>> הנה כמה דברים שכדאי שתדעו על אודי ניסן, ראש אגף התקציבים במשרד האוצר: הוא בן 42, יש לו דוקטורט בכלכלה מהאוניברסיטה העברית והוא התמחה ברגולציה כלכלית, עבד באגף התקציבים ככלכלן צעיר והיה אחראי בו על תחום המקרקעין. בהמשך שימש ראש החברה לפיתוח ירושלים בתקופה שבה אהוד אולמרט היה ראש העירייה. הוא נשוי עם ארבעה ילדים, חובש כיפה סרוגה וחברו לכיתה בתיכון היה אייל גבאי, כיום מנכ"ל משרד ראש הממשלה.
העובדה האחרונה מסבירה את מערכת היחסים הטובה שהוא מנהל עם משרד ראש הממשלה. ניסן וגבאי עובדים בשיתוף פעולה הדוק - הם, למשל, רקחו יחדיו את הפחתת המע"מ האחרונה (בלי ליידע את רשות המסים). על רקע זה, אי אפשר היה שלא להתפלא על הדברים שאמר ניסן בשבוע שעבר בכנס השנתי של אגף התקציבים. "מדיניות המסים צריכה להביא בחשבון את השאלה מהי מדיניות הממשלה בתחום אספקת המוצרים הציבוריים", הכריז ניסן. "זהו לב לבה של הדילמה המקרו-כלכלית", הוסיף.
על אף הניסוח הזהיר, אי אפשר היה שלא לשמוע את הביקורת בדבריו של ניסן בנוגע לפגיעה אפשרית באיכות השירות שמגישה הממשלה לאזרחיה כתוצאה מהפחתת המסים. כידוע, מדיניות הפחתת המסים היא הבייבי של ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
האם רמזת בדבריך כי תוכנית הפחתת המסים של ראש הממשלה, שאמורה להימשך עד 2016, אינה רצויה?
"לתוכנית יכול להיות מחיר גבוה בהיבט של אספקת מוצרים ציבוריים. האיזון בין אספקת מוצרים ציבוריים למוצרים פרטיים - הניתנים על ידי המגזר הפרטי - אינו קל".
היכן האיזון הופר ואיכות השירות הציבורי נפגעה?
"בחינוך ובהשכלה גבוהה. התקציבים שם גדלים, אבל לא מספיק. בהשכלה הגבוהה יש הזנחה תקציבית שנמשכת כבר עשור. כעת אנו עובדים על מודל תקצוב חדש להשכלה הגבוהה. אני שמח שיש צוות מצוין, עם שר האוצר ושר החינוך, שמסכימים ביניהם על הובלת המהלך, שיכלול מתן תמריצי הצטיינות אמיתיים לאוניברסיטאות במטרה להגביר את המחקר. המודל יכלול תקצוב לפי הצלחה מחקרית ועידוד האוניברסיטאות לשיתוף פעולה ביניהן - למשל, במקום שלכל אוניברסיטה תהיה מעבדה ננוטכנולוגית, נרכז מעבדות כאלה רק בכמה אוניברסיטאות מובילות. אנחנו גם רוצים לכוון את המחקר והפיתוח ליעדים מסוימים, לנישות שבהן יש לנו יתרון יחסי, לעודד שיתוף פעולה בין האקדמיה לתעשייה וגם להביא לדחיית אקזיטים כאשר יש סיכוי לערך מוסף".
איך דוחים אקזיטים?
"היתה בעבר קרן תרומות פרטית, קרן הורוביץ, שהשקיעה בהמשך הפיתוח של מחקר בסיסי. יש מחשבות על כך שהמדינה תקים קרן דומה עם האוניברסיטאות, כדי לעודד את הנישה הזאת".
ומה תדרשו מהאוניברסיטאות בתמורה: גמישות ניהולית? הגעה להסדר בנוגע לחובות הפנסיה שלהן?
"ננסה להגיע להסכמה רחבה, שתכלול גם גמישות ניהולית מסוימת וגם הסדר של הגירעון הפנסיוני של האוניברסיטאות. אם נצליח להגיע להסכמה רחבה כזו, תקציב האוניברסיטאות יוכל לגדול משמעותית".
כמה משמעותית?
"כנראה כמה מאות מיליוני שקלים בשנה".
פגיעה ישירה באזרחים
אין זה דבר נפוץ, שראש אגף התקציבים באוצר מודה בפה מלא כי תקציבי הממשלה קטנו יתר על המידה, עד כדי פגיעה בשירות שהממשלה מגישה לאזרחיה, וכי עליה לתקן זאת באמצעות הגדלת תקציבים. ליתר דיוק, האמירה הזאת עומדת בסתירה מוחלטת למנטרה ההיסטורית הקבועה של אגף התקציבים, שמלין תמיד על הבזבוז הממשלתי ועל הצורך להמשיך ולהקטין את מעורבות הממשלה במשק.
האמירה של ניסן כי הגיע הזמן לבחון הגדלת תקציבים בכמה שירותים חיוניים שנפגעו, אינה האמירה הלא אורתודוקסית היחידה שיוצאת מפיו. כך, הוא אינו שולל על הסף את הגדלת שכר המינימום.
"שכר מינימום", הוא אומר, "הוא חלק ממדיניות הרווחה הכוללת טיפול באבטלה ובהיקף התעסוקה וכך גם תשלום מס הכנסה שלילי לעובדים עניים. אם שיעור האבטלה היה נמוך יותר ותוכנית ויסקונסין - שדרכה משלמים את מס ההכנסה השלילי - היתה בפרישה מלאה יכול להיות שהיה מקום לשקול את העלאת שכר המינימום. מס הכנסה שלילי הוא דרך להעלות את שכר המינימום לאוכלוסיות ממוקדות. למשל, אפשר לשקול לשלם מס הכנסה שלילי גבוה יותר לאוכלוסייה החלשה מאוד של הנשים הערביות, שכמעט אינן יוצאות כיום לעבוד. רק בשביל זה צריך תוכנית ויסקונסין בפרישה ארצית. כרגע, לאור הגידול בשיעור האבטלה, העלאת שכר המינימום רק תזיק".
אם יחליטו בכנסת להרחיב את תוכנית ויסקונסין לכל ישראל, האם תשקול את העלאת שכר המינימום?
"לא אפסול זאת על הסף".
אמירה מפתיעה אחרת של ניסן מתייחסת לחוק ההסדרים ולרפורמות מבניות מבית מדרשו של האוצר. "העידן שבו אגף התקציבים היה בא ומנחית רפורמות נגמר", הוא מצהיר. "רפורמות הבזק מיצו את עצמן. כיום צריך לעודד עבודה מסודרת, תוך שיתוף פעולה מלא עם משרדי הממשלה האחרים, עם הפקת לקחים, וגם עם ליווי ובקרה תוך כדי תהליך - כפי שעשו בפיילוט של תוכנית ויסקונסין. המטרה שלי היא ליצור תהליכי עבודה מסודרים, שיביאו לשינוי בפועל במדיניות הממשלה, ולא להציג בחוק ההסדרים איזו החלטה שהאגף עבד עליה שבועיים, שתיפול בגלל ההתנגדות לחוק".
האם זו ביקורת על חוק ההסדרים? האם גם העידן של חוק ההסדרים מיצה את עצמו?
"חוק ההסדרים יישאר, כי הוא כלי ניהולי חשוב של הממשלה, אבל צריך מינון נכון יותר. חלק מהבעיה של החוק בשנים האחרונות הוא שנכללו בו רפורמות לא בשלות - רפורמות שלא עברו עבודה מקצועית מספקת לפני הצגתן. רפורמות, שעברו טיפול מקצועי כנדרש ושמוגשות לכנסת בלוחות זמנים סבירים, בהחלט יכולות להמשיך ולהיכלל בחוק".
מה הם לוחות הזמנים הסבירים לחוק ההסדרים?
"כשלושה חודשים. בסוף, כמה זמן דנה הכנסת בחוק? חודש לכל היותר. צריך לזכור, במערכת היחסים בין הממשלה, הכנסת והמדיניות הכלכלית יש לחוק ההסדרים תפקיד חשוב, ולא רק אצלנו. באחרונה נפגשתי עם ראשי אגפי התקציבים של הולנד ושוודיה, ולמדתי שגם בשוודיה יש חוק דומה".
התמזל מזלו של ניסן, שבימים אלה משלים חצי שנה בתפקידו, שזכה להיכנס לתפקיד ראש אגף התקציבים בתקופה יוצאת דופן - תקופה של תקציב דו-שנתי ראשון מאז ומעולם. המשמעות של תקציב דו-שנתי היא שאגף התקציבים נותר מחוסר עבודה למשך חצי שנה. האגף, שרגיל להתחיל לעבוד על התקציב של השנה הבאה מיד כשמסתיים אישור תקציב השנה הנוכחית, קיבל לפתע זמן פנוי. לפיכך, הוא הקדיש את הזמן הפנוי לעבודת עומק: ניתוח שווקים, בחינת מדיניות, איתור הזדמנויות וסיכונים וקביעת סדר העדיפות הרצוי לעבודת הממשלה לטווח הארוך.
בתום הבחינה נקבע כי בראש סדר העדיפות יעמדו תחום החינוך, המו"פ וההשכלה הגבוהה. שני בסדר העדיפות יהיה הטיפול באי-שוויון ובבעיות בשוק העבודה. השלישי בחשיבותו הוא בעיות היעילות במגזר הציבורי.
איפה רואים את המיקום הגבוה של החינוך בסדר העדיפות?
"מה זה רפורמת אופק חדש, אם לא העלאת החינוך לראש סדר העדיפויות? אנחנו כל הזמן רוצים רפורמות, וכשיש רפורמה - שוכחים ליישם אותה. ההתמקדות שלנו כעת היא ביישום אופק חדש. רפורמת אופק כוללת, למשל, גמישות ניהולית מסוימת למנהלי בתי הספר. זה לא קרה. חסרה גם יותר תחרותיות - בין מורים ובין בתי ספר, אפילו עם דיפרנציאליות בשכר המורים. וכמובן, צריך דיפרנציאליות בתקציב החינוך עצמו: להפנות הרבה יותר משאבים לבתי ספר בפריפריה על חשבון בתי ספר חזקים במרכז".
אתה יודע שאין סיכוי שזה יקרה: פורום 15 ראשי הערים הגדולות לא ייתן לזה לצאת לפועל, וגם שר החינוך מתנגד. הוא אומר שזה יוריד את רמת החינוך הממוצעת
"זה יקרה. הצלחנו להעביר החלטה שמסיתה תקציבים ממועצות דתיות ברשויות חזקות למועצות דתיות ברשויות חלשות. נעשה את זה גם ברווחה וגם בחינוך - נקטין תקציבים באזור המרכז ונגדיל אותם בפריפריה. ואגב, לא חייבים להוריד תקציב קיים: אפשר להפנות את כל התוספות התקציביות - כמו 200 מיליון שקל שמושקעים בהקטנת מספר התלמידים בכיתות - רק לפריפריה".
איך זה שתחום הבריאות אינו ממוקם גם הוא בראש סדר העדיפות?
"כי במערכת הבריאות המצב בסך הכל טוב. יש כמה נקודות תורפה שמחייבות טיפול - כמו בריאות הנפש ובריאות השן - אבל בסך הכל מצבנו טוב".
אתה מסכים עם ההחלטה של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן להכנסת טיפול שיניים לילדים לסל התרופות, על חשבון תרופות מצילות חיים?
"חד-משמעית כן. המהלך של ליצמן מצוין כי הוא טיפל בתחום שבו יש אי שוויון גדול במיוחד בתחום הבריאות. אין לי ספק שניתן להפחית בתרופות הרגילות בסל ולהשקיע הרבה יותר בבריאות השן ובבריאות הנפש. צריך להרחיב גם את טווח הגילאים וגם את היקף הטיפולים, על חשבון הסל הרגיל. הסל הרגיל שלנו מספיק רחב גם כך".
מתי נראה את הפירות של עבודת העומק של האגף על תוכניות ארוכות טווח?
"כבר יש פירות כאלה. למשל, ההחלטה שהבאנו לממשלה בנוגע למדיניות העובדים הזרים - שבה נקבעו, בין היתר, אכיפה נגד מעסיקי עובדים זרים, איסור על גביית עמלה שלא כחוק מהם ויצירת מאגר של עובדים זרים שכבר נמצאים בישראל לצורכי עבודות סיעוד. זהו אוסף של כמה עשרות החלטות, שהן תוצר של יותר מ-100 שעות עבודה, לרבות פגישות ארוכות עם שר האוצר ושר הפנים. זו חבילה כוללת המטפלת במדיניות העובדים הזרים מכל היבטיה, והכי חשוב - זה נעשה תוך שיתוף פעולה בין המשרדים, ולא בכפייה של האוצר".
לפתור 85% מבעיית העוני
מדיניות העובדים הזרים אינה התוכנית היחידה הנמצאת בעבודה מתקדמת. תוכנית נוספת נוגעת לקידום המגזר הערבי בכלל, וקידום תעסוקת הנשים בו בפרט. גם התוכנית הזאת מקודמת בשיתוף פעולה עם משרד ראש ממשלה והמשרד לעינייני מיעוטים בראשותו של אבישי ברוורמן.
"אין מעונות יום במגזר הערבי", מספר ניסן, "כי ויצ"ו ונעמ"ת כמעט לא פעילים שם. בנוסף, יש בעיית נגישות קשה כי כמעט שלא מגיעה תחבורה ציבורית אל תוך הכפרים. אנחנו מתכוונים לטפל בשני אלה. הכוונה היא לקחת נתח משמעותי מהתקציב של מיליארד שקלים, שמוקדש כיום להרחבת מעונות היום, ולהפנות אותו למעונות יום במגזר הערבי".
בלב התוכנית נמצא הניסיון לעודד יציאת נשים ערביות לעבודה - פחות מ-20% מהן עובדות כיום - אבל באורח תקדימי התוכנית אינה נעצרת רק בנשים, אלא נכנסת אל לב לבה של מערכת היחסים הרגישה של מדינת ישראל עם אזרחיה הערבים: הבנייה בכפרים הערביים. ניסן, שימו לב, מודה בפה מלא במה שמדינת ישראל הכחישה במשך עשרות שנים: המדינה מפלה לרעה את אזרחיה הערבים בתחום התכנון והבנייה.
"במשך שנים היתה מדיניות להגביל אותם בנדל"ן", הוא אומר". ולכן הם בנו באופן לא חוקי, במקומות בעייתיים, וגם עברו להתגורר בערים שכנות - כמו נצרת עלית - והפכו אותן לערים מעורבות. צריך לקדם את כל התכנון והבנייה במגזר הערבי, וגם לפתור את הבעיה של מצוקה במוסדות ציבור - בגלל היעדר קרקע ציבורית - בעזרת קרקע פרטית".
המדינה תרכוש קרקע פרטית בכפרים הערביים כדי להקים עליה מוסדות ציבור?
"נצטרך למצוא פתרון להיעדר קרקע ציבורית מספקת כדי להקים מסודות ציבור, וגם כדי להעביר תשתיות בכפרים הערביים. זה אומר, למשל, לעודד בנייה רוויה בכפרים, וגם לעודד יזמות נדל"ן שם. השאיפה היא לקחת כמה יישובים מסוגי מיעוטים שונים - ערבים, דרוזים, צ'רקסים - ולהתמודד עם הבעיות שם במכלול רחב של צעדים".
השר אבישי ברוורמן אומר שהמבחן יהיה בכמה כסף תהיה המדינה מוכנה להשקיע בפיתוח המגזר הערבי.
"מאות מיליוני שקלים".
לתקן את הקיפוח
הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח (oecd) הלם בישראל בשבוע שעבר בשל הפערים החברתיים העצומים בה: שיעור העוני בישראל הוא הגבוה ביותר מבין כל המדינות המפותחות. למעשה, אם קיים ספק לגבי יכולתה של ישראל להתקבל לארגון, הרי זה בשל הפערים החברתיים הגדולים בתוכה. אין ספק כי לב לבם של הפערים מצוי בשתי אוכלוסיות נחשלות: המיעוטים והחרדים.
בעוד שהמיעוטים סבלו במשך שנים מקיפוח כתוצאה מהרחקתם ממוקדי קבלת ההחלטות - בעיה שהתוכנית החדשה של האוצר והמשרד לענייני מיעוטים אמורה לתקן, אצל החרדים המצב בדיוק הפוך. דווקא עוצמתם הפוליטית וקרבתם למקבלי ההחלטות הביאו לכך שהמדינה איפשרה להם להתקיים על חשבונה בלי לעבוד - קיום בעוני, אמנם, אבל קיום. סיבות פוליטיות, לפיכך, הביאו לכך שפתרון בעיית העוני של החרדים מסובך בהרבה.
"בסוף", אומר ניסן, "הפתרון לבעיית העוני הוא רק דרך שוק העבודה. הקצבאות מנציחות עוני, והן גם יוצרות דור שני ושלישי לעניים שאינם עובדים. אם נטפל בבעיית שיעור העבודה הנמוך של נשים ערביות וגברים חרדים, פתרנו 85% מבעיית העוני".
איך מטפלים בשיעור ההשתתפות הנמוך של גברים חרדים בעבודה?
"גם החרדים מבינים שלא ניתן להמשיך במצב הקיים. צריך להגיע איתם להסכמה על שירות לאומי של שנתיים, שיאפשר להם לתרום למדינה בכל מיני תחומים - משטרות עירוניות, סוהרים, טיפולי רווחה - ולאחר מכן להתחיל לעבוד".
זה מחייב שינוי של חוק טל?
"חוק טל מאפשר זאת כיום, אבל רק בגיל מבוגר יחסית. צריך להפחית את הגיל ולהמיר חובת שירות בצבא בחובת שירות לאומי".
מערכת היחסים הטובה של ניסן עם לשכת ראש הממשלה אינה נעכרת, למרות כמה מחלוקות מקצועיות עמוקות, בהן ההתנגדות החד-משמעית של אגף התקציבים לתוכנית הרכבת מקרית שמונה ועד אילת, שראש הממשלה מקדם בהתלהבות למרות העלויות האדירות שלה: 50 מיליארד שקל בעשור.
זה נראה שאת נתניהו לא מעניין דבר פרט לתכנון ובנייה ורכבות.
"זה לא נכון. ראש הממשלה מתעניין בעוד דברים. זה נכון שהוא מתעקש לפרוס פסי רכבת בכל הארץ ואי אפשר לקחת אותה ממנו. בסוף, לאחר שמשרד האוצר עושה את עבודת המטה המסודרת שלו, ההחלטה היא של ראש הממשלה".
זה לא בזבוז אסטרונומי של תקציבים?
"ה-50 מיליארד שקל כוללים רכבות וכבישים, ובסך הכל השקעה של כ-2% מהתקציב מדי שנה. לדעתנו, יש מקומות טובים יותר שבהם ניתן להשקיע את ה-2% האלה".
מערכת יחסיו של ניסן עם שר האוצר, יובל שטייניץ, לא פחות טובה. הוא מרבה להחמיא לשר ולציין כי חלק גדול מהמאבקים הציבוריים - כמו תוכנית העובדים הזרים, חוק טל והעלאת גיל הפרישה בצבא - מקודמים במרץ על ידי השר.
מה באמת קורה עם העלאת גיל הפרישה של אנשי הקבע?
"יש חילוקי דעות. אמנם יש הסכמה על העלאת גיל הפרישה, אבל אין הסכמה על גיל הפרישה החדש ובאיזה קצב זה יקרה. אם לא יהיו הסכמות בקרוב נצטרך לתת לממשלה להכריע בנושא".
עם או בלי קשר למערכת יחסים טובה, ניסן גם נשמע כמי שמוביל קו דומה לזה של שר האוצר בכל הקשור להסתייגות מהמלצות ועדת חודק בנוגע לכשל של הגופים המוסדיים בהשקעה בשוק האג"ח, אולי אפילו הסתייגויות מהמלצות ועדת בכר להפרדת קופות הגמל מהבנקים.
היו טעויות בפיקוח על שוק ההון?
"בשורה התחתונה, שוק ההון הישראלי עבר את המשבר טוב יחסית. אין ספק שמדיניות האי-התערבות בשוק בתקופת המשבר היתה נכונה. אבל האם הרגולציה לאורך העשור לא היתה מהירה מדי, בעיקר לנוכח העובדה שזהו שוק שהיציבות בו חשובה מאוד? זאת שאלה. אני לא חושב שהשינויים הרגולטוריים הוכחו כשליליים. רובם אפילו הוכחו כטובים, וזאת פרט לסימן שאלה לגבי האשראי החוץ-בנקאי. אמנם שיעורי חדלות הפירעון בשוק האג"ח לא היו גבוהים מאוד, אבל אין ספק שהיתה בעיה בהגנות שקיבלו המשקיעים באג"ח".
בדיוק את זה באה ועדת חודק לפתור.
"אני חושב שהמלצות ועדת חודק היו מעט מרחיקות לכת, ובכמה מהתחומים צריך לאזן אותן".
ירצה או לא ירצה, לגבי האבחנה האחרונה שלו - יש לניסן שותפים רבים במגזר העסקי. בעיקר בקרב אילי ההון, שראו בהמלצות ועדת חודק איום על יכולתם לגייס הון בשווקים באמצעות הנפקה של איגרות חוב, בתנאים נוחים. זה אינו סוד כי אילי ההון - לצד הבנקים, חברות הביטוח והחברות הציבוריות - והמגזרים החזקים בכלכלה הישראלית הפעילו לחץ עצום להביא לטרפוד המלצות ועדת חודק. הפעילו לחץ, וכנראה גם הצליחו בו.
יש בעיית ריכוזיות במשק הישראלי?
"ללא ספק. גם oecd ציינו זאת. יש לנו ריכוזיות גדולה יחסית, אבל לפחות חלק ממנה בלתי נמנע, שכן הוא פועל יוצא של משק קטן".
אז אין מה לעשות בנידון?
"דווקא יש. אנחנו תומכים ברשות ההגבלים העסקיים, למשל ביוזמת החקיקה החדשה של הרשות שמנסה לטפל בקבוצות ריכוז (שווקים שאינם קרטל, אך התחרותיות בהם נמוכה - מ"א). אנחנו גם משתפים פעולה עם הרשות בנוגע לניתוח שווקים והשפעת הריכוזיות בשווקים מסוימים. כך, למשל, הוצאנו חוות דעת כתובה בנוגע לבקשת המיזוג של משאב והנסון בתחום המלט, והבענו את עמדתנו כי הסיכון לתחרות במשק כתוצאה מהמיזוג גדול".
הצעדים האלה יספיקו כדי לבלום את השפעתם הרבה של אנשי העסקים הגדולים על הכלכלה הישראלית?
"אני מניח שיש אצלנו אנשי עסקים חזקים מדי. הבעיה המשקית קיימת משום שאנחנו משק קטן. זה בלתי נמנע, אבל זה מחייב המשך טיפול כדי לנסות ולשנות את שיווי המשקל הזה. צריך לעשות אוסף של צעדים קטנים ונכונים, למשל להתערב במניעת מיזוגים שיכולים להפריע לכלכלה, כדי לקדם את הנושא".
ואולי המדינה בעצמה מביאה להתעצמותם: ראה את ההפרטה של מתקני התפלת המים. שלושה טייקונים השתלטו על אספקת המים שלנו.
"אז מה? מה הם יעשו - יסגרו את הברז? בל נשכח שהמים המותפלים הם רק 20% מהמערכת, ו-80% מהמים מסופקים על ידי מקורות. וחוץ מזה, כבר כיום מוצרים הרבה יותר רגישים ממים שמסופקים באופן מלא על ידי המגזר הפרטי - לחם אחיד, למשל - ואין עם זה שום בעיה. מכרזי ההתפלה היו מכרזים מצוינים, וקיבלנו בהם מים במחיר נמוך מאוד".
אנחנו לא רואים את המדינה מתערבת מספיק בשווקים הריכוזיים בישראל. ראה את הסלולר לדוגמה.
"שוק הסלולר הוא ביטוי לכשל שוק. זה נראה כמו שוק שאין בו מספיק תחרות, ושרמת הרווחיות בו גבוהה מאוד. מה עוד, יש כאן גם עומס כבד על הצרכן, לרבות הצרכנים בעשירונים התחתונים. ההוצאה של העשירונים הנמוכים על הסלולר זהה להוצאה שלהם על חשמל - הסלולר הוא כבר ממש לא מוצר מותרות. לכן יש חשיבות עצומה לפיקוח על הסלולר, בעיקר בעשירונים הנמוכים".
פיקוח על הסלולר?
"צריך להסיר את חסמי התחרות בסלולר, ושר התקשורת פועל כבר להכנסת מפעיל רביעי. חוץ מזה, חייבים לשפר את התחרות והשקיפות. אני הייתי מעדיף לחייב את חברות הסלולר לסלי שירות בסיסיים: מסלול של דקות שיחה בלבד, בלי חיוב על אינטרנט ומכשיר, כדי שניתן יהיה להשוות את המחיר של אותו סל פשוט בין החברות השונות. זה יאפשר השוואת מחירים ומעבר בין החברות. בנוסף, צריך לטפל בבעיה של סבסוד המכשירים באמצעות דקות שיחה - זה לא מאפשר לאף אחד להתחרות עם חברות הסלולר על מכירת מכשירים".
עוד לא הופקו לקחים
החשיבה כיצד יש לטפל בבעיית התחרות הנמוכה בסלולר, וכן התוכנית לטיפוח ערביי ישראל, התוכנית למלחמה בעובדים הזרים, תוכנית חומש חדשה להשכלה הגבוהה בישראל, תוכנית חדשה למו"פ בישראל, שינויים בתעסוקת חרדים ובחוק טל - ואפילו עבודה על תוכנית אסטרטגית ראשונה מאז ומעולם למדינת ישראל - כל אלה הם תוצרים, קובע ניסן, של זמן החשיבה הנוסף שניתן למשרד האוצר בעקבות התקציב הדו-שנתי.
"לא הופקו עדיין הלקחים מהתקציב הדו-שנתי", הוא אומר. "זה מוקדם מדי להפקת לקחים כזו. אין ספק שזה נתן יכולת תכנון, גם למשרד האוצר וגם למשרדי הממשלה האחרים, תכנון שחסר מאוד לממשלת ישראל. אני חושב שראוי לעשות ניסיון נוסף עם תקציב דו-שנתי ל-2012-2011, ולנצל את 2013 - שנת בחירות, כך שלא ניתן לעשות בה תקציב דו-שנתי - כדי לבדוק לעומק את התועלות והחסרונות של תקציב כזה".
בכל מקרה, לתקציב הדו-שנתי צפויה להיות כבר השפעה אחת מרחיקת לכת על מבנה התקציבים בישראל. אחד ההרהורים העמוקים שהתעוררו באגף התקציבים בחצי השנה האחרונה נוגעת לעצם עבודתו של האגף - ולמידת ההשפעה המועטה מדי שיש לאגף התקציבים על תכנון התקציב של מדינת ישראל. אם זה נשמע מגוחך, כאילו לאגף התקציבים אין די השפעה על תכנון התקציב הממשלתי, הרי שבהשוואה עולמית מתברר שזהו בדיוק המצב.
"התקציב שלנו קשיח מאוד", אומר ניסן. "תקציב הביטחון, בסך 50 מיליארד שקל בשנה, נהפך קשיח לעשר השנים הבאות בעקבות המלצות ועדת ברודט. תקציבי השכר במגזר הציבורי - אלה עוד 100 מיליארד שקל שלא ניתנים לשינוי. גם תקציבי הרווחה והביטוח הלאומי מעוגנים כולם בחוק, ובנוסף יש התחייבות קשיחה לתשלומי ריבית של 30 מיליארד שקל בשנה. זה מביא לכך, שמכל התקציב כל המשחק שלנו מדי שנה הוא על 20-30 מיליארד שקל בלבד - פחות מ-10% מהתקציב הכולל.
"חוסר הגמישות התקציבית שלנו חריג מאוד ברמה עולמית, והוא מחייב טיפול. הכיוון הוא שצריך לייצר לנו גמישות תקציבית באמצעות הכנסת גמישות להחלטות הממשלה ולחקיקת הכנסת: החלטות הממשלה לא יחייבו אותנו באופן מלא, אלא רק באופן חלקי. למשל, תהיה לנו זכות להקטין בשנה מסוימת קצבה מסוימת ב-5% - כדי לשחרר לנו עוד 5% מההוצאות בתקציב לשינוי בסדר העדיפות השנתי. כעת אנו בודקים מה נעשה בעולם, ואם נשתכנע שזה נכון - נעלה הצעת חקיקה כזו לכנסת".
"הסלולר אינו מוצר מותרות - צריך לפקח עליו"
מאת מירב ארלוזורוב
1.2.2010 / 6:56