טבעי. רשות החשמל היא הגוף האמון על קביעת תעריפי החשמל, שהוקם בין השאר לצורך מטרה זו - לשמש גוף מקצועי חסר פניות שיקבע את תעריפי החשמל. הרשות מצאה כי סל הדלק של חברת החשמל הוזל בכ-2.2 מיליארד שקל בשנה עקב השימוש שהיא עושה בגז טבעי.



התגובה המיידית של שר התשתיות עוזי לנדאו ליוזמה הברוכה הזאת היתה להודיע ליו"ר רשות החשמל אמנון שפירה על כוונתו להדיח אותו. לנדאו זימן את שפירה למשרדו ובשיחה בת ארבע דקות דרש ממנו "להסיק מסקנות על רקע שורה ארוכה של כשלים בעבודה בין הממשלה לרשות, שכתוצאה מהם נגרם נזק למשק החשמל".



מתברר שלנדאו לא אהב לקרוא בעיתון על הכוונה להוריד את תעריפי החשמל - ויש לו גם כמה חשבונות לסגור עם אותו שפירה. יו"ר רשות החשמל נחשב לטרבלמייקר בעיני הדרג הפוליטי, וגם הרשות שבראשה הוא עומד סבלה מחוסר תפקוד בהנעת תהליכים חיוניים במשק החשמל. ייתכן שהוא ראוי להחלפה או לשיחת ניעור עם השר הממונה עליו, אבל אין חולק על כך שהשימוש של חברת החשמל בגז טבעי הביא לחיסכון גדול בעלויות ייצור החשמל. מדובר בהמלצה מקצועית לחלוטין הנשענת על ניתוח כלכלי גרידא.



נראה שמאגר שנתי של 2.2 מיליארד שקל שמתגלה פתאום הוא סכום מפתה וגדול מדי מכדי להחזירו לציבור. מה פתאום לציבור? מדוע לא להפוך אותו לקופה גדולה שעומדת לרשות שר התשתיות? השר הרי מעדיף שהכסף ישמש ל"התייעלות אנרגטית". ומדוע לא להשאיר אותו בקופתה של חברת החשמל? לחברה הזאת יש הרי צורכי הון אדירים להלוואות, לפנסיות, לעוד הטבות לעובדים. ממתי הציבור שותף להכנסות בלתי צפויות? הרי תפקידו הוא רק לממן גירעונות ותוספות לפנסיה השמנה של עובדי החברה וגימלאיה.



לנדאו יכול היה לקחת בעלות על המהלך ולהבהיר לציבור כי זה הרגע שבו גם הוא יכול ליהנות מהמשאב הטבעי שהתגלה בחופי הים התיכון. אבל לנדאו מעדיף לעסוק בהתחשבנות, בחיסול פקיד ציבור ובמאבקי אגו - והוא רותם לעזרתו את שר האוצר יובל שטייניץ ומגייס אותו למאבק להדחתו של שפירה.



ההזדמנות האחרונה



שוב מתברר שבתחום החשמל בישראל אין מקום למקצועיות ולניתוחים כלכליים נטו. זהו הענף הכי פוליטי, הכי עוצמתי והכי נגוע בלחצים ובאינטרסים. כל דבר שקשור לחברת החשמל נגוע בפוליטיקה. כל ממשק של פוליטיקאים עם החברה מריח לא טוב. חברת החשמל היא גוף רב עוצמה שמצליח להטיל מורא על שרים, פוליטיקאים וח"כים. ועד עובדי החברה נחשב לחזק ביותר במשק, וכבר חיסל כמה מנהלים שחשבו שאפשר לעשות שם סדר ולייעל את החברה.



גם הרפורמות הרבות שהוצעו במשך השנים כדי לשפר את מצב החברה וצרכניה נפלו עקב רפיסות הפוליטיקאים. לקרוא למרד צרכנים נגד חברת החשמל במדינה שנשלטת על ידי החברה זה קצת טיפשי. מה יעשו הצרכנים? ילכו למתחרה?



המרד האפשרי היחיד הוא נגד שרים שעלולים למנוע מאתנו תעריפי חשמל מוזלים. ההמלצה המקצועית היא להוזיל את תעריפי החשמל, ולנדאו ושטייניץ הם שני האנשים היחידים שיכולים לטרפד את המהלך הזה. אם יעשו כך הם יעלו לנו, משלמי המסים, 2.2 מיליארד שקל בשנה.



בתחילת השבוע הבא תדון מליאת רשות החשמל באישור ההצעה להוריד את התעריפים - וזוהי ההזדמנות האחרונה של לנדאו למחול על כבודו ועל ענייני אגו ולקבל החלטה ציבורית חשובה, צודקת ומתבקשת. כל החלטה אחרת היא כניעה לאגו ולאגרסיביות של חברת החשמל והאינטרסים שלה.



נ.ב.



ההתנהלות של יו"ר רשות החשמל אמנון שפירה היא דוגמה טובה להתנהלות גרועה של פקיד ציבור. פקיד חכם ולא רק צודק היה רותם את השר שלו, מעדכן אותו מבעוד מועד ואומר לו: יש לך הזדמנות פז להיטיב עם הציבור, להיות הגון אתו, להעביר אליו חלק מהרווחה שיצר גילוי הגז הטבעי בחופי ישראל ומצרים. קח על עצמך את ההישג הזה, תעשה מסיבת עיתונאים, תזמין צלמים ונעשה חגיגה שלא היתה כמוה. אבל שפירה לא מספיק נדיב וחכם לעשות זאת, ואולי גם הוא לא האמין שהשר שלו מסוגל לבצע מהלך שכזה כנגד האינטרסים שלו עצמו ושל חברת החשמל.