תחת צלה של המאפיה - כלכלת איטליה מדשדשת

>> ערימות הזבל הנערמות בנאפולי היו הנשא הראשון שסילביו ברלוסקוני נדרש לו עם היבחרו לתפקיד ראש ממשלה בפעם השלישית, באפריל 2008. הוא הודיע כי בכוונתו לטפל בבעיית הזבל בנאפולי ובחברת התעופה הלאומית, אליטליה, שהיתה מצויה בקשיים. על סדר היום שלו עמדו גם ביטול מסים על נכסים, מענק ילודה והעלאת הפנסיות. לפני הבחירות הבטיח ברלוסקוני קיצוצי מסים והגדלת ההוצאות על תשתיות, כדי לעודד את כלכלתה הרעועה של איטליה.



שנה וחצי מאוחר יותר, ניתן לראות כי כמה מהמטרות האלה לא הושגו. נאפולי כבר לא שקועה בהררי זבל, ואולם אליטליה פשטה רגל כמה חודשים לאחר היבחרו של ברלוסקוני והרפורמות שהבטיח בפנסיות ובמסים נאלצו להמתין בינתיים, בין היתר בשל המשבר הכלכלי העולמי, שלא פסח על כלכלת איטליה.

כלכלת איטליה היא כיום השישית בגודלה בעולם והשלישית באירופה. כלכלתה מגוונת ומשלבת תעשייה וחקלאות, ומסתייעת במגזר תיירות המתפתח במהירות. איטליה נשענת במידה מרובה על יצוא לשכנות גרמניה וצרפת. עם זאת, אחת הבעיות שלה היא הפשע המאורגן ששולט בה, ומהווה 9% מהתמ"ג.



אחד הגורמים שאותו מציינים כלכלנים וארגונים עולמיים כטעון שיפור, הוא המערכת הממשלתית שסובלת מחוסר יעילות. תהליכי יישומן של רפורמות לעידוד הכלכלה, צמצום האבטלה ומלחמה בשחיתות מתרחשים בקצב אטי מאוד באיטליה, והואטו עוד יותר בעקבות המשבר.



על אף פגיעתה במשבר העולמי, הצליחה איטליה לשמור על יציבות המערכת הבנקאית שלה ולהימנע מבועת נדל"ן. ואולם שוק התעסוקה שלה נותר פגיע ושיעור האבטלה בה הוא גבוה, ובקרב צעירים עולה על 20%.



ממשלת איטליה נאבקה בשנתיים האחרונות על ריסון הוצאותיה, אך החוב הציבורי נותר גבוה - יותר מ-115% מהתמ"ג. הגירעון התקציבי, שהיווה רק 1.5% מהתמ"ג ב-2007, טיפס ל-5% ב-2009. ביולי 2009 הציגה הממשלה תוכנית לגביית מסים שהועלמו במקלטי מס. התוכנית הניבה לממשלה הכנסות של 135 מיליארד דולר.



ברבעון השלישי של 2009, עם התאוששות מרבית הכלכלה העולמית, יצאה איטליה מהמיתון, כשרשמה צמיחה של 0.6%, לאחר חמישה רבעונים של צמיחה שלילית.