משרד האוצר פוגע בדמוקרטיה

>> הבחירות המוקדמות בפברואר 2009 והמשבר העולמי באמצע 2008 גרמו להובלת ספין מתוחכם ומהלך אסטרטגי על ידי הממשלה החדשה.

בעקבות המשבר הכלכלי ורצונה העיקש של הממשלה לשמור על קיומה, היא החלה בגיבוש תוכנית היערכות כלכלית רחבה במשק. המהלך המשמעותי ביותר שהביא להשגת שתי המטרות היה התקציב הדו-שנתי.



ואולם ההחלטה, שהוצעה על ידי שר האוצר, יובל שטייניץ, התגלתה כשגויה כבר חודשים ספורים לאחר אישור התקציב, כאשר הממשלה החליטה לשנותו מן היסוד ולקצץ בתקציבי משרדי הממשלה לטובת תקציב הביטחון. למרות זאת החליט באחרונה שר האוצר, באופן תמוה, להמשיך באותה האסטרטגיה ולהנהיג תקציב דו-שנתי קבוע. אין ספק שהשקט הפוליטי עולה בחשיבותו אצל השר על התמודדות עם ההשלכות הקשות של ההחלטה.



התקציב הדו-שנתי מהווה פגיעה קשה מאוד בעקרונות הדמוקרטיה. התקציב אינו רק כלי כלכלי, אלא מסמך המבטא את סדרי העדיפויות של המדינה בכל תחומי החברה הישראלית. התקציב הוא דרכה של הכנסת לאשר את מדיניותה הכלכלית והכללית של הממשלה, ולכן הוא צריך להיעשות פעם בשנה. זהו כלי המשמש כביטוי של ממש לאמון הכנסת כנציגת העם הריבון בממשלה וכשופר לדמוקרטיה, דווקא בזכות הדיונים והלחצים הפוליטיים המתרחשים בתהליך אישורו. רצונו של משרד האוצר להחליט על תקציב דו-שנתי קבוע יגרום לצמצום הדיונים ובכך לפגיעה בדמוקרטיה.



ועדת הכספים כבר הודיעה כי היא מסתייגת מההחלטה, והעומדים בראשה מתנגדים לה בתואנה הסבירה כי משמעות המהלך היא נטרול עבודת הכנסת. מחקר שנעשה במרכז המחקר של הכנסת קובע כי הכנת תקציב דו-שנתי המבוסס על הנחות מקרו-כלכליות שנעשות תקופה ארוכה לפני שנת התקציב, עשויה להביא למדיניות תקציבית לא יעילה.



השיטה של תקציב דו-שנתי כלל לא קיימת בעולם המערבי. זוהי שיטת כלכלה במדינות קומוניסטיות, שלא הוכיחה את יעילותה וגרמה להתרסקותן של כלכלות אלו. במשטר לא דמוקרטי כדוגמתן או בשלטון יחיד, ניתן לסגור תקציב ארוך טווח בעיקר משום ששיקולים דמוקרטיים לא מובאים שם בחשבון. ישראל, כמדינה דמוקרטית, מחויבת להתחשב בשיקולים אלה, ותקציב דו-שנתי לא יאפשר זאת. שיטת הכלכלה של תקציב רב-שנתי לא מתאימה לאף מדינה מערבית, ובטח שלא לישראל, העוברת שינויים כה רבים בטווחי זמן כה קצרים.



יתרה מזאת, דו"ח העוני האחרון מלמד על הצורך בתיקון עיוותים במדיניות החברתית. התקציב הדו-שנתי יגביל את היכולת של מקבלי ההחלטות לערוך את התיקונים הנדרשים לאותם עיוותים, ובכך יגרום להחלשה נוספת של הקבוצות החלשות בחברה ולממדי העוני להתעצם. מאפייניה של ישראל משתנים באופן תדיר ויש להיערך לכך. 2009 הוכיחה כי השינויים גדולים מאוד בטווחים קצרים מאוד, כאשר הכלכלה התאוששה בניגוד למצופה.



תקציב דו-שנתי יקפיא את הכלכלה, יפגע בשכבות החלשות ויגרום לשחיקת הדמוקרטיה. לכן חייבים לעמוד בפרץ האנטי-דמוקרטי והאנטי-חברתי, גם כאשר הוא מגיע מכיוונים כלכליים לכאורה, ולהמשיך לכונן תקציב חד-שנתי, שהוא הנכון ביותר עבור המציאות הישראלית.



הכותב הוא מנכ"ל מרכז מקרו לכלכלה מדינית