גם בתי השקעות פרטיים צריכים לנהוג בשקיפות

>> מכירת הנכסים המהירה שבאה בעקבות רפורמת בכר יצרה מציאות לפיה יש גופים פיננסיים ענקיים שהפיקוח עליהם נופל בין הכיסאות: בתי ההשקעות. כך, בעוד חברות ביטוח ובנקים מפרסמים דו"חות בין אם הם ציבוריים או פרטיים, בתי השקעות פרטיים כגון פסגות, המנהל 130 מיליארד שקל, לא מפרסמים דו"חות - למרות שהם מנהלים כספי ציבור.

הטענה היא שגם אם יקרה משהו בבית ההשקעות אין סכנה לכספי העמיתים, מכיוון שהכספים מנוהלים בחברות סגורות עם הון עצמי קבוע. לכן אין סיבה שבתי ההשקעות עצמם יפרסמו דו"חות.



כיום, לאחר פרשת ההתפרקות של בית ההשקעות פריזמה, יש סיכון נוסף לבית השקעות: סיכון מוניטין. בפריזמה לא היתה סכנה יציבותית לקופות הגמל, אך הטלטלה שעבר בית ההשקעות, תחלופת המנהלים המהירה והכשלים בניהול ההשקעות נתנו את אותותיהם בהפסדים גבוהים לעמיתים. העמיתים נפגעו אף שלא היתה סכנה ליציבות.



כל גוף שמנהל כספי עמיתים, גם אם הוא פרטי, צריך להתכבד ולגלות על עצמו מידע לציבור - רמת המינוף שלו, התחייבויות, ואפילו זהות האנשים שמנהלים אותו, ובכלל זה זהות הדירקטורים. בנוסף זכאי הציבור לדעת מהם האפיקים שבהם מושקע הנוסטרו - מידע שראש רשות ני"ע חייב את בתי ההשקעות הציבוריים לפרסם לאחר המשבר. עמיתים שנותנים את כספם לגוף מסוים זכאים לדרוש ממנו שקיפות בתמורה.