משחק מלים בין diversification (גיוון או פיזור) ל-worse (רע יותר או הרעה), שמשמעו הקטנת הגיוון והפיזור בתיק השקעות.
פיזור וגיוון בתיקי ההשקעות נועדו להקטין את הסיכון שנלווה אליהם. הדרך הנכונה לעשות זאת היא להרכיב את התיק מנכסים פיננסיים שהמתאם ביניהם נמוך.
את המתאם נהוג לבטא ביחידות מספריות - בין 1 ל-1-. הערך 1 מבטא מתאם מושלם בין נכסים. בין מניות באותו ענף יש בדרך כלל מתאם גבוה שקרוב ל-1. הערך 1- מבטא מתאם שלילי מושלם: כשנכס אחד עולה ב-3%, הנכס השני יורד ב-3%.
אלא שאין טעם להכניס שני נכסים בעלי מתאם שלילי מושלם לתיק, משום שהם יבטלו זה את זה. לדוגמה, מניית טבע ואופציית מכר על טבע הן נכסים בעלי מתאם שלילי שמתקרב ל-1- (תלוי במנוף של האופציה). גיוון יעיל נעשה בין נכסים שהמתאם ביניהם קרוב ל-0.
בשוק הישראלי המתאם בין שוק המניות לשוק האג"ח הוא בערך 0.3-0.4, לכן נכון להחזיק את שני סוגים הנכסים האלה יחדיו בתיק. כשמחירו של נכס אחד יעלה, ייתכן שמחירו של הנכס השני יירד או יישאר במקום.
אם בתיק שיש בו מניות ואג"ח יחדיו מבוצעת מדי פעם פעולה של איזון מחדש, התנודתיות הכוללת שלו תהיה נמוכה יחסית. גם למזומן יש מתאם נמוך עם מניות ואג"ח, ולכן הגיוני להחזיק חלק מהנכסים בתיק במזומן.
ומהי diworsification? נניח, למשל, שמשקיע החזיק בתיק שלו מניות ישראליות ומניות זרות במשקל שווה (50:50). לאחר שנה הוא גילה ששוק המניות התל אביבי עלה, ואילו שוקי המניות בחו"ל ירדו. בתגובה לכך הוא החליט למכור את כל רכיב המניות בחו"ל, ולהתרכז במניות ישראליות.
מדובר כמובן בחוכמה שבדיעבד. אף אחד הרי לא יכול לדעת מה צופן העתיד ומהם הסיכונים האמיתיים שטמונים בו. הגדלת משקל המניות בישראל על חשבון המניות בחו"ל מייצרת סיכון גבוה יותר בתיק מפני שבישראל יש הרבה סיכונים פנימיים - פוליטיים, ביטחוניים וכלכליים. העובדה שאף אחד מהסיכונים האלה לא התממש בשנה האחרונה לא אומרת שהם לא יכולים לצוץ פתאום ולחבל בתיקי ההשקעות המקומיים.
ginzburg@themarker.com.ami
Diworsification
עמי גינזבורג
31.1.2010 / 7:04