ים, יבשה והחלום שעדיין לא גז

>> ב-2008, המסחר במניות הגז והנפט היה דליל. יחידת ההשתתפות של גבעות, שמתמחה בחיפושי גז ביבשה, נסחרה ברשימת הניירות דלי הסחירות עם מחזור יומי ממוצע של כמה אלפי שקלים בלבד.



רציו, המבצעת חיפושי גז בעיקר בים, עברה לרשימת השימור הבורסאית בשל הון עצמי נמוך של 3 מיליון שקל. החברה זכתה ב-22% נוספים מרישיון מד אשדוד הימי (שבימים אלה מעוררת התחרות סביבו המולה רבה), אך הצליחה לגייס 755 אלף שקל בלבד בהנפקה, ונאלצה להפחית את אחזקתה ברישיון רציו-ים ב-10%.

כל זה השתנה לחלוטין בינואר 2009, עם הדיווח של השותפויות אבנר, ישראמקו ודלק קידוחים על מציאת גז טבעי בכמויות גדולות בקידוח תמר. רציו, שלה רישיון קידוח סמוך לקידוח תמר, הצליחה לגייס כ-80 מיליון שקל ממימוש אופציות והחלה לבצע סקרים סייסמיים.



ההתרגשות שעורר הגילוי הזניקה את מחזורי המסחר ואת שווי השוק של סקטור חיפושי הגז והנפט כולו במאות אחוזים. המגמה לא פסחה על חברת גבעות, אף שהיא מחפשת ביבשה ולא בים. בזכותה הנפיקה החברה יחידות ואופציות בסכום כולל של 20 מיליון שקל באוקטובר 2009 ויצאה מרשימת השימור. ואולם הזינוק המשמעותי במחיר מניית גבעות התרחש בדצמבר 2009, אז הודיעה החברה על מציאת כמות נפט משמעותית בבוץ של קידוח מגד 5. בסיכום של שנתיים זינקה מניית רציו בכ-567% ומניית גבעות עלתה בכ-275% "בלבד". נראה כי המשקיעים חשים שקידוחי רציו הם השקעה בטוחה יותר עקב הדמיון המסוים לקידוח תמר המוכח, בעוד הקידוח היבשתי של גבעות, למרות גילויי הסימנים, עדיין מסוכן יותר.



כעת ממתינים המשקיעים בשתי חברות החיפוש לתוצאות שיעידו אם מדובר בתגליות מסחריות הדומות לתמר - או בחלום בלבד.