>> אם היו מציעים לכם ללכת לראות סרט שעוסק במסחר בחוזים עתידיים על רכז מיץ תפוזים קפוא, קרוב לוודאי שהייתם מעדיפים להישאר בבית, גם אם השנה היתה 1983 והאלטרנטיבה היתה ערוץ טלוויזיה אחד בשחור לבן.
ואולם הסרט "משנה מקום משנה מזל" היה להיט גדול, בזכות תמהיל שכלל את ג'יימי לי קרטיס בעת שהיתה שחקנית צעירה ומבטיחה, ועדיין חטובה; אדי מרפי בתחילת דרכו, שופע כבר אז בכל המניירות שהפכו אותו לקומיקאי המצליח והמעצבן בעולם; ודן אקרויד, שנהפך לכוכב שלוש שנים קודם לכן ב"האחים בלוז".
"משנה מקום משנה מזל" הוא קומדיה אופיינית של הבמאי ג'ון לנדיס: הרבה הומור גס אך אפקטיבי, מעט נונסנס, מעט אבסורד ואפילו אמירה חברתית שנותרה כרמז לשנות ה-70 הלוחמניות של הקולנוע האמריקאי.
מעשה במנכ"ל עשיר ומצליח, בוגר הרווארד, שניהל בהצלחה אדירה חברת ברוקרים בשם דיוק אנד דיוק. אותו מנהל, לואיס וינתורפ ה-3 (דן אקרויד), הוא נאד נפוח ויומרני, עם ארוסה מלוקקת, טאון האוס מפואר ולימוזינה צמודה. בעלי החברה שהוא מנהל, האחים דיוק, הם זוג זקנים מרושעים ורודפי בצע, שנוהגים להתווכח ביניהם אם תורשה או סביבה הם מקור ההשפעה הגדול ביותר על גורלו של האדם.
האחים דיוק נוסעים בלימוזינה, שבה מסכי מחשב פרימיטיביים במושגי ימינו מציגים את מחירי החוזים העתידיים על קיבות חזירים, סויה, חיטה וכל דבר שאפשר לגדל. צעקות "תקנה תקנה" או "תמכור תמכור" בטלפון ואחריהן ספירת הרווחים שעשו הן השיא של שגרת יומם.
רנדולף דיוק: "כסף זה לא הכל, מורטימר".
מורטימר: "תתבגר כבר".
רנדולף: "אמא תמיד אמרה שאתה חמדן".
מורטימר: "היא אמרה זאת כמחמאה".
יום אחד, מעשה אלוהים והשטן באיוב, מחליטים האחים דיוק להתערב מי צודק בוויכוח על סביבה מול תורשה. את מנכ"ל החברה שלהם, וינתורפ, הם מפלילים בסחר בסמים ומגרשים מארמונו, אירוסיו ותפקידו. את בילי ריי ולנטיין (אדי מרפי), נוכל רחוב מרופט, הם מעלים לגדולה וממנים למנכ"ל.
וינתורפ (מדריך את ולנטיין בכניסה לבורסה): "תחשוב בגדול. תחשוב חיובי. אף פעם אל תראה סימני חולשה. תתקוף את הגרון. תקנה בזול ותמכור ביוקר. פחד? זו בעיה של אחרים. שום דבר שחווית בחייך לא יכין אותך לטבח שאתה הולך לראות. סופרבול, אליפות העולם - אין להם מושג מה זה לחץ אמיתי. בבניין הזה, הרוג או תיהרג. אין חברים בקומת המסחר ולא לוקחים שבויים. דקה אחת אתה מרוויח מיליון בפולי סויה ובשנייה הילדים שלך לא יכולים ללכת לקולג' ומעקלים לך את הבנטלי. אתה אתי?"
ולנטיין: "כן, צריך להרוג את הבן זונה..."
למרבה הפלא, ולנטיין מצליח לגרוף בתוך כמה ימים רווחים גדולים ממסחר בחוזים על קיבות חזירים, ולהתנער מהרקע נחות המוצא שלו. אלא שרוצה הגורל והוא יושב בשירותים לעשן ג'וינט בדיוק ברגע שהאחים דיוק נכנסים ליישב ביניהם את ההתערבות שלהם, לטובת האח שהימר על השפעת הסביבה. האח מורטימר משלם לאח רנדולף דולר אחד, והם מחליטים לחכות כמה ימים עד שיזרקו בחזרה את בילי ריי לרחוב - משום שאינם מוכנים ש"כושון", ואפילו מוכשר, ינהל את החברה שהקימו במו ידיהם.
בינתיים, בשכונות העוני של פילדלפיה, מצילה זונה טובת לב בשם אופליה (ג'יימי לי קרטיס) את וינתורפ מגוויעה ברעב. "עוד שלוש שנים של עבודה בזנות ויהיה לי די כסף לפרוש", היא מודיעה לו. אופליה היא לא בדיוק זונת קראק. היא חסכה 40 אלף דולר והשקיעה אותם ב-bills-t (אג"ח ממשלתיות). היא מוכנה לעזור לווינתרופ לצאת מהתסבוכת אם ישלם לה 10,000 דולר כשיחזור לחייו הקודמים.
וינתורפ (מנסה למשכן את השעון היקר שלו): "השעון הזה מראה בו זמנית את השעה במונטה קרלו, בוורלי הילס, לונדון, פאריס, רומא ושטאדט".
המשכונאי: "בפילדלפיה הוא שווה 50 דולר".
ד"ש מאיוב וסינדרלה
כשוינתורפ וולנטיין מגלים את מזימתם של האחים להרוס את חייהם, הם רוצים להתנקם. וינתרופ מציע לירות בהם בפיקות הברך, אך ולנטיין טוען כי "הדרך הטובה ביותר לפגוע בעשירים היא להפוך אותם לעניים".
השניים מגלים שהאחים דיוק מתכננים להשתמש במידע פנים כדי להשתלט על שוק מיץ התפוזים הקפוא, ומחליטים לסכל את המהלך ולעשות בדרך הון קטן לעצמם. מידע הפנים הזה הוא הצצה מוקדמת בדו"ח היבולים של משרד החקלאות. דו"ח זה מכתיב במידה רבה את ההימורים שמבצעים השחקנים בשוק על תוצרת חקלאית לסוגיה. שימוש במידע פנים במסחר הוא אסור על פי החוק, אך במקום לדווח לרשויות מחליטים הגיבורים להשתמש בו בעצמם למטרות רווח - ולרמות את האחים דיוק.
צמד החמד גונב את הדו"ח האמיתי, ומדליף לאחים דיוק דו"ח כוזב שבו נאמר שיבול התפוזים נפגע וצפוי מחסור בתפוזים. בהסתמך על הדו"ח, האחים דיוק מתכננים מהלך שנקרא to corner the market - אשר בו מגיעים לאחזקה של נתח כה גדול מהשוק, עד שאפשר להשפיע על מחירו. מכיוון שהם מאמינים שיהיה מזג אוויר גרוע ומחסור בתפוזים, מחיר החוזים יעלה. הם מתכננים לקנות כמה שיותר חוזים כדי להקפיץ את מחירם ולגרוף רווח. מכיוון שוינתורפ וולנטיין יודעים שלא יהיה מחסור בתפוזים ומחיר החוזים יירד, הם עושים שורט אדיר על החוזים - הימור על ירידתם.
עם פתיחת בורסת הסחורות של ניו יורק, שעה לפני פרסום הדו"ח האמיתי על ידי משרד החקלאות, רוכשים האחים דיוק כל חוזה עתידי שרק אפשר, בכל מחיר. הם יודעים שהמחיר יעלה עם פרסום הדו"ח. וינתרופ וולנטיין מחכים שהמחיר יעלה, ואז הם מתחילים לעשות שורט - הם מוכרים במחיר גבוה חוזים שאינם נמצאים בידיהם, מתוך ידיעה שהמחיר יירד עם פרסום דו"ח היבולים. כשהדו"ח מתפרסם והמחיר של החוזים מתרסק, הם רוכשים את החוזים בחזרה במחיר נמוך יותר וגורפים לכיסם את ההפרש.
באתר הבלוגים dangerous logic אפשר למצוא ניתוח מעמיק של המהלך להשתלטות על השוק וסיכולו על ידי גיבורי הסרט. הפגם העובדתי היחיד בתסריט הוא שנפילה כה חדה במחיר ניירות ערך אינה אפשרית. בכל בורסה יש מנגנונים שדומים לבלמי חירום במעלית, ומונעים תנודות שליליות חדות מדי במחיר. כך, במציאות, הרווח של וינתרופ וולנטיין היה קטן בהרבה, והאחים דיוק לא היו יורדים מנכסיהם כליל ונאלצים לעמוד במרג'ין קול - דרישה למכור נכסים שרכשו באשראי, בהיקף של 394 מיליון דולר.
למרות הכשל הלוגי הקטן הזה, "משנה מקום משנה מזל" מספק כמה תובנות חביבות על שוק הסחורות. שוק זה, בעיקר בתחום הסחורות החקלאיות, נשלט ביסודו על ידי ביקוש והיצע הכפופים לחוקי הטבע. עם זאת, מניפולציות המתבססות על מידע מוקדם, מידע פנימי או סתם פסיכולוגיה המונית יכולים לסייע בגריפת רווח עצום בטווח הקצר. משום כך, ספקולנטים חייבים להיות מי שיש ביכולתם לספוג הפסד כבד או להיות חמושים באותו מידע חיוני.
התסריט משתמש בנדיבות באלמנטים מסיפור "בן המלך והעני", מספר איוב ומסינדרלה, שהרי שני גיבורינו והאשה שעמם, ואפילו המשרת הבריטי, מסיימים דרכם באי טרופי עשירים כקורח. ואולם יש בסרט גם ניסיון לאמירה חברתית, באמצעות הצגתם של הפערים החברתיים בחברה האמריקאית - בין עלובי החיים של פילדלפיה, שבשנות ה-80 היתה עיר מוכת פשע ועוני ברובה הגדול, לבין אדוני היקום, בין אם היו אלה ברוקרים בבורסות הסחורות או מנהלי קרנות אג"ח הזבל. פער זה, כמובן, רק התרחב ברבע המאה שחלפה.
רנדולף: "יש לנו לקוחות שמהמרים שמחיר הזהב יעלה, ויש לנו לקוחות אחרים שמהמרים שמחיר הזהב ייפול. הם נותנים לנו פקודות מסחר, ואנחנו קונים או מוכרים זהב עבורם".
מורטימר: "תספר לו על החלק הטוב".
רנדולף: "החלק הטוב, ויליאם, הוא שלא משנה אם הלקוחות שלנו מרוויחים או מפסידים, דיוק אנד דיוק מקבלים את העמלה".
ולנטיין: "נשמע לי שאתם סוכני הימורים".
הסרט מצביע על האחים דיוק כעל ארכיטיפ החזירים הקפיטליסטיים, שבועטים מדרכם קבצנים ומחלקים טיפים קמצניים למשרתיהם. ואולם לנדיס חוטא בהציגו את חלום ההתעשרות המהירה כפתרון למצוקת הגיבורים שלו. המשקיעה הסולידית היחידה בסרט, אופליה, שהעדיפה לחסוך את עמל כפיה באג"ח ממשלתיות מהימנות וכך ליהנות מריבית קטנה אך מובטחת, מסכנת את כספה בהימור ענקי על נגזרים מסוכנים תוך שימוש במידע פנים, כדי ליהפך לעשירה בן לילה. כך, בלי להתכוון, חשף ג'ון לנדיס את היסודות שעליהם נבנה המשבר הפיננסי שהתרחש 25 שנה מאוחר יותר בארה"ב, בלי להזהיר מפניהם.
בן המלך, העני, הזונה והמנכ"ל
מאת: דפנה מאור
4.2.2010 / 11:47