>> משפטנים המתמחים בעבירות ניירות ערך מאוחדים בדעתם כי הרשות לניירות ערך תתקשה להוכיח בבית המשפט את החשדות שהעלתה שלשום בבקשתה להאריך את מעצרם של דוד אדרי, שכיהן ב-2007-2009 כמנהל ולאחר מכן סמנכ"ל ברוקראז' בבית ההשקעות פסגות, ושי בן דוד ששימש באותה תקופה מנהל חדר מסחר ברוקראז' בבית ההשקעות.
רשות ני"ע חושדת כי במשך תקופה ארוכה ובאופן שיטתי ביצעו השניים תרמית בחשבון הנוסטרו של פסגות, בהיקף של כמיליארד שקל, במטרה לבצע מניפולציה ולהשפיע באופן תרמיתי על שערים של מגוון ניירות ערך. כמעט כל הנאשמים בשנים האחרונות בהרצת מניות זוכו בבית המשפט.
בהתבסס על המידע המועט שחשפה הרשות עד עתה בנוגע לחשדותיה מסביר עו"ד רונן עדיני כי "פעולות בני"ע שאנשים מבצעים בבורסה יכולות להתפרש בדרכים שונות וסותרות. פעולה יכולה להיראות תמימה אף שאינה כזו, אך גם להפך: מה שנראה חשוד אינו בהכרח פסול, אסור או פלילי".
עדיני מסביר כי "בייחוד בעבירות של תרמית בני"ע יש חשיבות מכרעת למה שמכונה היסוד הנפשי של האדם - אם הוא רצה, התכוון או ניסה להשפיע על שער ני"ע בצורה מלאכותית, כלומר בתרמית. בשל הפרשנויות הסותרות שניתן לתת לאותה פעולה, עבירת תרמית בני"ע אינה קלה להוכחה ולכן רצוי להיזהר ולא למהר להסיק מסקנות".
לגבי העובדה כי ההשקעות בוצעו מכספי הנוסטרו של פסגות אומר עדיני כי "אם היו מחדלים בפיקוח או בבקרה הפנימית על כספי הנוסטרו, זה עשוי לעניין את ציבור המשקיעים, שכן הדבר משליך על פעילות בית ההשקעות. אם יש בעיה בפיקוח ובקרה בעניין אחד ייתכן שיש לך בעיה בפיקוח ובקרה בעניין אחר". לגבי אחריות בית ההשקעות ומנהליו לחשיפת התרמית ציין כי "לא כל תרמית, בהנחה שבכלל היתה כאן תרמית, ניתנת לגילוי, בצורה סבירה, גם אם יש בקרה ופיקוח יעילים".
"להוכיח כוונה לרווח מעליית השער"
עו"ד יעל גרוסמן, המתמחה בעבירות ניירות ערך, מזכירה כי קיים ברשות ני"ע תזכיר חוק בנוגע לעובדי בתי השקעות בעניין סוגיית פרונט רנינג (הטרמה). לדבריה, החקיקה אמורה למנוע מאדם להפיק רווח מכך שהוא יודע שאדם אחר עומד לבצע פעולה בניירות ערך: "אם בית השקעות יודע שלקוח כבד עומד לרכוש מניות בסכום נכבד והשער יעלה, הוא ימהר לרכוש מניות קודם לכן. כך גם יתאים את פעולות המכירה לתזמון מכירת הלקוח".
לדברי גרוסמן, "אתה בעצם יכול להפיק רווח מעצם הידע על הרכישה. מטבע הדברים, יועצי השקעות וכל מי שבמקצוע הוא המועמד הטבעי להיות קשור לחקיקה כזו". להערכתה, טיפול הרשות בפסגות הוא חלק מההתמקדות בענף זה. "כמו בכל עבירת תרמית לא מספיק להראות שמישהו קנה או מכר מניות, ואפילו לא מספיק להראות היקפים גדולים לאורך תקופה. צריך להוכיח כוונה להפיק רווח מעליית השער, ושזו היתה הכוונה היחידה", מדגישה גרוסמן את הקשיים העתידיים בתיק.
בנוגע לסיכוי להרשיע לפי ראיות נסיבתיות אמרה גרוסמן כי "פעמים רבות אנשים שנחקרים ברשות אינם ערים לחשיבות של הדרך שבה הם מציגים את הדברים. אם במהלך החקירה הם אומרים דברים שאפשר להבין מהם שהיתה להם כוונה להשפיע על השער, אז הם הסתבכו. אם הם נותנים הסבר כלכלי-רציונלי והיתה להם כוונה אמיתית בפעילות, אז העבירה לא תוכח. העבירה תוכח רק אם מטרת הפעילות היחידה היתה השפעה על השער.
"אם לחשודים לא יהיה הסבר, תהיה הרשעה רק בתנאי שהראיות הנסיבתיות מוכיחות את ההשפעה על השער באופן חד משמעי. זה לא פשוט. הכל תלוי בהסברים של האנשים. התבוננות בפעילות שהיא מוזרה לא מספיקה".
משפטן בכיר סבור אף הוא שקיים קושי בטיפול במישור הפלילי במקרים המבוססים על ניסיון להשפיע באופן מלאכותי על השער על ידי הזרמת ביקושים או היצעים. "הקושי נובע מכך שהתביעה צריכה להוכיח מעל לספק סביר את היסוד הנפשי, שהוא במקרים רבים האלמנט המרכזי המבחין בין פעילות מסחר לגיטימית לניסיון להשפיע בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך. מנגד, הנאשמים מנסים לספק הסברים המבוססים על פרקטיקת המסחר בשוק כדי להראות מדוע לא פעלו כדי להשפיע על השער".
עוד הוא הוסיף כי "התיקים האלה בדרך כלל מורכבים מאוד, הנאשמים מביאים מומחים לשוק ההון כדי להראות שפעולתם לא חרגו מהסטנדרד המקובל בשוק. היות שיש תחום אפור רחב בתפר שבין ניצול לגיטימי של מערכות המסחר לבין פעולה שנועדה להשפיע בדרכי תרמית, יש נטייה לבתי המשפט לא להרשיע אלא במקרים שבהם התביעה הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר שלא היה מסחר לשמו אלא ניסיון למניפולציה של מחיר המניה".
"חשד אינו תחליף לראיות של ממש"
רבים בשוק ההון ובקהילה המשפטית נזכרו אתמול בפרשת הרצת מניית פרטנר מ-2001. ארבע שנים לקח לפרקליטות מיסוי וכלכלה לגבש כתב אישום שהוגש ב-2005. חמש שנים נוספות התגלגל התיק בערכאות השונות של בתי המשפט עד ששני הנאשמים, גולן כהן ורונן רשף, יכלו לנשום לרווחה סופית.
לפני שלושה חודשים זיכתה אותם נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דבורה ברלינר, שכתבה בהחלטתה כי "אין ספק כי עלייה דרסטית, כתוצאה מפקודה ששוגרה בשניות האחרונות, מעוררת תחושה קשה, חוסר נחת וחשד כי מדובר במניפולציה שמטרתה להביא להעלאת השער - שאכן הביאה לתוצאה המקווה. לפיכך, היה מקום לפתיחה בחקירה ובעקבותיה להגשת כתב האישום. אולם חשד אינו תחליף לראיות של ממש".
בכירים ברשות ני"ע תקפו את פסק הדין ואת חוסר ההבנה של שופטים בענייני שוק ההון והרצת מניות. לשיטתם חוסר הבקיאות של שופטים בעניינים כלכליים מורכבים מביא לכך שהם נוטים לזכות את הנאשמים מחמת הספק. הספק המשפטי, לטעמם, נובע מחוסר הביטחון של השופטים בתיקים הללו. השופטים, משוכנעים ברשות, מעדיפים לזכות אם הם לא בטוחים שהבינו את התיק לעומקו.
השופטים מצדם מבקרים בפסקי דינם את התנהלותה של פרקליטות מיסוי וכלכלה, שמייצגת את רשות ני"ע בדיונים המשפטיים. עדים מומחים שמביאה הפרקליטות נמצאים כבעייתיים על הדוכן, הפרקליטות אינה מביאה ראיות מספקות ואינה מצליחה להוכיח את טענותיה מבחינה משפטית.
כתב האישום שהוגש נגד השניים ב-2005 ייחס לאופמת השקעות, שהיתה אז החברה הבת של אקסלנס, שלוש פרשות שונות של השפעה בדרכי תרמית על שערי המניות. ביום המסחר האחרון של יולי 2001 זינקה מניית פרטנר בשיעור חד של 49% דקות לפני נעילת המסחר, בעקבות רכישה של 28 אלף מניות. הדבר התרחש ערב צירופה של פרטנר למדד המעו"ף ב-1 באוגוסט, והסברה היתה כי מדובר בפעולה של שחקן מעו"ף המנסה להשפיע על מחיר המניה כדי לגרוף רווח מהמסחר באופציות. האישומים האחרים נגעו לניסיון להשפיע על מדד המעו"ף בתרמית.
לטענת הפרקליטות, כהן ורשף ניצלו לרעה את שיטת המסחר ואת כוח הקנייה הגדול שלהם כפעילי מעו"ף בולטים בשוק, הנהנים ממינוף גבוה המוענק על ידי הבנקים, כדי להשפיע על השערים בהתאם לאינטרס האישי שלהם. חלק מהחשדות המיוחסים כעת לאדרי ולבן דוד דומים למדי.
"בשלב טרום הנעילה הזרים חשבון הנוסטרו הוראות קנייה בשער הגבוה מהוראות המכירה שנתן במהלך היום. הוראות אלה גרמו לקביעת שער נעילה גבוה מזה שבו בוצעה עסקה אחרונה בשלב הרציף וקבעו את שער הנעילה לאותו יום. זאת הן כדי להגדיל את שווי האחזקות באג"ח הקונצרניות והן במטרה למכור את האג"ח בשער גבוה יותר בבורסה או מחוץ לבורסה", נכתב בנספח לבקשת המעצר. "דפוס הפעילות התרמיתי שבו נקטו השניים השפיע על שער האג"ח באמצעות גרימה לעליית שער האג"ח או מיתון ירידתו".
החשדות המיוחסים לאדרי ולבן דוד כוללים גם סעיפים נוספים היוצרים תמונה מורכבת יותר. רק בסיום המשפט, אם אכן יתקיים, נוכל לדעת בוודאות עד כמה הפנימו בתי המשפט, רשות ני"ע ופרקליטות מיסוי וכלכלה את הביקורת שהם מטיחים, רשות כנגד רעותה.
זיכויים בפרשות קודמות
אופמת: גולן כהן ורונן רשף, שהיו בעלי השליטה באופמת, הואשמו ב-2005 בהרצת מניית פרטנר דקות לפני נעילת המסחר, יום לפני שהחברה הצטרפה למדד המעו"ף, כדי לגרוף רווח מהמסחר באופציות. בנוסף הואשמו השניים בניסיון להשפיע על מדד המעו"ף בתרמית ב-2001. במהלך הדיונים ביקר השופט בחדר העסקות כדי להבין את אופן עבודת שחקני המעו"ף. ב-2008 הוא זיכה את כהן ורשף מחמת הספק. הפרקליטות עירערה על הזיכוי, אך הרכב השופטים דחה את הערעור.
באומל: חברת באומל, שפעלה בתחומי התשתית והפיתוח, הונפקה ב-1994-1995. על פי כתב האישום החתמים, בהם מאיר דלאל, הסבירו לבעלי החברה כי בשל מצב השוק הקשה צפויים היצעים נמוכים לאחר ההנפקה, ויש צורך שמישהו מטעם החברה יקלוט את ההיצעים וימנע ירידה בשער המניה. לפני חודשים אחדים ביקשה פרקליטות מיסוי וכלכלה מהעליון רשות ערעור לשם הכרעה עקרונית כי הרצת המניה לא חייבת להיות המניע היחיד לעבירה. דלאל זוכה מהאישומים לגמרי.
קרדן: לפני כשנה אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב את זיכויו של יוסף גרינפלד, בעל השליטה ויו"ר הדירקטוריון של חברת קרדן, ושל מנכ"ל החברה איתן רכטר, מאישומים בעבירות של שימוש במידע פנים. בנוסף אושר זיכויו של גרינפלד מעבירות תרמית בניירות ערך. גרינפלד ורכטר הואשמו כי ב-1998 עשו שימוש במידע פנימי הנוגע לתוכנית רה-ארגון בחברה וביצעו סדרת רכישות של מניותיה בעשרות מיליוני שקלים. ערעור הפרקליטות נדחה.
"העבירה תוכח רק אם המטרה היחידה היתה השפעה על השער"
מאת הילה רז ועמית בן-ארויה
3.2.2010 / 7:04