>> אורנה ירמות בטוחה שישראל מפספסת ענף יצוא רווחי, שבתור בונוס גם יעשה לה יחסי ציבור לא רעים. "יצוא של תרבות אמנם לא מכניס כמו היי-טק, אבל זה עדיין משהו ששווה להפנות החוצה", היא אומרת. "חוץ מלהכניס כסף זה גם ירחיב את האופן שבו אנשים בחו"ל תופשים את ישראל, ויגרום להם להבין שלצד הקונפליקט המדיני ישראל מתמודדת עם המון בעיות. אני לא מבינה איך מקבלי ההחלטות לא משכילים להבין שלקולנוע יש יכולת גדולה להעביר מסרים".
ירמות לא רק מדברת, אלא גם עושה. ב-1997 היא הקימה את קרן קופרו לשיווק סרטי תעודה, שהיא עמותה שאינה למטרות רווח. הקרן מפעילה כמה מסלולים המאפשרים ליוצרים להשיג מימון לסרטי תעודה בשלבי עשייה שונים, לחבור למפיקים זרים או למכור את הסרט לאחר שהוא כבר מוכן.
במשך שנות פעילותה של קופרו נוצרו בזכות הפעילויות שלה כמעט 200 קו-פרודוקציות של סרטי תעודה. לקו-פרודוקציה, כלומר חבירה למפיקים זרים, יתרון גדול: סרט שבהפקתו מעורבים גופים משתי מדינות או יותר יכול ליהנות מההטבות שמוענקות ליוצרים בכל אותן מדינות. בזכות זאת, היוצרים הישראלים של הסרטים שהופקו בעזרת הקרן השיגו מימון מערוצים ומקרנות בחו"ל, בעיקר מגרמניה ומצרפת. לפי נתוני קופרו, הקרן סייעה להפקתם של סרטים שהגיעו ל-98 מיליון צופים בעולם וחשפו אותם למבט אחר על ישראל.
בשנים האחרונות מצליחה קופרו לגייס ממקורות זרים כ-3.5 מיליון שקל בממוצע בשנה. הסכום אולי נשמע לא גבוה, אבל ירמות מזכירה כי התמיכה הציבורית בתרבות מסתכמת בישראל ב-0.002% מתקציב המדינה. בזכות חוק הקולנוע מוקצה בעבור סרטי תעודה תקציב של 8-9 מיליון שקל בשנה, כך שהסכום שמגייסת הקרן מגדיל את התקציב בעשרות אחוזים ומאפשר את הפקתם של 15-30 סרטים נוספים בשנה.
איך השפיע המשבר הכלכלי על תחום התעודה?
"מצד אחד זה נהפך ליותר קשה, אבל מצד שני אני לא זוכרת תקופה שאנשים לא בכו בה שקשה. גם כשהקמתי את קופרו היה מאוד קשה, כי זה היה אחרי שהזכיינים התרחקו מהמכרז והפסיקו להשקיע בתעודה. הרשת הציבורית בישראל מתה כבר שנים, וכשהזכיינים לא משקיעים - אין כסף. אחרי זה הגיעו הבעיות של המצב הביטחוני והאינתיפאדה. אבל זה לא רק אצלנו, גם מי שפועלים בתחום הזה בחו"ל מצקצקים בלשונם ואומרים שנהיה ממש קשה. יש מלחמת הישרדות כל שנה. זה מאבק לחייים ולמוות, כל פעם מסיבות אחרות".
גם הפיצ'רים הרוויחו
ירמות הקימה את הקרן לאחר שבמשך שנים היתה מפיקה עצמאית של סרטי תעודה. ב-97' היא היתה המפיקה בפועל של הסרט "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה", שבחן את האירועים שהביאו לרצח יצחק רבין. לדבריה, כשנסעה למכור אותו בחו"ל התוודעה לפוטנציאל הגדול שיש להפצת סרטי תעודה בשווקים זרים.
"בתור דבר ראשון פעלתי עם אנשי אתר האינטרנט דוקמוביס, והורדנו את האבק מכל מיני דברים", היא מספרת. "למשל, אספנו את כל האמנות בתחום הקולנוע לחוברת. האמנות אומרות שישראלי שעושה סרט עם צרפתים זכאי לכספים זרים, ולפעמים יש לזה הרבה ערך מבחינת ההיתכנות הכלכלית של הסרט. המידע הזה כמעט שלא היה ידוע, ובעצם חרשנו קרקע בתולה. כיום 90% מההצעות לקו-פרודוקציות בתחום הסרטים התעודיים עוברות דרכנו, אבל אנשים יודעים שהם יכולים לעשות את זה בכל הז'אנרים. לדעתי זה השפיע גם על הפיצ'רים, כי כמה שנים אחרי שהתחלנו לפעול התחילו לעשות גם בתחום הזה קו-פרודוקציות".
"יש כאן צמא לתרבות"
במשך השנים התרחבה פעילות הקרן, וכיום היא מציעה חמישה מסלולים שמאפשרים ליוצרים להשיג מימון לסרטים: אירוע פיצ'ינג, שמתקיים פעם בשנה ובו מציגים יוצרים ישראלים סרטים ותסריטים בשלבי הפקה שונים בפני קרנות וערוצים זרים; ערוץ לשניים - מסלול שבו מנסים היוצרים הישראלים לחבור למפיקים זרים; דוקו שוק, שבו נמכרים סרטים שהפקתם כבר הושלמה; מסלול מדיה חדשה, שבו מנסה הקרן ליצור אפיק נוסף גם לסרטי תעודה בניו מדיה; וכן מסלול המיועד ליוצרים מחו"ל המחפשים שותפים ישראלים לקו-פרודוקציה.
קרן קופרו מצליחה להביא לישראל בכל שנה עשרות גורמים זרים שמעוניינים להשקיע בתחום. "יש אינסוף דרכים שבהן אפשר לשווק סרטי תעודה", אומרת ירמות. "אף פעם אי אפשר לדעת אם הפעולה שאנחנו עושים באמת תניב פירות. החוכמה היא לייצר כמה שיותר יוזמות, ואז כמו ברולטה זה נעצר כל פעם במקום אחר".
מה דעתך על הטענה של מנכ"ל קשת אבי ניר ש"האח הגדול" זה גם דוקו?
"זו שערורייה. אבל אי אפשר לבקש מהחתול לשמור על השמנת. הוא זכיין מסחרי שעושה עבודה מצוינת מבחינתו, רוצה להרוויח כמה שיותר - ובגלל זה שכרו אותו. מי שצריך לעשות את העבודה זה גם הרגולציה וגם ועדת הכלכלה בכנסת. אבי ניר עושה יפה את עבודתו והמעסיקים שלו מרוצים. השאלה היא אם הרשויות שומרות על האינטרס של האזרח".
האזרח בוחר בשלט ב"אח הגדול".
"אני לא חושבת שזו ראייה נכונה של המרחב הציבורי. האזרח בחר לשלם מסים? לא. מישהו החליט בשבילו. אותו דבר לגבי תרבות גבוהה. יש מישהו שדואג לחינוך ולרפואה, אני מקווה, והאינטרס הציבורי אמור לעמוד מול עיניו. טלוויזיה זה לא רק בידור. אם ילדים יושבים כל יום יותר משלוש שעות וחצי מול המסך והאינטרנט, אז זה גורם חינוכי ראשון במעלה. לא צריך שיהיה ערוץ ששומרים על האיכות שלו? בכל פעם שמביאים לישראל אופרה זרה הכרטיסים אוזלים ממש מהר. בשבתות המוזיאונים מלאים באנשים שהולכים לראות תערוכות. זה אומר משהו. יש כאן צמא גדול לתרבות איכותית, אבל אני לא בטוחה שיש לכולם את המשאבים כדי ליהנות ממנה. אסור להשאיר את התרבות רק למעמד הבינוני-הגבוה. ברור שתמיד צריך להנשים את האיכות ואין לה חיים עצמאיים משלה. זה לא נכון רק למדוד רייטינג. מספיק שקבוצה קטנה של אנשים צופה בערוץ איכותי כמו 8 או yes דוקו כדי ליצור השפעה חשובה שהיא סמויה מהעין - אבל אסור לשכוח אותה".
אילו אנשים בוחרים להיות יוצרים דוקומנטרים?
"אנשים עם תשוקה חזקה, שיש להם כוח הכלה גדול, שהם עקביים ורצים למרחקים ארוכים. בסופו של דבר, גם אלה שיש להם יכולת הישרדות בתחום כל כך תחרותי. יש הרבה תחרותיות וקנאה. אנשים בתחום הזה משוגעים, לא אנשים מפרגנים. אני חושבת שזה בגלל שיש המון אנשים מוכשרים ואין מספיק כסף. אנשים מרגישים שאם את מצליחה אז אכלת להם מהצלחת".
"הטענה ש'האח הגדול' זה דוקומנטרי היא שערורייה"
מאת אופיר בר-זהר
2.2.2010 / 7:03