החוצפה של הוועדה המקומית בתל אביב

>> החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה תל אביב לאמץ את החלטת הוועדה המקומית בעיר להתערב בשיקוליו הכלכליים של יזם בפרויקט פינוי-בינוי ולחייב את התושבים להשתתף במימון הפרויקט, היא תקדים מסוכן. החלטה זו עלולה לקבור את אחת היוזמות החשובות בתחום הבנייה.

ההחלטה שקיבלה הוועדה המחוזית בעניין תוכנית פינוי-בינוי ברמת אביב חורגת מהמשמעות הצרה של אישור תוכנית. רשמית, הוועדה אישרה את תוכנית הבנייה, אך בפועל ספק אם היא תצא לפועל. הסיבה לכך היא המלצת הוועדה המקומית להתערב בשיקוליה הכלכליים של יזמית הפרויקט, חברת אשדר, ולקבוע מספר דירות נמוך מזה שהציעה החברה היזמית בתוכנית המקורית שהגישה לוועדה.



בסוף שנות ה-90 החליטה הממשלה לקדם פרויקטים של פינוי-בינוי, מתוך הבנה כי בישראל קיימת מצוקת קרקעות, ובמקביל יש עשרות אלפי בניינים ישנים שאינם מותאמים למאה ה-21. בניינים אלה צריכים להיהרס ולהיבנות מחדש, ועל הדיירים להתפנות מהבניין, לעבור לתקופת ביניים לבתים חלופיים, ובסופו של התהליך יקבלו דירה חדשה בבניין חדש. המדינה גם הבינה כי הגורם שיכול לבצע את התהליך ביעילות הוא המגזר הפרטי, אך כדי שתהיה לו כדאיות להיכנס לפרויקט הוא חייב להניב עבורו רווח כלכלי.



הפרויקטים שאושרו עד היום הביאו בחשבון את הצורך של היזם ברווח, לאחר שלקח על עצמו השקעה הכוללת את פינוי הבניין והריסתו, את הדיור החלופי לדיירים ואת ההשקעה בבניין החדש. ואולם הוועדה המקומית בתל אביב קבעה תקדים מסוכן. היא התערבה בשיקולי החברה היזמית, צעד שספק אם בסמכותה לבצע. צעד זה הוא בבחינת סטירת לחי לדיירים, שעמלו כדי להשיג את הסכמת שכניהם להתפנות מבתיהם, ובמקביל לאתר חברה שתיקח על עצמה את הפרויקט.



לכך יש להוסיף החלטה תקדימית נוספת שקיבלה הוועדה המקומית, כשהחליטה להכניס את ידה לכיסי הדיירים ולחייב כל אחד מהם לשלם 210 אלף שקל כדי שהפרויקט אצלם בבניין יישאר כדאי כלכלית. מדובר בחוצפה שרק אטימות חברי הוועדה יכלה להוליד. לא די בכך שדייר מפקיד את הנכס שלו בידי גורם חיצוני, כעת הוא יצטרך להפקיד כסף רב כדי שחלומו לקבל דירה חדשה ייצא לפועל.



הכותב הוא יו"ר ארגון הקבלנים והבונים בת"א-יפו-בת ים