מודעת הדרושים שפורסמה באתר אינטרנט פופולרי, נשמעה כמו הזמנה לאודישן לגיבור על. "מבוקש: אדם בעל חוש אחריות, קשוח, אמיץ וחזק פיסית. בעל יכולת להתנגד ולהתמודד עם כוחות הרשע".
קין רונג, בעלת מסעדה שעמדה בפני הריסה בלתי נמנעת, חיפשה אדם נועז שיהיה מוכן להציל אותה מאחד הכוחות המשפיעים ביותר כיום בסין: חברת פיתוח השייכת לממשלה. החברה שרכשה תמורת 700 מיליון דולר את השטח שעליו עמדה המסעדה - מגרש ענק במרחק קטן מהאצטדיון האולימפי - כבר היתה עסוקה בפינוי המבנה עבור מגה-פרויקט נוצץ חדש. ככל שהפרויקט יוקם מהר יותר, כך תגרוף החברה מוקדם יותר רווחים מערך הנדל"ן, שזינק ביותר מ-30% השנה בבייג'ין ובקומץ ערים נוספות בסין.
הדבר היחיד שעמד בדרכה של החברה היה שורה נמוכה של בניינים שבהם עמדה פיש קאסל, מסעדה צנועה של מאכלי ים בסגנון סצ'ואן, שפתחו קין ובן זוגה לפני האולימפיאדה של קיץ 2008. בני הזוג, סמל ליזמות הנועזת של סין המודרנית, חתמו על חוזה שכירות לשלוש שנים, השקיעו את כל החסכונות של משפחתם בשיפוץ המקום - ובאוגוסט גילו שיש להם חודשיים לצאת ממנו.
קין, בחורה חריפה בת 28 שגדלה במחוז צ'ינג'יאנג הקשה, אמרה שהיא לעולם לא היתה חותמת על החוזה עם סוכנות הקשורה לחברה שלה שייך המקום, לו ידעה שהבניין מיועד להריסה. "אין לנו בעיה לצאת", אמרה, כשעמדה מול המסעדה המוחשכת. "אנחנו רק רוצים לקבל בחזרה את הכסף שהשקענו בשיפוצים".
היא דרשה בדיוק את הסכום הזה: 74 אלף דולר. ההצעה הסופית של הסוכנות היתה קצת יותר מ-5,000 דולר. בדצמבר נותקו החשמל והמים ועדר של משאיות פינוי כתומות החל להרוס את הבניינים הסמוכים, שמהם התפנו הדיירים לאחר מאבקים צנועים יותר.
מאבקים אלימים
העיתונים בסין מלאים בסיפורים על מאבקים שבהם מעורבים נכסים שבעליהם והדיירים שמתגוררים בהם מסרבים לפנות לטובת חברות פיתוח ענקיות. בשעה שסחף את סין גל פיתוח נדל"ן, שברובו הונע על ידי הרשויות המקומיות - מחו בעלי נכסים ודיירים לעתים קרובות על הפיצויים הלא הוגנים שקיבלו.
מאבקים אלה מסתיימים לעתים באופן טרגי, כפי שקרה בחודשים האחרונים לחמישה אנשים, שהעדיפו להעלות את עצמם באש מאשר להיכנע לצוותי ההריסה. אשת עסקים בת 47 מצ'נגדו מתה בנובמבר לאחר ששפכה על ראשה בנזין והציתה את עצמה. האירוע, שצולם בסרטון וידאו שהופץ באינטרנט, עורר זעם בנוגע למדיניות שאפילו הממשלה הודתה כי היא שגויה. בעקבות מקרים אלה, אמרה ממשלת סין כי תשקול לשנות את חוקי הפיצויים על נדל"ן, ברפורמה שתטפל באחד הגורמים העיקריים למאבקים חברתיים.
עד אז, נזדקקה קין לגיבור על. אף כי המודעה שפירסמה עוררה מבול של טלפונים מסקרנים וכתבה במהדורת החדשות המרכזית, נמצאו פחות מתריסר מועמדים מתאימים, שיהיו מוכנים לחיות במסעדה הלא מוסקת 24 שעות ביממה, עד לסוף המר. בסופו של דבר, מי שהתברר כמועמד האידיאלי היה לו דארן, 47, אב לשני בני עשרה שפרש לגמלאות.
במשך שנים עבד לו בצד השני של המתרס, כ"איש רילוקיישן", שסייע לחברות פיתוח לפנות דיירים מבניינים, ואת מרבית זמנו בילה במשא ומתן לגבי פיצויים. לדבריו, במקרים רבים התגלגלו העניינים באופן מכוער. "פצעו אותי כמה פעמים, ואנשים אחרים נפצעו גם הם", סיפר.
לו החליט שהמאבק על פיש קאסל יהיה ההזדמנות שלו לכפר על התקופה ההיא. הניסיון הראשון שלו הגיע שבועיים לאחר שהוא נכנס לעבודה. בדצמבר, כשתלה שלט על חלון המסעדה שעליו היה כתוב "למות מוות גדול הוא לחיות חיים נהדרים", פרצו למסעדה כ-60 אנשים וגררו אותו למדרכה. הוא סיפר כי הסתכל למעלה וראה כיצד מכים את הבעלים של חנות נוספת ובועטים באשתו ההרה בבטן.
ואז, מסיבה לא מוסברת, חזרו התוקפים לכלי הרכב שלהם. המשטרה הגיעה, אך עד מהרה עזבה בטענה שהיא אינה יכולה להתערב בסכסוך מסחרי, לדברי לו.
אף כי לצדם של לו, קין ובן זוגה ניצבו גם מלצרים וטבחים לשעבר מפיש קאסל, קין לא היתה אופטימית. "אני מרגישה קטנה וחסרת משמעות בעולם הזה", אמרה בשקט. "זה הרבה יותר קשה מכפי שחשבתי". לו היה יותר אופטימי. הוא אמר כי הוא מאמין שהפרשה תסתיים לפני סוף 2009, לטובתה של המסעדה. "אף אחד לא רוצה לגרור דברים ישנים ורעים אל השנה החדשה", אמר.
בין אם אתם מאמינים באמונות טפלות או בניצחון הטוב על הרע, הקרב על מסעדת פיש קאסל הסתיים לטובתה של קין. בסוף דצמבר היא קיבלה שיחת טלפון מאנשי חברת הפיתוח, ניו אולימפיק דיוולופמנט, שאמרו כי הם מקווים להשיג עמם עסקה. עורכי דין זומנו, מסמכים נחתמו, תשלומים הובטחו - ולמחרת בערב, אספו אנשי פיש קאסל את שקי השינה ונטשו את עמדותיהם.
קין כבר החלה לחפש מקום למסעדה חדשה. לו הצהיר כי הוא מקווה להמשיך וללחום למען מפונים אחרים. "לפעמים הצדק מנצח", הוא אומר.
דרוש סופרמן כדי לנצח את ממשלת סין
מאת אנדרו ג'ייקובס ניו יורק טיימס
4.2.2010 / 12:40