אין תשובות - והבנקים בצרות

>> ב-2007 היתה בדאבוס אווירה עליזה, כמעט אופוריה. ב-2008 היו עננים שחורים, עם ירידה חדה של השווקים דווקא ביום פתיחת הכינוס, אבל אף אחד לא נבהל. ב-2009 באי דאבוס היו בפאניקה: היה זה שיא המשבר הפיננסי ואיש לא ידע מה צופן העתיד.

הפעם דאבוס מתנהגת כמו אדם שהלך למסיבה, נדרס בדרך הביתה ועכשיו הוא מסיים את תקופת ההחלמה ויוצא בראשונה מבית החולים. באי הכנס ענייניים, פיכחים, זהירים וחשדניים, אבל גם רוצים לחזור לשגרה ולעשייה. החדשות הטובות הן שהפאניקה שראינו ב-2009 התפוגגה. הנתונים שרואים המנכ"לים והכלכלנים כנראה באמת מציגים תמונה של כלכלה עולמית שיוצאת ממשבר, עם התאוששות כמעט בכל ממד אפשרי - ולא רק במחירי המניות בבורסות שמסביב לעולם.



אלא שיש גם חדשות רעות, ואיש אינו מנסה לגמד אותן: ארה"ב סובלת מחוב ממשלתי אדיר, גירעון תקציבי עצום ומטבע הולך ונחלש. אירופה ויפן לא במצב יותר טוב, ורק מדינות מתפתחות כמו סין, הודו וברזיל הן נקודות אור אמיתיות. העולם סובל מחוסר איזון קיצוני שקיבל את הכינוי "פעמיים עשר": 10% אבטלה בארה"ב, מול 10% צמיחה בסין. אבל החדשות הרעות באמת הן אלה: לאיש אין פתרונות. בכל הדיונים שבהם השתתפנו ביום הראשון ניתחו את העבר, ציינו את הסיכונים לעתיד ורבו על דירוג החשיבות של הבעיות - אבל הצעות לפתרונות משמעותיים לא עלו.



מפגשי הכלכלנים הגדולים אפילו יותר מדכאים: שם מתווכחים על מותם של המודלים שכשלו, על חזרה לעקרונות הבסיסיים ביותר של התורה הכלכלית ועל הצורך להמציא אותה מחדש. על כיוון ספיציפי או על כלי שיכול לסייע בפתרון הצרות אף אחד לא מדבר, ונראה כי שפת הגוף של הכלכלנים הוותיקים אומרת שאין להם כבר את היכולת להמציא אותו.



כנס דאבוס לא איבד מהחיות ומההשפעה שלו. להפך: הכנס גדול יותר מאי פעם, עם כ-2,700 משתתפים ועוד 1,000 עוזרים, אורחים ומשלחות מיוחדות. בנאום המרכזי בסוף היום הראשון תקף נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, רבות מהאמיתות שלמדו אנשי דאבוס לאהוב בעשור האחרון: "אי אפשר להרוויח הון עתק רק מפעילת פיננסית, גם כאשר המצב טוב וגם כאשר המצב גרוע", הוא אמר. במסדרונות יש אווירה של דחיפות, אנשים משתתפים בדיונים ולא מסתפקים בחיזוק הקשרים בחדרים צדדיים.



אבל התופעה הבולטת היא החולשה של הבנקאים, שעד לפני שנתיים היו המלכים של הכנס. סרקוזי תקף אותם כמה פעמים: "בהתחלה לא הבנתי את הדו"חות של הבנקים, ולאחר שהבנתי - לא הייתי מוכן לקבל אותם", אמר. וגם: "עד לא מזמן דיברו על סופה של המדינה, על עידן שבו ישלטו החברות בינלאומיות. אבל כאשר הגיע המשבר, הבנקים ידעו היטב מאיזו מדינה הם - והם לא התבלבלו בתור לקופה".



כשסרקוזי תוקף בנקאים בינלאומיים אף אחד ללא ממש מופתע, אך לא מעט מבאי דאבוס הופתעו מהנכונות של רבים מהכלכלנים, אנשי הממשל והמנכ"לים מכל העולם ללכת קדימה עם התוכניות לקצץ ולהגביל את הבנקים ואת הבנקאים. אם האווירה בדאבוס מלמדת משהו, הרי שהבנקים יהיו בעתיד ארגונים שונים ממה שהם כיום: סולידיים יותר, יזמיים פחות, שקופים יותר - ודומים הרבה יותר לחברות שירותים אפורות ומשעממות.