שלוש סכנות שאורבות לאג"ח הקונצרניות

>> אפיק האג"ח הקונצרניות הניב ב-2009 תשואות חלומיות. מדד תל בונד 60, לדוגמה, טיפס ב-2009 ב-32%. העלייה במחירי האג"ח הקונצרניות מיוחסת לשני גורמים - הבור העמוק שאליו נפלו האיגרות בסוף 2008, והירידה בתשואות האג"ח הממשלתיות צמודות המדד.

העלייה החדה של 2009 גורעת, כנראה, מהסיכוי של האג"ח הקונצרניות להניב תשואות טובות גם ב-2010. ברמת התשואות הנוכחית, נראה שהסיכון באג"ח הקונצרניות מתחיל להאפיל על הסיכוי. אילו סכנות אורבות למשקיעים באג"ח הקונצרניות?



1. עליית תשואות באג"ח ממשלתיות



המחיר של האג"ח הקונצרניות נמדד תמיד מול החלופה הממשלתית. בתל בונד 60 מגיעה כיום התשואה של האג"ח החציונית לכ-3.3%. המח"מ החציוני מגיע ל-4.7 שנים. החלופה הממשלתית המקבילה נותנת תשואה של 1.5% - כלומר, פער התשואות בין שני הנכסים מגיע ל-1.8% (180 נקודות בסיס); פער בהחלט סביר. אם תתחיל זחילת תשואות מעלה באג"ח הממשלתיות, התשואה לפדיון הגלומה במדד תל בונד 60 תעלה ומחיר האג"ח יצטרך לרדת.



2. פתיחת מרווחים מול האג"ח הממשלתיות



מרווח של 1.8% בין תיק אג"ח קונצרניות לאג"ח ממשלתיות נחשב לסביר. קיים סיכוי שמרווח זה אף יצטמצם לרמה של 1.5% נקודות - מה שייצור רווחי הון באפיק הקונצרני. אבל זה נכון בתרחיש נטול זעזועים. אם יתרחש זעזוע כלשהו בשווקים, המרווחים עלולים דווקא לגדול לרמה של 2% ויותר - ולאג"ח קונצרניות, הנסחרות בתשואה של 3.3% בלבד, אין מספיק מקדמי הגנה כדי לספוג את הזעזוע.



3. נתוני צמיחה טובים מדי



צמיחה מהירה מדי במשק מעודדת לרוב ביקושים ואינפלציה. הצמיחה גם מאפשרת לבנק ישראל להאיץ את העלאות הריבית. תהליך כזה ישפיע בדרך כלל גם על עליית התשואות באפיק הצמוד הממשלתי, ובעקבותיו גם באפיק הקונצרני. לשם השוואה, בשנות הצמיחה של 2006 ותחילת 2007 נסחרו האג"ח הקונצרניות בדירוג גבוה בתשואות של 4.5%-5.5% - הרבה מעל התשואות הנוכחיות. כרגע מדובר בתרחיש שהסיכוי להתממשותו אינו גבוה, אבל לא מזיק להתכונן לפעמים גם להפתעות לטובה.