מי אשם? כולנו

>> האשם העיקרי במחיר הגבוה של סל שירותי התקשורת בישראל הוא קודם כל הצרכן - שמייצר לא מעט תנועת ביטים ובייטים על רשתות התקשורת, על כל סוגיהן.

כך, שיעור חדירת הפס הרחב בישראל הוא בין הגבוהים בעולם; שיעור חדירת הסלולר משייט מעל 100% כבר כמעט ארבע שנים; היקף דקות השיחה שלקוח סלולרי מייצר מדי חודש הוא מהגבוהים בעולם; שיעור משקי הבית המחוברים לטלוויזיה רב-ערוצית גם הוא מהגבוהים בעולם; ולרובנו קרובים או חברים בחו"ל, כך שאנו מרבים להתקשר לשם. גם אם מחיר דקת שיחה בישראל אינו גבוה מאוד, בסופו של יום אנו מייצרים הרבה דקות שיחה שמצטברות לחשבונות חודשיים מנופחים.



מי שמתרגז על כך שהוא משלם אלפי שקלים בסוף החודש עבור שירותי תקשורת, צריך להאשים קודם כל את עצמו. אחת הסיבות לחשבונות תקשורת מנופחים היא הנטייה של הישראלים להתקשר מהסלולרי, גם כשהם בבית. חברות הסלולר הבינו נטייה זאת מזמן, ולפיכך עיבו את פריסת האנטנות הסלולריות כך שהקליטה בתוך מבנים תהיה מושלמת.



כך "גונבות" חברות הסלולר דקות שיחה מהרשתות הקוויות של בזק ו-hot. מגמה זו מאפיינת את הרשת של בזק כבר שנים רבות. אפשר לראות בבירור ירידה בדקות השיחה בבזק מדי רבעון. כנראה שהנוחות חשובה לנו יותר מהמחיר. ואולם ניתן להפחית בקלות את מחיר דקת השיחה ב-20%-33%, אם נבצע אותה באמצעות המכשיר הקווי ולא הסלולרי.



לצד דפוסי השימוש הבזבזניים שלנו, יש סיבה נוספת למחיר הסל הגבוה. שוק הסלולר, השולט על כ-60% מהכנסות שוק התקשורת, אינו תחרותי מאוד והפיקוח עליו מוגבל. בשל סיבות היסטורית, וגם סתם בשל הזנחה וקיבעון, מקדיש משרד התקשורת את מירב מרצו כדי להסדיר את פעילות בזק, ולא את פעילות חברות הסלולר. מאחר שבזק היא מונופול, למשרד יש סמכויות אכיפה רבות עליה - ולפיכך הוא ממהר למדי להשתמש בהן.



בזק מבקשת להפחית מחירים כבר שנים, אך משרד התקשורת מונע זאת ממנה - הכל כדי לאפשר ל-hot להרים את שירות הטלפוניה שלה על הרגליים. אמנם מחירי השיחות הקוויות בישראל נחשבים נמוכים בקנה מידה עולמי, אך כנראה שהם היו יכולים להיות נמוכים יותר, אם היו מסירים את הפיקוח מעל בזק. עלות נמוכה יותר של דקת שיחה קווית אולי היתה מחזירה הרבה דקות שיחה מהרשתות הסלולריות לרשתות הקוויות, ולפיכך מפחיתה את העלות הכוללת של סל השירותים.



מנגד, שוק הסלולר הוא במידה מסוימת מחוץ לידיו של המשרד. בעוד רמת התחרות בשוק הסלולר הולכת ומידרדרת מאז הגיע השוק לרוויה לפני כשלוש שנים, המשרד מעולם לא הצליח להרחיב סמכויותיו. למעשה, כל הרפורמות שעשה המשרד כדי להרחיב את התחרות בסלולר, היו חיוורות מדי ומאוחרות מדי.



רק לפני שבועיים אישר המשרד להכניס מפעילי סלולר וירטואליים, וזאת באיחור לא אופנתי של כמעט חצי עשור. חוסר האיזון הזה, בין הפיקוח ההדוק על בזק והעדר פיקוח אפקטיבי על חברות הסלולר, עודד בין השאר מעבר דקות מהטלפון הקווי לסלולרי וניפח את עלות סל שירותי התקשורת לצרכן.