בכל זאת גליה

>> עזבו את קשקושי הצינון, שגליה מאור כן או לא נדרשת לו. בכל מקרה, מאור בדרכה המתוחכמת סללה לעצמה מסלול עוקף צינון - היא הציעה את עצמה כמועמדת לדירקטורית, וכמי שנבחרת עצמאית היא פטורה מצינון בכל מקרה. עזבו גם את קשקושי ההתערבות של שר האוצר בהחלטת ועדת המניות, אם ההתערבות הזו היא לגיטימית או לא ואם שר האוצר הוא עושה דברו של ראש הממשלה. זה כבר חלב שנשפך - ובכל מקרה גם שר האוצר וגם ראש הממשלה כבר קיבלו את גמולם מוועדת המניות של בנק לאומי, שפסלה באופן בוטה את כל המועמדים שראש הממשלה ניסה לקדם לתפקיד.

עזבו את כל הקשקושים המשפטיים והפוליטיים הללו. בסוף צריכה להישאל השאלה הכלכלית המהותית: האם גליה מאור היא האדם מתאים לתפקיד יו"ר הבנק הגדול במדינת ישראל, וזאת בעידן שבו הבנק ינוהל ללא גרעין שליטה - משמע, עידן שבו הבנק יישלט תקופה ממושכת על ידי מנהליו?



התשובה אינה ברורה מאליה. לחובת מאור נזקפות שתי טענות מרכזיות. האחת, 15 שנה בתור מנהל זה די והותר. בוודאי שהדברים נכונים כשמדובר במי שמנהל במשך 15 שנה, ביד רמה, את אחד המוסדות הרגישים והחשובים ביותר לכלכלת ישראל. החשש מפני קיבעון חשיבתי שימנע מהבנק להשתנות, להתעדכן ולחרוג מהחלטות שמאור קיבלה במהלך השנים - ואולי היו נכונות לתקופתן אבל פחות נכונות כיום - הוא חשש כלכלי מהותי שיש לו השלכות מקרו-כלכליות כשמדובר במוסד חשוב כמו בנק לאומי.



יש מי שיאמרו שזה בלתי סביר שאדם יחיד ינהל מוסד במשך שנים ארוכות כל כך - ויהיה אותו אדם מוכשר ככל שיהיה - ובוודאי שזה בלתי סביר שתקופת הניהול של אותו אדם עומדת להתארך כעת לתקופה בלתי מוגבלת בזמן, כיו"ר דירקטוריון. מאור עומדת להתמנות ליו"ר בעידן של שלטון מנהלים, כלומר כלל לא יהיה מי שיקצוב את כהונתה וידאג להחליפה, וגם עומדת למנות את המנכ"ל הבא - שככל הנראה יהיה בצלמה ובדמותה.



לחובת מאור נזקף גם המעבר הזריז מכיסא המנכ"לית לכיסא היו"ר. חוק החברות אמנם אינו אוסר את המעבר הזה, ועדיין הממשל התאגידי התקין - שמאור היתה מראשוני המטיפים לו - היה מחייב הפרדה ולו למראית עין בין שני התפקידים. איזה פיקוח יכול דירקטוריון הבנק להפעיל על מדיניות הנהלת הבנק, כשהמדיניות הזו נוצקה על ידי יו"ר הדירקטוריון בכבודו ובעצמו? המחמירים בנקודה זו טוענים כי המסר השלילי העולה ממינוי מאור, לגבי תקינות המינהל התאגידי בישראל, הוא כה חמור - עד שאסור בכל מקרה להתיר למאור להתמנות לתפקיד, ולא משנה באילו נסיבות. בבחינת די עם התרבות של "כיפוף החוק" לטובת מי שאנו מעריכים וחפצים בייקרם. החוק (או הכללים, במקרה זה) חשוב מכדי שנסטה ממנו. ויהי מה.



זאת ועוד, אותם מחמירים גם טוענים כי עצם הטענה שאין בלתה של מאור ולכן ראוי לכופף את הכללים למענה, מסבה נזק עצום. הטענה הזו פוגעת בסמכותיות של כל הדרג הניהולי בבנקים - כביכול אין עוד מנהל במוסדות האלה שיכול להתעלות לרמה של מאור.



לזכות מאור חייבים לזקוף שגם אם אין בלתה, היא עדיין ללא ספק מנהלת מצוינת. מהטובים ביותר שיש. לזכותה צריך גם לזקוף את הניסיון העצום שלה. במקרה של בנק לאומי, הניסיון הזה עשוי להתברר כקריטי: הבנק נכנס לתקופה חדשה, שבה הוא ינוהל ללא גרעין שליטה מסודר. לתקופה הזו הוא נכנס עם הנהלה חדשה כמעט לחלוטין - מרבית הדרג הניהולי בבנק לאומי מבוגר ונמצא על סף פרישה (נקודה לחובתה הניהולית של מאור, שלא דאגה להצעיר את הנהלת הבנק בזמן?) ויצטרך להתחלף בקרוב. מנכ"ל הבנק צפוי להתחלף בוודאות. בתוך כל הצערת השורות, טוב שיישאר לפחות מנהל בכיר ומנוסה שיוכל לנווט את הבנק בדרכו החדשה.



אילו מבין השיקולים בעד ונגד מינוי מאור גובר? אנחנו נעשה לעצמנו חיים קלים, ונגלגל את התשובה מעצמנו והלאה. משמע, את האחריות להשיב על השאלה הזו נגלגל לפתחם של שניים אחרים. האחד הוא בנק ישראל, שיותר משהוא צריך לקבוע אם מאור ראויה להמשיך ולנהל את הבנק, הוא חייב לקבוע מנגונים שיבטיחו כי מאור - או כל מנהל אחר, הפועל בתנאי הוואקום של היעדר בעל בית ברור מאליו - תמשיך ותנהל את הבנק בדרך ראויה, אחראית וכשטובת הציבור לנגד עיניה. כל עוד בעל השליטה היה הממשלה, השכילה מאור לנהל את הבנק באופן מאוזן וראוי. כעת, כשלא יהיה למאור (או ליו"ר אחר) בעל שליטה ברור, יצטרך בנק ישראל לייצג את האינטרסים של הציבור והשמירה עליהם.



השני הוא בעלי המניות בבנק לאומי, שבפעם הראשונה מאז נוסד הבנק הצבעה שלהם באסיפה הכללית היא שתקבע אם מאור ראויה להמשיך ולנהל את הבנק אם לאו. אם בעלי המניות יחשבו שמאור מספיק טובה להם, ואם במניין בעלי המניות המצביעים ייכללו גם נציגי הציבור - משמע, על הגופים המוסדיים למלא את חובתם הציבורית, ולהשמיע את קולם בהצבעה - אז מי אנחנו שנלין. הניחוש המושכל שלנו הוא שמאור, בכל זאת, תזכה באמון בעלי המניות שלה.