הריאליזם החליף את הפסימיזם בדאבוס

גרדיאן

>> פעם היתה דאבוס המקום שאליו הגיעו אדוני היקום לקצת חופש ומנוחה עם נשותיהם היפות. הם היו מדברים על הא ועל דא, סוגרים כמה עסקות, מהנהנים בהבנה לפוליטיקאי זה או אחר שנתן מס שפתיים לאורתודוקסיה של הדה-רגולציה, ההפרטה והגלובליזציה. אולי אפילו היה נשאר קצת זמן לסקי.



כבר כמה שנים שהפורום הכלכלי העולמי (wef) אינו כזה. לפני שנתיים היה חשש כי מחנק האשראי שהחל בקיץ 2007 הוא רק ההתחלה של מאורע מכוער במיוחד. עד דאבוס 2009 כבר היה ברור כי החששות היו מוצדקים וכי משבר הבנקאות של סתיו 2008 הביא את הכלכלה העולמית למיתון. הבנקאים שוטטו להם במרכז הכנסים באווירה מבוהלת.



השנה מצב הרוח היה שונה. ז'ראר ליון, הכלכלן הראשי בבנק סטנדרד צ'רטרד, אמר כי אם 2009 היתה שנה של פסימיות, 2010 היא שנה של ריאליזם.



10 נושאים מרכזיים איפיינו את הכנס השנה. הראשון היה תחושת הרווחה על שעתידה של הכלכלה העולמית נראה ורוד יותר לעומת השנה שעברה. בהיסטוריה המתועדת אין תקדים להיקף התמריצים שסיפקו בנקים מרכזיים וממשלות בשנה האחרונה. והם עבדו, מכיוון שלא ראינו חזרה על משבר דוגמת השפל הכלכלי של שנות ה-30.



אך הם עבדו רק עד נקודה מסוימת. הנושא המרכזי השני היה עד כמה שברירית ההתאוששות. פרסום נתון צמיחה של 5.7% בכלכלת ארה"ב ברבעון הרביעי של 2009 לא גרר התלהבות רבה, וגם לא העובדה שסין שוב נמצאת בדרכה לצמיחה שנתית דו-ספרתית השנה. ישנם חששות מוצדקים כי הצמיחה עדיין תלויה בתמריצים שסיפקו ריביות נמוכות וגירעונות תקציביים.



לפיכך, עולה הנושא השלישי: קונסנזוס נרחב כי לא צריך להפסיק את תוכניות התמריצים מוקדם מדי. דומיניק שטראוס-קאהן, יו"ר קרן המטבע הבינלאומית (imf), אמר כי יש סיכון מסוים בהמתנה ארוכה מדי והתעלמות מרמות החוב הציבורי הגבוהות, אך סיכון זה מתגמד בהשוואה לסיכון במיתון נוסף, במקרה של הפסקה מהירה מדי של תוכניות התמריצים. מיתון נוסף, לדברי שטראוס-קאהן, יותיר את קובעי המדיניות משוללי אפשרות פעולה. "ארגז הכלים שלנו ריק מתוכן", אמר.



הצליחו להבין את הבעיה



אחד הבודדים שחלקו על עמדה זו היה דיוויד קמרון, ראש האופוזיציה בבריטניה, שהצליח להסתבך לאחר שאמר כי הוא בעד קיצוץ בגירעון התקציבי של בריטניה, לא משנה כמה גרוע מצב הכלכלה. כעת הוא מוצא את עצמה בעמדה המשונה הטוענת כי ממשלה שמרנית בבריטניה לא תזדקק לקיצוצים נרחבים בגירעון התקציבי במטרה לשמור על העמדה הנצית שלו בנוגע למדיניות פיסקלית.



שטראוס-קאהן ולארי סאמרס, היועץ הכלכלי הבכיר של אובמה, מעדיפים את הגישה של אליסטר דרלינג, שר האוצר הבריטי. הם מאמינים כי חשוב שלממשלה תהיה תוכנית לצמצום הגירעון התקציבי בטווח הבינוני, אך כי בטווח הקרוב יש צורך בגמישות.



הנושא הרביעי התמקד באופן שבו יש להחזיר את הרגולציה למגזר הפיננסי. דרלינג, שנפגש עם בנקאים לישיבת פיוס בשבוע שעבר, מאמין כי לאחר כמה חודשים של כריתת הענף שעליו הם יושבים, הבנקאים סוף-סוף הצליחו להבין את הבעיה. נראה שזה אכן המצב, ובנקאים קיבלו בכנות את הצורך בפיקוח והגבלות הדוקות יותר על חלק מהפעילויות היותר מסוכנות שלהם.



הבנקים הכירו בכך שפוליטיקאים - בתמיכה ציבורית מלאה - הם אלה שקובעים את הכללים עכשיו. אובמה לא הגיע בגופו לדאבוס, אך תוכניתו להגבלת פעילות הבנקים בוול סטריט השפיעה במידה ניכרת על האווירה. ראש ממשלת צרפת ניקולא סרקוזי הביע מסר דומה: רגולציה עצמית כבר אינה אפשרות קבילה.



כמה מהסייגים שהעלו הבנקים תקפים. פיטר סנדס מסטנדרד צ'רטרד ויוזף אקרמן מדויטשה בנק טענו כי גישה חונקת מדי לרגולציה עלולה להקשות על הבנקים לספק את האשראי הדרוש לתמיכה בהתאוששות כלכלית. אך ברור היה כי הפוליטיקאים והרגולטורים נחושים לבצע רפורמות משמעותיות במגזר הפיננסי.



גם כך, איגודי העובדים צדקו באומרם כי יש פער מסוים בהתנהלות, וזה היה נושא מרכזי חמישי בוועידה. המשבר ב-30 החודשים האחרונים חשף את חולשות המגזר הפיננסי, אך גם עלה לכלכלת העולם בעשרות מיליוני משרות, והדגיש את חלוקת ההכנסות הבלתי-שוויונית לטובת העשירים ובעלי השררה. סאמרס אמר כי ארה"ב נהנית מהתאוששות על נייר, אך סובלת ממיתון אנושי. קולו היה קול מבורך אך מבודד למדי בנוגע לחשיבות של יצירת משרות חדשות.



סאמרס אמר כי ארה"ב אינה חוששת מהנושא המרכזי השישי בדאבוס 2010 - מעבר הדומיננטיות הכלכלית מהמערב למזרח. הכלכלות המתעוררות הגדולות של אסיה, סין בראשן, זינקו בחזרה מהמיתון הגדול במהירות גדולה לעומת המדינות המפותחות באירופה ובצפון אמריקה. אך כפי שהוכיחה המחצית הראשונה של המאה ה-20, בעל המאה הוא בעל השררה. מדינות נושות הן הקובעות את הכללים. המדינות הלוות יכולות להמשיך להתהדר בתהילת העבר רק לתקופה מוגבלת. ארה"ב, מדינה לווה, היא עדיין הדומיננטית בדאבוס, אך הביטחון העצמי של הסינים ניכר לעין כאן.



אל מול העוצמה הסינית ניצבת החולשה האירופית. דיונים על סין היו עמוסים. דיון על גוש היורו, לעומת זאת, היה ריק למחצה. הצטמצמות האוכלוסייה והצמיחה האטית פירושן כי המגמה של ירידת חשיבותה של אירופה, בעבר מרכז העולם, צפויה להימשך.



אם זה היה הנושא השביעי, השמיני היה ההכרה בחוסר האיזון העולמי, שאמנם הצטמצם במשבר, כאשר המיתון בארה"ב פגע באופן זמני ביצוא הסיני. ז'ו מין, סגן נגיד הבנק המרכזי של סין, אמר כי ממשלת סין עושה כמיטב יכולתה לעידוד הצריכה המקומית. אך כדי ליצור שינוי מבני אמיתי בהרכב הצמיחה של סין, היא צריכה לבצע שינוי משמעותי בערך היואן, ולא נראה שהדבר צפוי להתרחש בקרוב.



לא נראה גם שישנה דרך לכפות על סין לייצא פחות, בהתחשב באכיפת מערכת מינהל תקין עולמית, נושא מרכזי תשיעי בדאבוס. מדינות מפותחות ומתפתחות רבות בקבוצת g20 לוחצות בכיוון זה, אך לא ניתן לאלץ מדינה לעשות דבר בניגוד לרצונה. הדבר נכון לגבי סחר, רגולציה פיננסית כמו גם הסביבה. דיונים רבים עסקו ביצירת מסגרת מוסדית חזקה יותר בעולם.



אם כך, דאבוס הכירה בכך שההתאוששות הכלכלית חלשה, הממשלות בחובות, הרגולציה הפיננסית בלתי מספיקה וחוסר האיזון העולמי בלתי מטופל. כל זה, בתקופה של שינויים גיאו-פוליטיים נרחבים. אין להתפלא, אם כן, על היעדר האופוריה ועל כי הנושא העשירי היה התחושה כי העולם נמצא בתחילתה של תקופת תיקון ממושכת.