ללכת בעקבות הכסף

ניו יורק טיימס

>> ניאל פרגוסון הוא מפעל של ספרים. למעשה, אם כלכלת ארה"ב היתה מצליחה לייצר רווחיות כמו שפרגוסון עושה מההיסטוריה, לא היינו כיום במחצית מהצרות שבהן אנו שקועים. מצד שני, אז לא היה לו על מה לכתוב. פרגוסון מתמחה במציאת פגמים במעצמות גדולות, ובעיקר בדרך שבה הן מנהלות את האימפריות שלהן.



לא משנה מה תחשבו על דעותיו, קשה להתעלם מפרגוסון. בספרו "עליית הכסף" (the ascent of money), שמתהדר בכותרת המשנה הצנועה "ההיסטוריה הפיננסית של העולם", לוקח אותנו פרגוסון למסע מאיר עיניים ומהנה לעתים, אל מתחת לפני השטח של האירועים הגדולים, ומלמד אותנו כיצד במעצמות הגדולות והמצליחות תמיד תמך כסף חכם.



כל אחת מהדוגמאות שמביא פרגוסון בספרו לנפילתן של המעצמות הגדולות בשל משברים כלכליים, נשמעת כמו צפירת אזהרה: האם ארה"ב תהיה המעצמה הגדולה הבאה שתיפול בשל כלכלה מעורערת?



מסקנותיו של פרגוסון מטרידות. שלוש שנים בלבד לאחר שהאשים את הממשל בוושינגטון ב"ריפיון אימפריאלי" על כך שלא "עשה שריר" - וללא שמץ של אירוניה - פרגוסון טוען בספרו שארה"ב נכנעת לריפיון פיננסי. חובותיה של ארה"ב לשאר מדינות העולם הפכו אותה, לדבריו, ל"מדינה דואלית", שהוא מכנה "סינאמריקה", או "הרפובליקה העממית של ארה"ב".



ספרו לוקה לעתים בפשטנות. האם באמת ניתן לומר ש"סינאמריקה" היא השורש לכל הבעיות שלנו כיום? להיעדר פיקוח ורגולציה על שוק משכנתאות הסאבפריים היה חלק גדול בכך. הוא טוען שהפיגור של סין בין המאה ה-18 לשנות ה-70 היה בעיקר בשל חששה מחדשנות פיננסית, אך היסטוריונים אחרים הצביעו על גורמים נוספים, כמו היעדר חדשנות טכנולוגית מהסוג שהתעורר באירופה.



בסופו של דבר, גם פרגוסון עצמו מודה כי היקפו של המשבר הכלכלי מערער על הנחת הבסיס של הספר, שהתפתחות הכלכלה לאורך ההיסטוריה, על אף התנודות שבה, היא ללא ספק כלפי מעלה. בכלכלה המתוחכמת שלנו יש נטייה להרס עצמי, והמורכבות שלה עצמה עלולה להביא לחורבן. פרגוסון תוהה אם המציאות האכזרית של האבולוציה הביולוגית היא המודל למה שקרה במשבר. "האם אנחנו על סף הכחדה המונית של המגזר הפיננסי?" אנחנו חשבנו שהמין האנושי השיג התקדמות גדולה, ולפתע אנחנו מוצאים את ההמצאות החדשניות שלנו לצדו של טריאנוזאורוס רקס. לא נשמע לי כמו עלייה של ממש.