החיילים הניצבים מאחורי גדר חשמלית, שקי חול ו-53 עמדות שיטור בעמק כ-32 ק"מ מדרום-מזרח לקאבול, בירת אפגניסטן, אינם נלחמים בטליבאן ואפילו לא נושאים רובים. הם מתכוננים לכריית נחושת מאחד המרבצים הכי פחות מנוצלים בעולם. למעשה, הם בכלל סינים, המשתתפים בהשקעה הזרה הגדולה ביותר באפגניסטן שסועת המלחמה.
לפני שנתיים, הציע צ'יינה מטאלורג'יקל גרופ, תאגיד בבעלות ממשלת סין, 3.4 מיליארד דולר תמורת זכויות לכרייה במרבצים ליד הכפר עיינק - מיליארד דולר יותר מכל אחת ממתחרותיו מקנדה, מאירופה, מרוסיה, מארה"ב ומקזחסטן. ב-25 השנים הבאות, התאגיד מתכנן להפיק מהאזור כ-11 מיליון טונות של נחושת, כמות השווה לשליש מעתודות הנחושת של סין.
בשעה שארה"ב מוציאה מאות מיליארדי דולרים על מלחמה עם הטליבאן ועם אל קאעדה, משיגה סין חומרי גלם לכלכלתה הצומחת. המעצמה הגדולה בעולם מתמקדת בביטחון, ומתחרתה המהירה ביותר מתרכזת במסחר.
לדברי ס. פרדריק סטאר, יו"ר המכון לחקר מרכז אסיה והקווקז, מכון עצמאי בוושינגטון, ספקנים עשויים לתהות אם וושינגטון ונאט"ו אינן מכשירות למעשה את הקרקע בלא יודעין לחדירתה הכלכלית של סין לאפגניסטן. "אנחנו עובדים קשה, והם קוטפים את הפירות", הוא אומר.
המציאות קצת יותר מורכבת מכך. הסינים הציעו הרבה יותר מאחרים עבור הזיכיון למכרות בפרויקט עיינק, והבטיחו להשקיע עוד מאות מיליוני דולרים בפרויקטי תשתית הקשורים לכך. זה מיזם מסוכן שעדיין לא הוכיח את כדאיותו הכלכלית, והוא כבר ספג האשמות בנוגע לשוחד.
ואולם ההשקעה בעיינק מדגישה עד כמה מנהיגיה של סין - הנהנים מכסף ומשליטה על הממשלה ועל התעשיות העיקריות במדינה - מערבבים אסטרטגיה, עסקים ופוליטיקה למקשה אחת. בצעד בודד, חיזקה בייג'ין את שליטתה במשאב חיוני, הינדסה את ההשקעה הגדולה ביותר בהיסטוריה של אפגניסטן, הבטיחה ליצור אלפי משרות חדשות באפגניסטן וביססה עצמה כשותפה העסקית הבולטת של הממשלה האפגנית, וכמקור הבודד הגדול ביותר להכנסות ממסים.
זיווג גלובלי משונה
אפגניסטן אינה המקום היחיד שבו ארה"ב וסין מוצאות עצמן מתחרות זו בזו בעולם שאחרי אירועי ה-11 בספטמבר 2001. סין משקיעה בשאיבת נפט בעירק יותר מכפי שמשקיעות חברות אמריקאיות. היא השיגה הסכמים לטווח ארוך לקנות גז מאירן, גם כשזו היתה נתונה לסנקציות מצד המערב בשל תוכנית הגרעין שלה. סין נהפכה למשקיעה דומיננטית גם בפקיסטן ובמדינות באפריקה.
אך אפגניסטן היא המקום שבו נכונותה של סין לקחת סיכונים על חשבון רווחים מסחריים ודיפלומטיים היא המדהימה ביותר. צ'יינה מטאלורג'יקל גרופ (mcc) תבנה תחנת כוח בת 400 מגה-ואט, שתספק חשמל למכרה הנחושת ולקאבול, הסובלת תדיר מהפסקות חשמל. mcc תבנה מכרה פחם חדש כדי להזין את תחנת הכוח. בנוסף, תבנה החברה מצרף לזיקוק עפרות נחושת ומסילת ברזל שתעביר פחם לתחנת הכוח ותשנע נחושת לסין. אם אכן יתממשו כל התנאים בחוזה, תבנה mcc בעתיד בתי ספר, כבישים ואף מסגדים עבור האפגנים.
החיילים האמריקאים אינם מגנים על הסינים. 2,000 חיילים של צבא ארה"ב מוצבים במחוז לוגאר, שבו ממוקם עיינק, אך הם עורכים סיורים דרומית לאזור המכרה, ולא מספקים ישירות אבטחה למשקיעים ולעובדי המכרה הסינים. עם זאת, המשטרה הלאומית של אפגניסטן, המגנה על המכרה, הוקמה ואומנה בכסף אמריקאי.
מכאן אפשר להסיק שהחיילים האמריקאים סייעו להפוך את אפגניסטן לבטוחה יותר עבור השקעות סיניות, ואף אחת מהממשלות לא תכחיש זאת. דיפלומטים וחיילים מסכימים כי המלחמה באפגניסטן מעולם לא נבעה ממניעי סחר, אך אם חברה אמריקאית היתה זוכה במכרז הכרייה בעיינק, כפי שמעידים כמה אפגנים במרירות, מבקריה של ארה"ב היו מאשימים אותה בכך שפתחה במלחמה במטרה לכבוש משאבים. יותר מכך, אם סין תמשיך לפתח את עיינק ותייצר הכנסות עבור הממשלה בקאבול, זה יסייע לאמריקאים להשיג את מטרתם.
הסינים, בינתיים, דחו בקשות להצטרף למלחמה באפגניסטן, בטענה שהמשטרה הלאומית של סין אוסרת על פעילות צבאית מחוץ למדינה, מלבד במקרים שבהם היא נעשית כחלק מכוח שמירה על השלום. במקום זאת, מדיניות החוץ של סין מבוססת על מסחר. החברות הממשלתיות חוטפות משאבי מינרלים ברחבי העולם כבר שנים, ומדהימות מתחרים בהצעות נדיבות.
שוחד במכרות
ארה"ב רואה את דרום מערב אסיה בעיקר כסיכון בטחוני. סין רואה את האזור הזה כהזדמנות. כמה עשורים של שיתוף פעולה צבאי עם פקיסטן, שחולקת עמה יריבה משותפת בדמותה של הודו, הבשילו לכדי ברית כלכלית.
אפגניסטן, שגובלת באירן ובפקיסטן, לא עוררה עניין בסין עד אמצע העשור. אוצרותיה של עיינק נודעו עוד בימים שבהם צבאותיו של אלכסנדר הגדול יצרו בהם נחושת, לפני 2,300 שנה. כשבריה"מ פלשה לאפגניסטן ב-1979, הגיאולוגים הרוסים נטלו דגימות ממרבץ עיינק ומיפו אותו, אך מעולם לא הצליחו להתחיל לכרות.
לאחר הסובייטים הגיע אוסמה בן לאדן, שהשתמש בעיינק כמחנה אימונים לקראת מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר. לאחר הפלישה האמריקאית לאפגניסטן, הצילו גיאולוגים את הדגימות של הסובייטים מעיינק והחביאו אותן עד שיוכלו להתחיל לחקור אותן. המחקר, שבוצע על ידי אמריקאים באמצע העשור, הראה שאפגניסטן הרבה יותר עשירה בנפט, בגז טבעי, בנחושת ובפחם מכפי שמישהו דימיין. עיינק דורג כמרבץ ברמה עולמית, והממשלה בחרה בו כזיכיון המינרלים הראשון שיוצע למכירה.
כדי להפחית את השחיתות, החליטה ממשלת אפגניסטן, בעצת יועצים אמריקאים, לבקש מהבנק העולמי ומחברת ייעוץ מקולורדו לסייע לה לפקח על המכירה. בתחקיר שפירסם העיתון "וושינגטון פוסט" בנובמבר, האשים בכיר אמריקאי את הסינים בכך שהשפיעו על המכירה בשוחד של יותר מ-20 מיליון דולר לשר הכרייה, מוחמד אברהים עאדל, שהודח באחרונה מממשלת אפגניסטן, בין היתר בשל האשמות אלה, שאותן הכחיש.
מומחים זרים טוענים שהאפשרות של מתן שוחד באפגניסטן, אחת המדינות המושחתות בעולם, היא סבירה בהחלט. אך לדבריהם, ההצעה הסינית היתה כה גבוהה ביחס לאחרות, ולכן גם אם ניתן שוחד, הוא היה גורם שולי בתוצאות המכירה.
עבד אל רחמן אשרף, גיאולוג ותיק ויועץ בכיר בענייני כרייה לנשיא אפגניסטן חמיד קראזי, התערב ב-2002 כדי למנוע את מכירת הזיכיון על המכרה באופן לא חוקי לחברה קוריאנית. לדבריו, סין זכתה במכרז מסיבה טובה: היא הציעה עסקת חבילה שאף מתחרה לא יכול היה להשתוות לה.
רוב מרבצי המינרלים העשירים בעולם נמצאים בטריטוריות עוינות - ג'ונגלים מוכי מלריה, אזורי לחימה ומדינות לא יציבות שמחזיקות במשאבים עשירים, אך אין להן דרך להכניס אותם לשוק. בגיבוי של כספי הממשלה, נוטלות החברות הסיניות סיכונים במקומות שאליהם אפילו הענקיות הפרטיות הגדולות ביותר לא מוכנות להיכנס, ומוסיפות לכך ממתיקים - מסלילת כבישים ועד להקמת מסגדים - שחברות כרייה סטנדרטיות לא מסוגלות לספק.
איש מהמומחים הזרים אינו יודע, כמובן, כמה מהמיזם של סין הוא אסטרטגיה מבריקה, וכמה ממנו הוא פשוט עסקה בעלת פוטנציאל הרסני שעשה תאגיד נלהב מדי. האסטרטגיה של החברות הסיניות היא מעורפלת באותה מידה שהיא מדהימה.
ארה"ב נלחמת באפגניסטן, וסין קונה אותה
מאת מייקל וויינס ניו יורק טיימס
4.2.2010 / 12:40