>> "למדינה יש אפשרות להמשיך לעשות סיבובים על מתקן ההתפלה באשדוד, אבל אנחנו צריכים להבין שב-2012 לא יהיו מים בישראל. תראו את מזג האוויר שיש פה בינואר. את המשבר שצפוי להתחולל במשק המים יכולה לפתור אך ורק מקורות" - כך אומר יו"ר דירקטוריון מקורות, אלי רונן, בראיון פרישה ל-themarker.
רונן אומר את הדברים על רקע המחלוקת בין משרד האוצר למקורות סביב עלות הקמתו של מתקן התפלת מי הים באשדוד, אשר מעמידה בספק את הקמתו בידי החברה הבת מקורות ייזום. זאת, לאחר שבמכרז מקביל שניהלה המדינה להקמת מתקן התפלה בשורק זכתה קבוצת ide והאצ'יסון, אשר הציעה מחיר מים של 2.01 שקלים לקוב. על בסיס מחיר זה, ולאחר התאמות נדרשות בין תנאי שני הפרויקטים, החליט משרד האוצר כי ירכוש ממקורות מים מותפלים במחיר של 2.36 שקלים לקוב, בעוד שמקורות דורשת כי תקבל מחיר גבוה משמעותית של 2.86 שקלים לקוב.
אי אפשר להקים את המתקן בכל מחיר - מה עוד שהמחיר שאתם מבקשים תלוש מן המציאות וממחירי השוק.
"אנו סבורים שההתאמות שנעשו למחיר המים שהוצע בשורק מחייבות בדיקה - וזו בקשתנו כרגע: להבין על סמך מה נקבעו אותן התאמות. אני מצפה להשוואה הוגנת. במקביל, אנחנו בודקים את האפשרות לצמצם את עלויות המתקן. כשאתה בא ואומר שאפשר לעבוד על בסיס צריכת חשמל מתחנת כוח פרטית - ולא מחברת החשמל - אתה מקבל מחיר שונה, וזה מה שנעשה. לא היה לנו גז טבעי, לא יכולנו לשקלל זאת מלכתחילה, פעלנו לפי הספר - אבל ננסה להתקרב למחיר למחיר שהאוצר רוצה".
אם היית בנעלי החשב הכללי באוצר, האם היית סוטה באגורה מהמחיר שקבעת ומשית זאת על הציבור?
"הציבור צריך לשלם את המחיר הנמוך יותר, אבל כשאין לך מים - וצריך אותם מהר - מה עדיף, שלא יהיו מים או שיהיו מים עם פער מינימלי מהמחיר שדורש האוצר? התבססתי על רכישת חשמל מהרשת, ולכן לא היתה לי ברירה, אלא להקים את המתקן במתכונת הזאת. האם עדיף שלא יהיו מים - ולא יהיו - מאשר להקים מתקן עם אי אילו אילוצים?"
העניין הוא שכבר מ-2001 אתם מנסים - ונכשלים. גם בשנה שעברה התעכב הפרויקט חודשים מפני שניסיתם לבצע אותו בלי מכרז.
"לכל אורך הדרך הכשילו את הקמת המתקן הזה, ובמתכוון. חוות הדעת המשפטיות שהיו בידינו אמרו שהשותפות שלנו עם ג'נרל אלקטריק וברן היא שותפות אמת, שאינה דורשת מכרז, אבל מיד לאחר שבית המשפט אמר את דברו פירסמנו מכרז. על אף שבממשלה ביקשו שנערער, לא עירערנו - והכנסנו את כל התעשיות הביטחוניות לבעיה, כי עכשיו גם הן ייאלצו לפרסם מכרזים. כל מה שעשינו היה מתוך ניסיון לקצר את לוחות הזמנים".
בחברת ide, השותפה במתקני ההתפלה שבאשקלון ובחדרה, טוענים כי לוחות הזמנים שקבעתם אינם ריאליים - והגישו לכם הצעה זולה מהותית מזו שזכתה.
"ההצעה נפסלה, ואי אפשר להחזיק את המקל משני הצדדים. הרצון של ide להיות גורם בלעדי בשוק ההתפלה ברור, וזה אפילו לגיטימי. אני רוצה שהציבור יענה על השאלה האם זה נכון שכך יהיה. שהציבור ישפוט".
לדעתך בלעדיות שכזו היא מונופול?
"אני מציע שהסוגייה תיבדק בידי גורמים משפטיים".
פניתם אל הממונה על ההגבלים העסקיים?
"אנחנו לא צריכים. היא קוראת עיתונים, לא?"
"שווי מקורות ייזום - מיליארד דולר"
רונן, 56, השתחרר מחיל הים בדרגת אל"מ ומונה לתפקיד סמנכ"ל במשרד התחבורה. משם עבר אל משרד התשתיות הלאומיות, שם שימש סמנכ"ל מדיניות ותכנון תשתיות, ראש מינהל הביוב, משנה למנכ"ל המשרד ומנכ"ל המשרד. בפברואר 2007 מונה לתפקיד יו"ר חברת המים הלאומית.
את ההישגים בתקופת כהונתו מונה רונן לפי המבנה החדש של מקורות, שאושר לפני כשלוש שנים. במבנה החדש נהפכה מקורות לחברה אם (מקורות מים) שלה שתי חברות בנות - מקורות ביצוע ומקורות ייזום ופיתוח.
"בניגוד למדינות הסובבות אותנו, שם מספקים מים יומיים בשבוע, מקורות המשיכה לספק מים לתושבי ישראל 24 שעות ביממה, כל השבוע. ביצענו עשרות קידוחי בצורת והוצאנו לדרך את פרויקט המערכת החמישית לירושלים - הקו החדש להולכת מים לעיר", מתגאה רונן.
את חברת הביצוע הוא מגדיר "אחת מחברות התשתית הטובות בישראל". לדבריו, החברה השלימה בתוך 22 חודשים את חיבור מתקן ההתפלה בחדרה לרשת הארצית בעלות של 450 מיליון שקל, "למרות קשיים סטטוטוריים בלתי רגילים, ועל אף שבעלי קרקעות ניסו לעשות עלינו סיבוב".
ואולם "גולת הכותרת", כלשונו, היא מקורות ייזום ופיתוח - זרוע היזמות העסקית של מקורות. החברה, שנוסדה רק לפני שנתיים ומעסיקה 30 עובדים, תוכל לצאת כבר השנה להפרטה חלקית - והחל ב-2014 גם לעבור לשליטת גוף פרטי. זאת, כשבידיה חמישה זיכיונות להפעלת מתקני טיהור שפכים, שותפות בהקמת מתקן התפלה בקפריסין בהיקף 60 מיליון יורו, הסכם להקמת מתקן סינון מים בארגנטינה ושיתוף פעולה בהונגריה עם חברה המטפלת בפחת מים. בימים אלה מנהלת החברה משא ומתן מתקדם לביצוע פרויקט תשתית חלוקת מים בבירת טרינידד, בהיקף של 100-120 מיליון דולר.
"יש לנו חברת ייזום יעילה וזריזה, שכבר נערכת להכנת תשקיף ולבדיקת נאותות", מתגאה רונן. "בממשלה תיכננו להנפיק 25% מהחברה באוגוסט 2010, ואני הצעתי להגדיל זאת כבר עתה ל-49%". כשהוא מתבקש לנקוב בשווי החברה הוא משיב ללא היסוס: "כמיליארד דולר".
ואולם שווי זה - אם הוא אכן ריאלי - מותנה בהפעלתו של מתקן ההתפלה באשדוד. "מקורות עמדה בהסכם השינוי המבני ככתבו וכלשונו, וכחלק מהסכם זה עזבו את החברה 300 עובדים", אומר רונן. "אני סבור שהסכמים צריך לכבד, כך שהממשלה היתה צריכה לאפשר לנו להקים מתקן התפלה - וזה עוד לא קרה".
לאור המתרחש בחברת החשמל, מדוע צריכה הממשלה לאפשר למונופול מים להגדיל את אחיזתו במקטע הייצור?
"מקורות היא לא חברת החשמל. המונופול היחיד שלה הוא מערכת ההולכה - שהיא מונופול טבעי. מרבית המים יסופקו בעתיד בהתפלה - ולכן לא נהיה מונופול בייצור. במקביל, אנחנו עוזבים את תחום מתקני טיהור השפכים לטובת המגזר הפרטי, כי הפעילות בתחום זה לא כל כך אטרקטיבית. המכרז להקמת מתקן טיהור בנבי-מוסא, שבו זכינו עם מנרב, הוא גבולי מאוד. הלכנו עליו רק כדי לצבור ניסיון בתחום".
ועד מקורות יוריד את השאלטר?
"אני מקווה מאוד שיישבו אתנו וידברו אתנו - ואז לא נצטרך להגיע למקומות שאנחנו לא רוצים להגיע אליהם. לא נראה לי שהעובדים יעשו זאת. ארגון העובדים אחראי מאוד".
"מנהל רשות המים הוא כמו מפקד טנק"
כמי שהספיק לכהן בעשור האחרון בחמישה תפקידים שונים הקשורים למשק המים, רונן יכול לספק פרספקטיבה ראויה באשר לנסיבות שהובילו הקיץ את משק המים הישראלי על עברי פי פחת. לדבריו, הגורם המרכזי למצב הוא סדרת ההחלטות הממשלתיות ששחקה בשנים 2002-2006 את יעד ההתפלה הלאומי.
"הקונצפציה היתה שהתפלה יקרה, והיא אכן היתה יקרה באותם ימים, אלא ששכחו כי פיתוחים טכנולוגיים יכולים להוזיל אותה בעתיד. לכן ניסו בממשלה, ובעיקר במשרד האוצר, להימנע מהתפלה בכל דרך", אומר רונן. לטענתו, האוצר אחראי גם למתרחש כיום ברגולציה המסובכת על משק המים. "הדומיננטיות של האוצר חזקה מאוד, וזה בא לידי ביטוי בהחלטות, בכיוונים ובמדיניות", הוא אומר.
אבל כיום יש מנהל למשק המים: פרופ' אורי שני, הניצב בראש רשות המים.
"ברור שמי שעומד בחזית הוא מנהל רשות המים. אבל שני הוא כמו מפקד טנק: חצי גופו העליון חשוף, אך תחתיו יושבים עוד ארבעה חיילים שלכל אחד מהם יכולת לתרום להומוגניות של המערכת. אם אחד מהם יעשה משהו אחר, אז הטנק לא יתפקד. אנחנו נראה רק את המפקד שבצריח - ולכן הוא גם יהיה הראשון להיפגע".
עד כמה מהותית המעורבות הפוליטית ברגולציה?
"מים הם סוגיה פוליטית - ויש פה הרבה מאוד אינטרסים. במקום שבו יש הרבה אינטרסים קשה לייצר הסכמה קולקטיבית, ולכן תמיד יש מי שנפגע".
אז איך אפשר לפתור את המשבר כעת?
"הממשלה החליטה על יעד התפלה של 750 מיליון קוב בשנה עד אמצע העשור הבא - וצריך לעמוד ביעד הזה. אנחנו יכולים להמשיך לחשוב שנוכל לספק את המים רק ממקורות עיליים, אבל כשרמת החיים עולה והאקלים מתחמם והולך אפשר לסגור את הפער בין הביקוש להיצע רק באמצעות התפלה".
מה לגבי אמצעי ריסון אגרסיביים, כמו היטל הבצורת?
"סוגיית ההיטל היתה בעייתית. הקמפיין הפרסומי שקרא לחיסכון במים הביא לבדו לירידה של יותר מ-10% בצריכה - כך שזה אמור היה להספיק. לדעתי היה צריך לשקול לעומק את הטלת ההיטל, משום שהקמפיין כבר השיג את יעדיו וההיטל לא סייע לירידה נוספת בצריכה".
השבוע יפשוט רונן את מדי השירות הציבורי בתום 38 שנים בצה"ל ובמסדרונות הממשלה. "אהבתי את כל מה שעשיתי, נהניתי מכל רגע ואמשיך ליהנות מן העשייה", הוא אומר, רגע לפני שיתמנה בקרוב לתפקיד באחת החברות הפרטיות בשוק התשתיות המקומי. "אני אופטימי מאוד באשר לעתיד משק המים", הוא מכריז. "לאחר הפעלת המתקנים בחדרה, בשורק ובאשדוד - הוא ייראה לגמרי אחרת".
באשר לענף התחבורה בישראל, שבו החל את דרכו האזרחית לפני כ-16 שנה עם פרישתו מהצבא, משמיע רונן תחזית אופטימית פחות. "אני חושב שרכבת היא אמצעי תחבורה הכרחי וחיוני בישראל - כי רק היא תוכל לחזק את הנגב ואת הערבה. אני חולק על דעתו של מי שסבור שאין בכך כדי להביא לפיתוח הפריפריה", הוא תוקף את עמדת האוצר, הבולם כיום את תוכניות הפיתוח של מסילות הרכבת.
"מספר הנוסעים ברכבת גדל בשנה החולפת במיליון - על אותו מספר קרונות - אז איזו אינדיקציה נוספת צריך כדי להבין שיש לפתח את תשתית המסילה?" שואל רונן בכעס. "אני חושב שבנקודה הזאת ראש הממשלה צודק - ויש ליזום תוכנית מקיפה לפיתוח התשתית המסילתית. הוספת כבישים מעולם לא סייעה להקלה בנפח התנועה".
"מים הם סוגיה פוליטית. תמיד יש מי שנפגע"
מאת אבי בר-אלי
1.2.2010 / 6:58