>> ונפתח בבשורה לצרכנים: השנה אמורה להיות שנת התחרות על לבו של הצרכן במערכת הבנקאות. לאחר שבשנים האחרונות הבנקים התמקדו בהשקעות מעבר לים ונפגעו מהמשבר, האסטרטגיה של הבנקים ל-2010, בהובלתו של בנק הפועלים, היא התמקדות בישראל, בעיקר במגזר הקמעוני ובעסקים בינוניים. כפי שהיטיב לנסח זאת אלי יונס, מנכ"ל בנק מזרחי-טפחות: "השנה יישבו כל הבנקים וישכשכו רגליים בביצה המקומית. הלקוחות יכולים ליהנות מהמצב ולהתמקח".
ואולם יש ספק גדול אם שנתו של הצרכן במערכת הבנקאות הישראלית באמת תוביל בסופו של דבר להוזלת עלויות ללקוח, למעבר של מאות אלפי "דבירים" מבנק לבנק, ותיצור תחרות אמיתית בתחום הקמעוני, מלבד תחום המשכנתאות שבו מתחוללת תחרות עזה.
הסיבות לכך הן, בין היתר, חסמי מעבר הקיימים בין בנק לבנק. במלים אחרות - אף לקוח לא באמת מבין מבליל האותיות הקטנות ומריבוי העמלות והריביות כמה הוא משלם לבנקים כדי לנסות להשוות ביניהם, שלא לדבר על להתמקח עמם.
ריכוזית בכל קנה מידה
נדמה שהדיון בריכוזיות מערכת הבנקאות מלווה את המשק הישראלי זה כמה עשורים, ומעט מאוד השתנה. כפי שניסח זאת מקור בשוק: "כבר הגבילו את הבנקים באחזקות הריאליות, חוקקו את חוק העמלות, הוציאו מהם את קופות הגמל וקרנות הנאמנות, ועדיין הדיון נשאר אותו דיון - בריכוזיות של שני הבנקים הגדולים".
בשוק הבנקאות בישראל קיימות כיום חמש קבוצות בנקאיות גדולות (לאומי, הפועלים, דיסקונט, מזרחי והבינלאומי) ועוד שני בנקים קטנים. בעבר פעלו בישראל בנקים רבים, אך אלו התמזגו לתוך הקבוצות הבנקאיות הגדולות בעידוד בנק ישראל שהעדיף את יציבות המערכת במחיר הריכוזיות.
כך למשל, לבנקים כמו בנק הספנות לא נותר זכר, וכיום שני הבנקים הקטנים היחידים הפועלים מחוץ לחמש הקבוצות הגדולות הם אגוד ובנק ירושלים. נתח השוק של שני הבנקים הגדולים, הפועלים ולאומי, בתחום משקי הבית והאשראי העסקי הוא כ-65%-70%, ובגלל המעמד הדומיננטי שלהם במערכת הם נקראים גם "הדואופול פועלאומי".
מדי שנה מפרסם בנק ישראל סקירה על מערכת הבנקאות בישראל שבה מוקדש פרק לריכוזיות ולתחרותיות של המערכת. בנק ישראל מודד את הריכוזיות והתחרותיות בשלל מדדים שונים - מדד הירפנדל הירשמן, מדד cr2, גישת האומדן הישיר וגישת האומדן העקיף, והמודל שפותח על ידי פזנר ורוס. גם מי שלא מבין מה אומרים שלל המדדים, הנסמכים על נוסחאות ארוכות וסבוכות, יכול בקלות להבין את מסקנות בנק ישראל. לפי כל אחד מהמדדים עולה שמערכת הבנקאות בישראל ריכוזית ולא תחרותית.
למעשה, במקום שבנק ישראל יקדיש לעניין הריכוזיות והתחרותיות פרק שלם באורך של כשישה עמודים בסקירה שלו - הוא היה יכול לסכם את הנושא בכמה מלים: ריכוזיות גבוהה ותחרותיות נמוכה עד לא קיימת. בנוסף, לפי בנק ישראל, גם ביחס למדינות העולם המערכת ריכוזית, ולמעשה הריכוזיות של המערכת בישראל, על פי מדד הירפנדל הירש, כפולה מהריכוזיות הממוצעת במערכת הבנקאות בעולם.
אם רוצים לקבל נתונים נוספים על המצב התחרותי העגום של המערכת, ניתן לפתוח את דו"ח ועדת החקירה הפרלמנטרית בעניין עמלות הבנקים. בדו"ח הוועדה מצוין כי מסקירת רמת הריכוזיות בישראל בשנים האחרונות עולה כי ב-97' חל מפנה: עד שנה זו ירדה רמת הריכוזיות בשוק הבנקאות בשל רפורמות בשוקי ההון והמט"ח, ובכללן יציאה הדרגתית של הממשלה מהתיווך הפיננסי וחשיפת שוק ההון לתנועות הון זרות. מ-97' רמת הריכוזיות בשוק הבנקאות עולה, כנראה עקב האצת תהליך ההפרטה (שבמסגרתה העניקו הבנקים הגדולים אשראי בהיקף גדול למשקיעים פרטיים).
"במסגרת המחקר שעשינו, שהיה יסודי מאוד ובדק את מה שקורה בעולם ובישראל - הגענו למסקנה ברורה שיש כשל תחרות במערכת הבנקאות", אמר לוועדה המפקח על הבנקים רוני חזקיהו. "יש כשל תחרות בתוך מערכת הבנקאות ומחוץ למערכת הבנקאית, ואת זה אמרנו. הכשל בולט בנושא של המגזר הקמעוני, מגזר משקי הבית".
"המערכת הפיננסית עברה שינויים רבים מסוף שנות ה-80, אבל בצד הקמעוני חשוב להגביר את התחרות בין הבנקים. כעת בוחנים בבנק ישראל דרכים חדשות להגברת התחרות, עם דגש על מגזר משקי הבית", אמר לוועדה הנגיד סטנלי פישר.
את הדיון סיכם המפקח על הביטוח דאז, ידין ענתבי, שציין בפני הוועדה: "רק בתחום הבנקאות, שזה ענף לא כל כך ברור, יכול להתקיים ב-2007 דיון הזוי כזה אם הוא ענף ריכוזי או לא ואם הוא ענף תחרותי או לא. נכתבו על זה עשרות מאמרים, ישבו על זה אין סוף ועדות, ועדיין ב-2007, אמנם בתחילתה, מקיימים דיון אם ענף הבנקאות הוא ריכוזי או לא ריכוזי".
אדישות רציונלית
אז מי נפגע מהריכוזיות הגבוהה במערכת? אם נחלק את צרכני האשראי של הבנק לשניים, צרכני האשראי העסקי ומשקי הבית, נגלה שהריכוזיות הגבוהה לא פגעה בתחרות בתחום האשראי העסקי, אלא בעיקר בתחום משקי הבית.
למעשה, הריביות בתחום האשראי העסקי נמוכות, ואף נטען שאת התחרות בתחום העסקי מסבסדים הבנקים ממרווחים גבוהים שהם גובים מול משקי הבית. בנק ישראל בדק את כוח השוק (הכוח של נבנקים מול הצרכנים שמושפע מהביקוש לאשראי, מסיכון הלווים וממידת הריכוזיות במערכת) שהבנקים מפעילים על לקוחותיהם גם כלפי האשראי העסקי וגם לגבי האשראי הצרכני, והגיע למסקנה שכלפי הפירמות העסקיות, כוח השוק של הבנקים נמוך הרבה יותר מאשר מול משקי הבית.
לפירמות העסקיות כוח מיקוח גדול יותר והן מנהלות חשבונות בכמה בנקים - דבר שמאפשר להם לקבל כמה הצעות. בנוסף, אם כל ההצעות לא טובות, הם יכולים לפנות לשוק החוץ בנקאי שצמח לאחר רפורמת בכר, ולפני המשבר סיפק 50% מצורכי האשראי בשוק, והיווה עבור חברות רבות אלטרנטיבה לבנקים.
הריכוזיות הגבוהה בתחום האשראי העסקי, גם אם היא לא פוגעת בצרכנים, יש לה משמעות במישור היציבותי. מנכ"ל אחד מהבנקים תיאר זאת כך: אם הולכת להיות מלחמה בתחום האשראי העסקי - זה יהיה דו קרב לאומי והפועלים, ובדו קרב, בהגדרה, יש לפחות 50% נפגעים.
התמונה שונה לחלוטין בתחום משקי הבית, שמהווים מקור ל-40% מההכנסות התפעוליות והמימוניות של הבנקים. כוח השוק של הבנקים פוגע בצרכנים. כך מציינת ועדת החקירה הפרלמנטרית: "במחקרים שנעשו בישראל נמצא קשר חיובי מובהק בין הריכוזיות בשוק הבנקאי לבין רווחי הבנקים, כלומר נמצא כי הריכוזיות מאפשרת לבנקים לנצל את כוח השוק שלהם כדי להגיע לרווחים גבוהים בהשוואה לרווח המושג בשוק תחרותי. נמצא כי המגזר העיקרי שמולו הבנקים מפעילים את כוח השוק שלהם הוא מגזר הבנקאות הקמעונית. הממצא האחרון אינו מפתיע, שכן לקוח הבנק הוא במידה רבה 'לקוח שבוי' בשל העובדה שהבנקים האחרים מציעים לו שירותים ומחירים דומים (תופעה זו מכונה אדישות רציונלית)".
במלים אחרות, דביר עובר מבנק לבנק רק בפרסומות, ובפועל הלקוח שבוי, כוח המיקוח שלו נמוך והבנקים מנצלים את כוחם כדי לגבות עמלות יותר גבוהות ומרווחי אשראי יותר גבוהים ממגזר זה. יש קושי להעביר חשבונות מבנק לבנק, ולמעשה בממוצע שיעור המעבר בין הבנקים השונים הם אחוזים בודדים בשנה. הפתרון האפשרי גם כאן הוא פתיחת חשבון שני - כפי שעושות הפירמות העסקיות - ואולם במקרה של משקי בית, עלויות ניהול החשבון לא תמיד מצדיקות זאת.
בעיה נוספת שעומדת בפני הצרכנים היא יכולת ההשוואה בין הצעות הבנקים השונים - ריבוי העמלות והריביות השונות שמשלמים הצרכנים גורמים לכך שההשוואה תהיה לא פשוטה. בפני ועדת החקירה הפרלמנטרית עמדו נתונים שלפיהם סל העמלות הבסיסיות שמשלמים משקי הבית הוא הגבוה ביותר מבין שורה של מדינות מתפתחות. רפורמת העמלות שהוביל בנק ישראל ב-2008 גרמה להוזלת חלק מהעמלות, אך אפילו חלק מהבנקים עצמם מציינים כי הכנסותיהם לא נפגעו מהותית מרפורמת העמלות. זאת, מכיוון שלצד ההוזלה בעמלות הם ייקרו את מרווחי האשראי למשקי הבית כדי לפצות על כך.
כיום מקודמת הצעת חוק לביטול עמלות העו"ש בבנקים, כדי לפשט את יכולת הצרכן להשוות בין הבנקים. הטענה היא שגם אם ביטול העמלות הללו יובילו להתייקרות באשראי לצרכנים, עדיין יהיה להם הרבה יותר קל להשוות בין מה שמציעים להם הבנקים השונים. אגב, להצעת חוק זו הבנקים ובנק ישראל מתנגדים באופן נחרץ.
האם זאת גזירה משמים?
הריכוזיות בתחום פוגעת בצרכנים בצורה נוספת, מכיוון שהיא מהווה כר נרחב להתפתחות של התנהגות אנטי-תחרותית של הבנקים. כך למשל, הממונה על ההגבלים העסקיים רונית קן קבעה בשנה האחרונה כי היה הסדר כובל בין הבנקים בעניין העברת מידע בנוגע לעמלות עד תחילת 2004, ומתארת התנהגות של מתאם בין מועדי העלאת המחירים על ידי הבנקים של העמלות הנפוצות. אגב, כשפרופ' זוהר גושן, ראש רשות ני"ע, לימד את הקורס העוסק בדיני תחרות באוניברסיטה העברית, הוא לימד על התנהגות הבנקים בישראל בשיעור העוסק בתיאומים בין מספר מועט של מתחרים.
אז האם לאחר כל כך הרבה רפורמות ושינויים מבניים, ריכוזיות ואי תחרות באשראי הקמעוני היא גזרה משמים? "הבעיה של מגזר הבנקאות היא לא הריכוזיות, אלא היעדר האיום. אם המערכת בישראל היתה מאוימת, היא היתה מפתחת התנהגות תחרותית, על אף הריכוזיות", אומר הממונה לשעבר על ההגבלים העסקיים, דרור שטרום. "איומים על המערכת יכולים לבוא משני גורמים: איום חיצוני של כניסת בנק זר לתחום הקמעונות, או איום פנימי - כלומר התפתחות של גורם תחרותי מבית שיתחרה בבנקים בתוך ישראל". בנק ישראל בודק בסקירה שלו את האיום התחרותי על מערכת הבנקאות ומגיע למסקנה שהאיום התחרותי על המערכת נמוך מהאיום התחרותי במדינות דומות לישראל.
אז מה אפשר לעשות? כאשר דיברנו עם רגולטורים וגורמים נוספים בשוק לגבי המצב, היתה תמימות דעים - לא נראה בנק זר נכנס לישראל לתחום הקמעוני. אם כבר, הבנקים הזרים מחפשים את לקוחות הבנקאות הפרטית העשירים. לדעת שטרום, לאחר רפורמת בכר היה צורך בכמה רפורמות משנה מהירות שישלימו את רפורמת בכר ויגבירו את התחרות, אך עקב שינוי במצב הפוליטי ועקב המשבר העולמי.
שטרום חושב שהפתרונות צריכים להגיע מהכיוון של המשך הרפורמות המבניות, כמו הקמת בנק אינטרנטי עם מבנה עלויות נמוך יותר שיוכל להציע מחירים תחרותיים למחירי הבנקים והפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים. כרטיסי האשראי הוא עוד תחום שבו התחרות מועטה, בין השאר, עקב מבנה הבעלות הריכוזי ושליטת הבנקים בחברות.
אחד הרגולטורים בשוק מוצא את הפתרונות בהסרת חסמים לשחקנים שקיימים במערכת - שיוכלו להתחרות ביתר יעילות במתן אשראי צרכני - ובעיקר בהסרת חסמים שיעודדו את חברות הביטוח לתת אשראי צרכני. עד כה כל ניסיונות חברות הביטוח לפעול בתחום האשראי הצרכני לא הצליחו, בין השאר, מכיוון שמותר להן לתת כאשראי רק את כספי הנוסטרו שלהם (תיק ההשקעות העצמי), ולא את כספי העמיתים שהן מנהלות. זאת, בניגוד למשל לתחום האשראי העסקי, שבו שחברות הביטוח יכולות להשתמש בכספי עמיתים כדי להעמיד הלוואות.
בכיר אחר מציין כי הפתרון יגיע באמצעות יצירת תחליפים לבנקים. למשל, עידוד מוצרים תחליפיים לפיקדונות, כגון קרנות כספיות ומתן אפשרות לבצע חיובים מקרנות אלה (כלומר לקוח יוכל לתת צ'ק שייפדה מהקרן הכספית). דרך אחרת לדעתו יכולה להיות באמצעות מתן רישיון מסחרי מלא לבנק הדואר.
פתרון שצץ ועולה מדי כמה שנים הוא יצירת כמה קבוצות פיננסיות חזקות - או דרך מיזוג של שני בנקים בינוניים שיהוו תחרות לדואופול, או באמצעות מיזוג של חברות ביטוח ובנקים. גורמים שונים שעמם שוחחנו מציינים כי הפתרון הראשון לא יפתור את בעיית התחרות, ולאחר כמה שנים, יהיו שלושה מתחרים גדולים שנמצאים בשיווי משקל ולא מתחרים ביניהם.
דברים ברוח זו אמר באחרונה פישר, שהגיב ליוזמתו של יונס לרכוש את דיסקונט. "בטווח הקצר אולי תהיה תחרות, אבל לאחר חצי שנה או שנה נגיע לשיווי משקל חדש, ולא בטוח אם מיזוג וצמצום המתחרים יהיו לטובת הלקוחות", ציין פישר. גם גורמים ברשות ההגבלים ציינו כי הסיכוי למיזוג של שני בנקים בינוניים בישראל הוא אפסי.
לגבי מיזוג של בנקים וחברות ביטוח ציין פישר כי הוא אינו רואה יתרון במיזוג כזה. ואולם רגולטור בשוק ציין שמאחורי הקלעים הרעיון חי ובועט, ומתישהו בעתיד הוא יצוץ מעל פני השטח ויעלה לדיון. האבסורד בדיון ברעיון הזה הוא שנראה שהפתרון לריכוזיות בשוק הבנקאי הוא מיזוג עם תחום ריכוזי ובעייתי לא פחות - כמו הביטוח.
מי שמקדמים נושא זה הם יונס ויו"ר מגדל אהרן פוגל. הרעיון נחשב לפניית פרסה מההפרדה שיצרה רפורמת בכר בין הגופים שמייצרים את המכשירים הפיננסיים (חברות הביטוח) ומי שמעניק לציבור ייעוץ לרכישת מוצרים אלה (הבנקים). ב-2008, לפני המשבר, כאשר התכנסה ועדת אריאב שנחשבה לוועדת ההמשך של בכר, העניין עלה לדיון.
דביר עובר בין הבנקים רק בפרסומות
מאת אתי אפללו
4.2.2010 / 7:02