>> האם דימיינתם פעם את חייהם של האנשים העובדים בוול סטריט? הרשו לי לנחש: התדמית המופיעה לנגד עיניכם היא מן הסתם של בנקאי השקעות מלוקקים, חנוטים בחליפות יוקרה, שבין קפה של בוקר ודרינק של אחר הצהריים מנהלים מיליארדי דולרים בקרנות נאמנות או קרנות גידור. הם עובדים מן הסתם באחד הבנקים הגדולים, גולדמן סאקס או מורגן סטנלי למשל, ובהבל פה מזיזים מיליוני דולרים על פני הגלובוס. וכמובן, הם נהנים ממשכורת גבוהה ובונוסים בני שבע ספרות. בדולרים.
ואולם צפייה בסדרה "הלוחמים של וול סטריט" ("wall street wariors") מגלה שזו רק התדמית. העטיפה. התמונה שדימיינתם היא רק השמנת. לשם כולם שואפים להגיע, אבל רק אחד מתוך עשרה אכן יגיע לבסוף. הכסף הגדול הוא נחלת מעטים. רוב אנשי וול סטריט שייכים למעמד העובד.
אל תתבלבלו, לא מדובר כאן בעבודת כפיים יצרנית, זו עדיין ממלכת וול סטריט. המשכורת טובה, אלא שלא באים לעבוד בשביל משכורת: המטרה היא הכסף הגדול. ההצלחה נמדדת רק לפי הפרמטר של כמה כסף הרווחת. הפרולטריון של וול סטריט לא לובש סרבל עבודה כחול ונעלי עבודה, אלא חליפה ועניבה. עם זאת, הוא מתחיל את יום העבודה שלו עם הזריחה, עובר על נתונים מספריים, דו"חות כלכליים, תחזיות מקרו וניתוחים טכניים, ומקווה כי כל אלה יעזרו לו לסיים את יום העבודה עם רווח כלשהו.
הסדרה הדוקומנטרית "לוחמי וול סטריט" עוקבת אחר הפרולטריון שמאכלס את דאון טאון מנהטן. רובו אינו מורכב מבוגרי אוניברסיטאות יוקרה, היכולים להתקבל לבנקי ההשקעות המפורסמים. הפרולטרים עובדים בעשרות חברות השקעה, חברות מסחר וברוקרים שמנהלות כמה עשרות מיליוני דולרים, ומקווים שיום אחד ירוויחו הרבה כסף כדי להיות כמו הגדולים. חברות אלה הן למעשה חוט השדרה של וול סטריט האמיתי.
הסדרה יצאה לאקרנים ב-2006, השנה שבה עלה מדד דאו ג'ונס ב-16%, במונחים דולריים. הרוח הגבית של שוק פרי עזרה לאנשי וול סטריט להרוויח כמעט מכל דבר.
המשפחה תמתין - עכשיו עושים כסף
אחת מכוכבות הסדרה היא סנדרה, עורכת דין בלונדינית ממוצא גרמני, שמכתתת רגליה בין עשרות קוקטיילים וארוחות משמימות רק כדי לייצר רשת חברתית ענפה. הרשת היא הבסיס שדרכו היא מנסה לרקום עסקות ענק. ואולם בין ייזום עסקה לבין סגירת עסקה הדרך ארוכה. גם אם תצליח לסגור את עסקת 500 מיליון הדולר שהיא עובדת עליה, הרווח הגדול הוא של החברה שבעבורה היא עובדת. בסוף הסדרה תכריז סנדרה כי זה הזמן לצאת לדרך עצמאית ולהרוויח את הכסף הגדול. את הרשת היא כבר טוותה. משפחה, לעומת זאת, הדבר שהיא הכי רוצה, תמתין. כרגע אין זמן, היא עסוקה בניסיון לעשות כסף.
טים הוא סטארט-אפיסט, סוחר יום שעובד מהבית, ולכן יכול להרשות לעצמו לשבת מול מסכי המחשב בחלוק אמבטיה שקיבל מסבתו. הוא החל לסחור בבורסה בגיל 13 בכסף שקיבל בבר מצווה, בקולג' הוא כבר הרוויח כמיליון דולר, ועכשיו, כשהוא בן 25, הוא מחפש משקיעים שיסכימו לתת לו לנהל את כספם.
גם טים מקווה להרוויח בגדול כדי שיוכל לפרוש. "מה שמניע את השוק זו תאוות בצע. החוכמה זה להרוויח הרבה כדי שיהיה אפשר לפרוש לפני שאתה מוצא את עצמך בצד האפל", הוא פורש את משנתו. "האסטרטגיה שלי היא לעקוב אחרי מניות, בדרך כלל מניות קטנות, לזהות מתי הזמן לעשות עליהן שורט - ובום, לירות בהן כמו במשחק מחשב", הוא מתלהב.
הצלחתם של הנוקטים את אסטרטגיית השורט, לפי הסדרה, היא 1%. באמצעות ניסיונות שכנוע כי האסטרטגיה הזאת מוצלחת, טים מנסה למשוך משקיעים שעבורם הוא יוכל לסחור. אבל החיים האמיתיים זה לא משחק מחשב, וכשאתה מפסיד, כמו שקרה לטים ב-2006, אין אפשרות לאתחל את המשחק. המחיר אמיתי וכבד. למרות זאת, מבדיקת ביצועיו של טים ב-2007-2009 (אחרי שידור הסדרה), עולה כי קרן הגידור שלו הניבה תשואה של 495% ומיקמה אותו בראש דירוג הסוחרים של וול סטריט.
חבר נוסף בפרולטריון הוא בוב - בוגר מרינס שהחליט להמיר את מדיו המנומרים בחליפה כהה. למחייתו הוא סוחר כעושה שוק (specialist) ועובד בפלור - זירת המסחר, מרכז העצבים של וול סטריט. בוב מחויב על פי חוק לתת ציטוטי קנייה ומכירה בכל רגע למניות שהוא עושה השוק שלהן, בעיקר כשאין קונים או מוכרים. הרווח שלו הוא מעמלות ומפער המחירים בין הקנייה למכירה. "מישהו חייב לעשות זאת. גם במשבר הגדול של 1929 עושי השוק לקחו הלוואות ומישכנו את ביתם כדי לעמוד בהתחייבות הזאת", הוא מלמד על מורשת הקרב של עושי השוק. תמים מי שחושב שבוול סטריט כולם עובדים רק כדי להרוויח כסף: יש כאן עקרונות, מורשת קרב וגם חוק.
מכורים לאדרנלין
העונה השנייה של "לוחמי וול סטריט" שודרה ב-2008. הרוח הדובית באותם ימים הקשתה מאוד על אנשי וול סטריט להרוויח כסף. בעונה זו הטיפוסים נראים ממש כמו בסרטים המתארים את וול סטריט, כמו "וול סטריט" ו"חדר לחץ". אנחנו פוגשים בלארי, שסוחר ברכז תפוזים קפוא (ממש כמו כוכבי הסרט "משנה מקום משנה מזל"), וממתין לקבל את התוצאות של ארגון מגדלי התפוזים בדבר היצע התפוזים לשנה הקרובה - נתון שישפיע על מחיר החוזים.
"מכרנו בשורט הרבה מאוד סחורה, אני מקווה שהנתון יהיה לטובתנו, אחרת יוציאו אותי מכאן באלונקה", מסביר לארי את גודל הסיכון שלקח. כשהנתונים מתפרסמים הם לא דרמטיים כמו שלארי קיווה, אבל בהחלט יש עודף היצע קטן. "ההערכות שלנו היו נכונות ואת השנה סיימנו טוב", הוא אומר. עם ביצועים כאלה הוא מאמין שקרן הגידור שהקים, שמנהלת נכסים בשווי של 50 מיליון דולר, צפויה לצמוח. ואולם מה שדוחף את לארי מעל לכל הוא הריגוש במסחר הפומבי, הצעקות, הדחיפות - מכור לאדרנלין.
הסדרה עוקבת גם אחרי צמד סוחרים, לאנס וג'יימס, שמנסים לחקות את ווין דיזל ובן אפלק מהסרט "חדר לחץ". השניים עובדים בחברת השקעות שמוכרת מניות לרשימת לקוחות פוטנציאליים דרך הטלפון. "מדובר במנכ"לים, סמנכ"לי כספים, כאלה שמוכנים לעשות עמנו עסקים", אומר לאנס בביטחון רב. "אין כמו לסגור עסקה עם מישהו שאתה לא מכיר - בשביל זה אני קם בבוקר".
כברוקר, לביצועי המניה שעליה המליץ יש חשיבות משנית כל עוד הוא פותח חשבונות השקעה. המניה המומלצת של הצמד היתה של סאן דיסק. את 2008 היא החלה בשווי של 33 דולר וסיימה את השנה עם תג מחיר של כ-9 דולר בלבד - צניחה חופשית של כ-71%. מיותר לציין כי הלקוחות לא ממש נהנו מביצועי הברוקרים שלהם, וג'ימס ולאנס נקראים לשיחת הבהרה בהנהלה. מי אמר שהעיקר זה לסגור עסקה?
ואיך אפשר בלי הטירונית, ה"רוקי", זאת שרק סיימה את הלימודים בקולג' ומתחילה לעבוד בוול סטריט? לטישיה סיימה את לימודיה באוניברסיטת nyu ומתחילה לעבוד כסוחרת מט"ח. לאחר תקופת לימוד קצרה היא מתחילה לסחור בחשבון דמה, וכעבור כחודשיים היא עוברת לסחר אמיתי. הטרייד הראשון הוא הכי מרגש: "פתאום אתה באמת סוחר עם כסף אמיתי", היא מספרת בעיניים נוצצות. "כן", מאשר הבוס בחיוך, "היא הופכת לנרקומנית שוק". כך מתחילה ההתמכרות. הריגוש הוא הסם של וול סטירט, כך הוא שובה בקסמיו את הצעירים שמגיעים אליו לראשונה. אחר כך כבר יהיה הרבה יותר קשה לעזוב, גם אם לא התגשם חלום ההתעשרות.
הפרולטריון של וול סטריט אולי נהנה מתדמית יוקרתית, אך הוא אינו חלק ממנה. רוב אנשיו עובדים שעות ארוכות בסביבת עבודה לחוצה, שלעתים גובה מחיר בריאותי בדמות תעוקות לב ולילות חסרי שינה. אפילו הפרארי של אחד מגיבורי הסדרה אינה שלו - היא של חברת ליסינג. עם תדמית לא הולכים למכולת, וכפי שסנדרה אמרה: "אין לי ברירה, אני צריכה לעבוד".
חלום ההתעשרות משותף לכולם. וול סטריט מזין את החלום הזה באמצעות עידוד לצרכנות מותרות, כמו בית בהמפטונ'ס ומכוניות יוקרה; ולצרכנות תדמיתית, כמו מגזין הסוחרים "trader", שבו מדורגים הסוחרים במעין טבלת ליגה. בתמורה הוא רוצה שעבוד מוחלט בשעות העבודה לשם יצירת רווחים, וכל האמצעים כשרים. כל עוד החלום נשמר, אנשים ימשיכו לעבוד בוול סטריט, גם אם הסיכויים להגשמתו קלושים.
החליפות הנוצצות הן רק סיפור מסגרת
מאת: אסא ששון
4.2.2010 / 10:39