מהשורה של חברות התקשורת לא ישחרר גם המוות

>> אם יש משהו בלתי אפשרי בישראל, הרי זו התנתקות מחברת תקשורת. לא יעזרו החוקים, התלונות והכתבות הלא מחמיאות - נסו להתנתק מאותן חברות וצפויה לכם חוויה מורטת עצבים, מתישה ומתסכלת.

אף כי אלה חברות העוסקות בתקשורת, יש דבר אחד שהן לא יודעות לעשות: תקשורת עם לקוחותיהן. זמן ההמתנה לשירותיהן בטלפון, למשל, נע בין 20 דקות ל-50 דקות ביום רגיל, בלי גשמים בנגב או פקקים באיילון.



הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לכם הוא הרצון להתנתק מאותן חברות. משלב זה אתם מסומנים במוקד החברה כאויב לגיטימי שיש להכניעו באטיות עד שיזדחל חזרה ויבקש לוותר על הניתוק. אם הודעתם בשלב מסוים שאתם רוצים להתנתק, תועברו למדור המשוקץ ביותר, לגולאג האימתני של חברות התקשורת - "מדור הניתוקים".



המוקדן שזיהה וסימן אתכם כאויבי החברה המבקשים להתנתק, יודיע לכם בשאט נפש בלתי מוסתרת כי תועברו ל"ניתוקים" (או במלים אחרות, אתם מעכשיו באופן רשמי על ציר הרשע, בין אחמדינג'אד לבן לאדן). במדור הניתוקים בחברות אלה כנראה בוחרים מוקדנים ליקויי שמיעה ומדריכים לשעבר בסדרות ההישרדות הסדיסטיות ביותר בצבא. זמן ההמתנה למוקדנים במחלקות הניתוקים שובר אפילו את שיאי ההמתנה של חברות תקשורת אלה עצמן, אבל כשהם עונים, וזה ייקח הרבה זמן, הם יעסיקו אתכם בשאלות: למה להתנתק, מה ישכנע אתכם להישאר, אולי נדבר על זה ואולי תחשבו על זה.



בסבלנות של חתול שבע המחזיק עכבר שבוי בציפורניו הם יעבירו אתכם דרך סוללת שאלות ופיתויים. אם שרדתם גם את סדרת השכנוע ואתם באמת דבקים ברצון להתנתק וכל השכנועים לא עזרו - אתם מועברים לסדרת ההתעללות הבוטה. עכשיו אתם כבר לא רק אויבי החברה, אתם גם בוגדים שכנראה שוקלים, רחמנא ליצלן, לעבור לחברה מתחרה. חשד סביר זה מכשיר אתכם להיות קורבנות לדרישות לא סבירות (מסירת פרטים לגמרי לא רלוונטיים, תיאום תאריכים לניתוק שהם בפירוש לאחר מותכם הטבעי ודרישה להמצאת מסמכים שונים).



אבל לשיא הציניות והרשעות מגיעות חברות אלה כאשר הן נדרשות לטפל בלקוח שנפטר. כן, זה קורה שלקוחות מתים, אבל אלה כנראה לקוחות מאוד לא רצויים לחברות התקשורת. לפני חודשיים נפטרה אמי. במשך חודשיים אני מנסה להביא לניתוקה מחברות התקשורת שלהן היתה מנויה נאמנה ומסורה במשך שנים רבות. ראשית, נדרשתי על ידי חברות התקשורת להוכיח שהיא נפטרה, ולא עזרה לי הצהרתי הנרגשת כי יתום אני. החברות עמדו על כך שאשלח להן תעודת פטירה. אז שלחתי. גם לאחר שהתקבלה אצלם הודעת הניתוק הרשמית, גם לאחר שנמסרה תעודת הפטירה ולאחר שעות של שיחות עם מוקדנים - לא בוצע ניתוק והחשבונות ממשיכים להגיע.



הגדילה לעשות המוקדנית של חברת תקשורת שהסבירה לי כי "לא ניתקו את אמך כי היא לא ענתה לנו לטלפון". הסברתי לה שאם הלקוחה נפטרה, ותעודת הפטירה שלה נמצאת בידי החברה - סביר להניח שהלקוחה לא תענה לטלפונים. זה נשמע למוקדנית די הגיוני, אך כששאלתי אותה מדוע התקשרה החברה אל המנוחה התשובה היתה: רצינו להציע חבילות ותנאים טובים יותר.



משורת הלקוחות, מתברר, לא משחרר גם המוות. חברות התקשורת בישראל הן מהמתקדמות בעולם: השירותים הסלולריים, הטלוויזיה בכבלים ובלוויין וספקי הגישה לאינטרנט הם מתוחכמים, חדשניים וניצבים בחזית הטכנולוגיה התקשורתית בעולם. הם משקיעים סכומי ענק בקמפיינים פרסומיים, ביחסי ציבור ובשיפור תדמית. ואולם החברות לא יודעות כלל אחד בסיסי: שירות הלקוח - אפילו אם הוא רוצה להפסיק להיות לקוח.



מתברר כי אפילו המוות לא יציל לקוח מתנתק מהתעמרות סדרתית של חברות אלה. אין להשלים עם מצב זה, וניתן להיאבק בחברות התקשורת בדרכים רבות. החוק אמור להגן על מבקשי ניתוק או מעבר, וכל פגיעה בזכויות אלה אינה חוקית. גם ארגוני צרכנים יכולים להתגייס לשינוי המצב - הרי מדובר במיליוני לקוחות שרבים מהם מכירים היטב את מסכת הייסורים שתוארה לעיל. אם נשתוק, הם ימשיכו. זה כנראה מאוד כדאי להם.



הכותב הוא פרופסור בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה