שתי רשתות מחזיקות 57% מהשוק - בשווי 20 מיליארד שקל

>> לריכוזיות בשוק המזון בישראל אין אח ורע בעולם, מכל היבט של השוק. ארבעת הספקים הגדולים - תנובה, שטראוס, אסם וטרה - מחזיקים כיום בכ-40% משוק יצרני המזון ושתי רשתות המזון הגדולות - שופרסל ורבוע כחול - מחזיקות יחד ב-57% משוק שיווק המזון. תנובה, הספקית הגדולה בישראל, מחזיקה לבדה בכ-16.5% מהשוק ובאגף המשווקות, מחזיקה שופרסל ב-37% מהשוק. לשם השוואה, וול-מארט, רשת השיווק הגדולה בעולם, מחזיקה ב-11.3% בלבד מהשוק האמריקאי.



אפשר לסמן כמה אירועי מפתח שקידמו את תהליך ההתרחבות של רשתות המזון מחד והספקים מאידך, ויצרו מצב שבו מעט שחקנים שולטים בחלקים ניכרים משוק המזון בישראל. מצד רשתות המזון, המהלך המשמעותי נרשם ב-2005, כששופרסל רכשה את רשת קלאבמרקט. הממונה על ההגבלים העסקיים דאז, דרור שטרום, אישר את הרכישה, אך הציב לה תנאים שנועדו להגן מפני פגיעה בתחרות בשוק. בחודשים האחרונים חקרה הרשות את שופרסל בחשד להפרת תנאי המיזוג, לאחר שהרשת הורידה מהמדפים מוצרים של ספקים ששיתפו פעולה עם מבצעים של המתחרה, רבוע כחול.

גם הספקים הגדולים צברו כוח לאורך השנים, באמצעות רכישת חברות אחרות והשתלטות על נתחי שוק. כך למשל, ב-1970 רכשה שטראוס את מפעל ליבר, שהקנה לה שליטה במותגים כמו מקופלת ובזוקה. ב-1997 רכשה שטראוס את עלית ומחצית ממחלבות יטבתה, ובאחרונה גם את תמי 4. תנובה, מצדה, רכשה ב-1999 כ-50% מיצרנית הבשר טירת צבי, וב-2005 השלימה את רכישת מותג המוצרים האורגניים, הרדוף.



רשות ההגבלים העסקיים הטילה מגבלות גם על הספקים. הרשות הכריזה כי עלית היא מונופול בתחומי השוקולד, הקפה השחור והקפה הנמס. ב-2003 ניהלה הרשות חקירה נגד עלית בחשד לשימוש לרעה בכוחה המונופוליסטי בתחום השוקולד, כדי לחסום את מוצרי קדבורי, ששווקו על ידי חברת כרמית. שלוש שנים לאחר מכן נקבע כי עלית תשלם למדינה 5 מיליון שקל, ללא הודאה באשמה.



עלייה בריכוזיות - פגיעה בתחרות



הריכוזיות הרבה בענף מייצרת מאבקים בלתי פוסקים בין הספקים לרשתות, והשאלה המרכזית שעולה היא מי מזיק לתחרות בשוק יותר - הספקים הגדולים או הרשתות הגדולות?



המאבקים בענף הגיעו לשיאם לפני כמה שבועות, כשאיגוד יצרני המזון בהתאחדות התעשיינים - נציג הספקים - הודיע כי בכוונתו לבקש מרשות ההגבלים העסקיים להכריז כי שופרסל היא מונופול.



הספקים טענו כי הרשתות הגדולות, ובראשן שופרסל, עושקות אותם ומפעילות עליהם לחצים - באמצעות מתן הנחות גדולות לצרכנים; על ידי דרישת עמלות גבוהות מהספקים על סידור המדפים בסניפים; ועל ידי דרישות מהספקים שלא יקיימו מבצעים עם רשתות שיווק מתחרות. רשתות השיווק טענו מצדן כי הספקים הגדולים גם הם מונופולים בתחומים רבים שבהם הם פועלים.



שטרום מסכים כי אלמנט הריכוזיות משמעותי יותר בקרב הספקים הגדולים מאשר בקרב רשתות השיווק. "אין ספק שבענף הקמעונות חלה עלייה בריכוזיות - יש פחות שחקנים והחלק של הרשתות גדל על חשבון המכולת הפרטית", הוא אומר.



עם זאת, לדבריו, את הריכוזיות מרככת התחזקותן של הרשתות הפרטיות - בהן רמי לוי שיווק השקמה, חצי חינם וכמעט חינם - שגרמה לרשתות הגדולות להגיב בהורדות מחירים. "הפוקוס של כמעט כל הרשתות כיום הוא על אלמנט המחיר, ולכן קיימת תחרות גדולה מאוד ביניהן", טוען שטרום.



אצל הספקים, הוא מסביר, התחרות אינה גדולה. "בעבור הספקים, המתחרים העיקריים הם היבוא והמותג פרטי של הרשתות - ושניהם לא מייצרים תחרות גדולה. התחרות מיבוא היא בדרך כלל במותגים שאינם זולים יותר ואז מדובר במוצר נישתי, וגם המותג הפרטי לא מייצר תחרות של ממש. מחירו יהיה נמוך ב-10% מהמחיר של המותג המוביל בקטגוריה, אך אם אין תחרות של ממש בקטגוריה, המחירים בכל זאת יישארו גבוהים".



הרשתות: "הצרכן צריך להיות פתוח למותג הפרטי"



לדברי רמי לוי, בעלי הרשת הפרטית רמי לוי שיווק השקמה, המותג הפרטי דווקא יכול לייצר תחרות לספקים הגדולים. "כולם יודעים שיש ארבעה יצרנים גדולים ששולטים בחלק גדול משוק המזון", אומר לוי. "ברור שאם היתה יותר תחרות, אז הצרכן ורשתות השיווק היו מרוויחות מהעניין. ברגע שיש ביקוש ויש ספק ששולט בתחום, אז באופן אוטומטי המחיר לצרכן יהיה גבוה יותר. המותג הפרטי של רשתות השיווק מתחיל לשנות את זה והצרכן צריך להיות יותר פתוח לנסות דברים אחרים, גם של המותג הפרטי וגם של יצרנים קטנים אחרים".



לדברי אחד הספקים הקטנים, המותג הפרטי של הרשתות הוא גם גלגל ההצלה של הספקים הקטנים. "הספקים הגדולים לא מוכנים לייצר את המותג הפרטי בעבור הרשתות מפאת גודלן ומחשש לקניבליזציה עצמית. עם זאת, בשביל הספקים הקטנים עבודה מול רשתות השיווק וייצור מותג פרטי בעבורן הם הרבה פעמים הדרך היחידה לשרוד".



לוי חולק על שטרום בנושא נוסף - לדבריו, אף שקיימת תחרות ערה בין רשתות השיווק, היא היתה עשויה להיות מובהקת יותר אם הענף היה פחות ריכוזי.



"נכון שבין הרשתות עצמן יש הרבה תחרות, אבל הגודל של שופרסל יוצר פער בקנייה", אומר לוי. "הספקים הגדולים מעדיפים את שופרסל בגלל הגודל, ולכן נותנים לה תנאים יותר טובים. זה כמובן משפיע על הצרכן, מכיוון שהרווחיות של הרשתות הפרטיות כמו שיווק השקמה נמוכה יותר, ובעקיפין יכולנו למכור אפילו יותר בזול לצרכן.



"עם זאת, בשורה התחתונה אין ספק כי התחרות בין הרשתות גדולה יותר מהתחרות בין הספקים, והיא שיוצרת את הורדת המחירים".



בכיר באחת מרשתות השיוווק הגדולות מוסיף כי לכוחם של הספקים תורמת העובדה כי הם "מאוגדים תחת גוף אחד - איגוד יצרני המזון בהתאחדות התעשיינים, וכך הם יכולים להעביר הרבה החלטות. אלא שגם באיגוד עצמו ליצרנים הקטנים אין השפעה".



סוגיית סידור המדפים של שופרסל יכולה להאיר פן נוסף של מערך הכוחות בענף ייצור המזון: איגוד המזון פנה לרשות להגבלים עסקיים נגד המהלך המתוכנן של שופרסל להעביר לידיה את סידור המדפים בסניפיה, שעד כה נערך על ידי עובדים שכירים של הספקים הגדולים. באיגוד המזון טענו כי אם שופרסל תעביר לידיה את סידור המדפים, הספקים ייפגעו, משום ששופרסל תקדם את המותג הפרטי שלה על חשבונם.



עם זאת, ספקים קטנים אמרו בשיחות שלא לציטוט כי הם דווקא יעדיפו מצב שבו תטפל שופרסל בסידור המדפים. זאת, מכיוון שבניגוד לספקים הגדולים, הספקים הקטנים לא יכולים לממן סדרנים במשרה מלאה וסידור המדפים על ידי שופרסל ייתן להם ייצוג שווה על המדף שלא זכו לו עד כה.



הספקים: "התחרות בין הרשתות פוגעת בנו"



מול טיעוני רשתות השיווק והספקים הקטנים ניצבים הספקים הגדולים, שטוענים כי לרשתות יש כוח שאינו נופל מכוחם של הספקים, ובמקרים מסוימים הוא אף רב יותר.



לדברי אחד הספקים הגדולים, "אם יצרן משיק מוצר ואחת משתי הרשתות הגדולות לא תציב אותו על המדפים, אז אותו היצרן יגווע. ברור ששופרסל לא יכולה להרשות לעצמה שלא למכור מוצרים של אחד הספקים הגדולים, אבל גם הספקים הגדולים אינם שולטים בכל הקטגוריות שבהן הם משחקים.



"הספק מצדו לא יגיד לשופרסל 'אני לא מוכר לך'. על פי חוק, אם אתה נחשב מונופול בתחום שלך - ורוב הספקים הגדולים נחשבים מונופולים בחלק מהקטגוריות שבהן הם משחקים - אתה חייב למכור לכולם. אנחנו גם נרצה למכור לרשת כי היא הלקוח שלנו ובבסיס מערכת היחסים נרצה שהיא תהיה מרוצה".



לדברי אותו ספק, כך יוצא שהתחרות בין רשתות השיווק הגדולות באה לידי ביטוי דווקא בפגיעה בספקים. "הרוב המוחלט של הרשתות נוקט אסטרטגיה של מחירים נמוכים בכל יום - משהו שאנחנו קוראים לו 'כולם רוצים להיות וול-מארט'. זו תחרות מטורפת. הרשתות אולי מספרות שהן נושאות בנטל המבצעים שלהן, אך הן מפעילות לחץ אדיר על הספקים לממן את המבצעים. בחלק מהמקרים, הספק נושא בנטל המבצע עם הרשת ובמקרים רבים הספק נושא בכל עלות המבצע".



מה הפתרון לבעיית הריכוזיות בענף? תלוי את מי שואלים. לדברי הספק הגדול, "הפתרון הנכון ביותר הוא יצירת אמנה עם כללי עשה ואל תעשה שאותה תוביל הממונה על ההגבלים העסקיים ושעליה יהיו חתומים הספקים והרשתות הקמעוניות - מהגדולים ועד הקטנים". אמנה דומה מסדירה את היחסים בענף הקמעונות במדינות שונות בעולם, בהן בריטניה וצרפת.



לדברי שטרום, "המצב תמיד טעון שיפור, אבל בסך הכל התחרות בין הקמעונים די טובה לצרכן. במובן זה, ובניגוד לתחזיות העגומות, אף כי קלאבמרקט נעלמה, הרשתות הפרטיות עדיין מצליחות לקיים תחרות מול הרשתות הגדולות.



"מבחינת הספקים מדובר בתחום יותר בעייתי בהגדרה - הרבה יותר קל להקים סופרמרקט מאשר מפעל לייצור מזון ותחרות המחירים בין הקמעונים יותר גבוהה מתחרות המחיר בין יצרני המזון. לכן המדינה היתה צריכה לעודד יצרני מזון קטנים ובינוניים ולהגן עליהם כדי שלא יידחקו מהמדפים. זאת בין היתר באמצעות דיני תחרות, עידוד השקעות הון ומתן עזרה לספקים קטנים בהקמת מפעלים".