בכל זאת לא גליה

>> בימים האחרונים נראה כי גליה מאור מנצחת את הקרב על השליטה בבנק לאומי.

מתברר שמאור, שועלה ותיקה, הפעילה במשך זמן רב יועצים, עוזרים, עורכי דין ובעלי מניות גדולים בבנק כדי לסגור את כל הפינות, לעבור את המשוכות המשפטיות ולהגיע כמועמדת מובילה לתפקיד יו"ר הדירקטוריון. מאור השיגה את שלה תוך שהיא מעבירה שיעור במבוא לכלכלה-פוליטית את ראש הממשלה בנימין נתניהו, את שר האוצר יובל שטייניץ ואת מקורביהם, שחשבו שהנה מונח לפניהם טרף קל של שררה וג'ובים.



הסיפור עוד לא סגור, כמובן, אבל כמו שזה נראה עכשיו יהיה קשה לעצור את מאור מלזכות בעוד כמה שנים של כל-טוב-הבנק - שכר של מיליונים ועמדת כוח מצוינת במשק הישראלי המתאושש. כמעט אין חולק שמאור היא מועמדת ראויה לתפקיד. המנכ"לית הוותיקה של לאומי כשירה על פי אמות מידה מקצועיות של הכרת הענף והבנק, התנהלות אישית, יושר וניסיון ניהולי. הבעיות במינויה נוגעות לשני היבטים: החוקי והציבורי-תאגידי.



בצד החוקי, יש לא פחות משלוש חוות דעת שונות שקובעות כי על פי החוק מאור חייבת בצינון של שנתיים מסיום תפקידה כמנכ"לית הבנק ועד שתתמנה ליו"ר. אפילו חוות הדעת שעל פיה עברה בכל זאת את ועדת המניות - דו-משמעית. חוק זה חוק, ואין סיבה לכופף אותו בעבור המנכ"לית הנצחית של לאומי. הכפפת החוק למאווייה של מאור ואוהדיה תייצר פתח לכופף את החוק במקרים אחרים בעתיד, שיכולים להיות בעייתיים בהרבה.



ההיבט הציבורי-תאגידי נוגע למשמעות של המשך שליטתה של מאור ומקורביה בבנק לאומי. ב-15 השנים האחרונות היתה מאור הדמות החזקה בבנק. כל דבר עבר דרכה, כל פרט באסטרגיה של הבנק, בתחומי הפעילות שלו, במינויים של אנשי מפתח ו/או בעזיבתם. ביצור שלטונה למשך כמה שנים נוספות ימנע ביקורת ובחינה ממשית על החלטות ניהוליות שקיבלה מאור כמנכ"לית, וידכא יצירתיות ומחשבה חדשה.



יתרה מכך, הדרך למינויה של מאור עוברת דרך לובינג מתוזמן היטב שרקחה עם יועצים משפטיים של הבנק ועם כמה מבעלי המניות. היא אמנם נבחרה על ידם מתוך הכרה בכישוריה, אבל נוצר מצב שחבורה של בעלי מניות בבנק שמקבלים ממנו מימון - דווקא הם ממליכים את מאור. קוראים לזה שלטון מנהלים. מה יקרה כשאחד מהם יפגר בתשלומי הריבית? האם היא תהיה קשוחה אליו ותדאג לכספי הבנק (כספי ציבור), כמו שהיא קשוחה עם דוד חיימוביץ' מנתניה שחנות הרהיטים שלו נקלעה למשבר תזרימי?



בנק לאומי נמצא בהליכי מעבר ממודל שבו המדינה שלטה בו באמצעות ועדת מניות שהפרידה בין הדרג הפוליטי לדרג המקצועי, למצב שבו אין בעצם בעל שליטה. בעלי העניין בבנק כיום רבים: פוליטיקאים, לווים גדולים, והנהלת הבנק. אבל בתהליך הזה יש צד נוסף: הציבור הישראלי. הרי בסופו של דבר יציבות הבנק, שחשובה מאין כמוה למשק, תלויה באמון שהם נותנים בו. גם את הצד הזה צריך להביא בחשבון. כדי שהאמון בבנק יימשך יש לוודא שתהליך בחירת היו"ר מנותק מכל מעורבות פוליטית או של לווים, ושהוא לא נהפך לרכושה הפרטי של המנכ"לית, מוכשרת ככל שתהיה.



זה לא שיש לה בעיה של סידור עבודה. בעבר כבר הוצעו למאור תפקידי מנכ"לית, למשל בבנק הפועלים, ואין סיבה שלא יישמר לה מקום של כבוד בכל דירקטוריון של בנק או חברת ענק אחרת. רק שלא יהיה זה דירקטוריון בנק לאומי. הרי ברור שבשנייה שתשוגר הודעת פרישתה מהבנק, הסלולרי שלה יצלצל ועל הקו יהיה/תהיה בעל/ת שליטה באחד הבנקים.



"מה דעתך על ארוחת צהריים?" ישאל אותה הקול מעבר לקו.



מאור תשאל אם אפשר לקבוע משהו לעוד חודש-חודשיים, והקול יענה: "אני מציע בעוד שעתיים".