פרס: העוני בישראל הוא פוליטי ויוצרות אותו שתי קבוצות - הערבים והחרדים; צריך לתקן את המצב

שמעון פרס יודע דבר אחד או שניים על כנס דאבוס. הביקור שערך השבוע בעיירת הסקי השווייצית היה ה-16 שלו. בראיון סיכום ועידה שני ברציפות ל-markerweek הוא מסביר איך השתנה העולם, מה קרה למותג "שמעון פרס" ואיך הוא ממשיך להיות רלוונטי, וגם כיצד הוא מצליח להישאר כל כך בריא בגילו המתקדם. מר פרס, מה קרה לכנס דאבוס בשני העשורים האחרונים?



"במשך שנים היינו, יאסר ערפאת ואני, האטרקציה המרכזית של הכנס. בזמנו, ביקשנו ממייסד כנס דאבוס, קלאוס שוואב, לארגן את ועידת השלום בקזבלנקה. כיום הכנס הוא גלובלי, והדגש הוא על יצירת קשרים עם גופים עסקיים. השנה קיימתי פגישות רבות עם אנשי תעשייה אמריקאים, וגם עם אנשי חברת ההנדסה סימנס. מנכ"ל חברת סיסקו, ג'ון צ'יימברס, רוצה לפתח בישראל את ענף ההיי-טק בקרב הקהילה הערבית, והודיע שישקיע בכך 10 מיליון דולר. הוא יקים מערכת תקשורת בין נצרת לנצרת עלית.



"כנס דאבוס עבר מהפכה עצומה. כשהוא התחיל, הדיונים נסבו סביב העניין הקפיטליסטי, וכיום זהו כנס גלובלי. כל האידיאולוגיות מתו, ומרכז הכובד עבר למדע. אין יותר גבולות. החברות הן גלובליות, וכנס דאבוס הוא גלובלי לחלוטין, ועוסק הן בכלכלה והן בעניינים מדיניים. זה לא מפתיע, כי גם אירופה המאוחדת נהפכת ממוסד כלכלי למוסד מדיני. מארגני הכנס החליטו לשים דגש על הביזנס, והביזנס זקוק קצת לדברים שבנפש. כיום האו"ם מייצג את המדינות העניות, ואילו כנס דאבוס מייצג את העניינים הכלכליים. בדאבוס רוב הדברים החשובים קורים בחדרים הסגורים, ולא בפאנלים הציבוריים".



לא רוקדים אבל לא בדיכאון



מה הרשים אותך בכנס הנוכחי?



"הדהים אותי לראות את מספר המשתתפים היהודים. נכחתי במפגש של ראשי תעשיית ההיי-טק העולמית, וכולם שם היו יהודים - הייתי צריך לחפש היטב כדי למצוא גוי. הבדל נוסף הוא שבכנסים קודמים כל המשתתפים תמכו במדיניות של נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ורג' בוש הבן, ואילו כיום האנשים לא בדיוק יודעים איך לקבל את הנשיא ברק אובמה. בנוסף, הפעם לא רקדו משמחה כמו באירועים קודמים, אבל לא היו בדיכאון כמו בכנס של השנה שעברה".



ומהן המגמות המרכזיות שעליהן למדת?



"סין וארה"ב הן שתי כלכלות ענקיות שמחזיקות זו בגרונה של זו, ולא ברור מתי ואיך זה ייפתר. הרוסים נהפכו לפעילים יותר, כי הקהילה העסקית שלהם גדולה הרבה יותר מבעבר. לעומת זאת, התחום המדיני ירד הפעם ממקומו הקבוע. אמנם היו כמה אנשים שדיברו יפה על המזרח התיכון, אבל הם לא היו במוקד. לי, למשל, היתה פגישה עם לארי סאמרס, היועץ הכלכלי של אובמה: קודם סידרתי לו פגישה עם שי אגסי ולאחר מכן החלפנו דעות על המזרח התיכון".



מה אמרת לו?



"אני לא יכול לספר - זה היה בארבע עיניים. אבל אני חושב שקורים דברים מעניינים באזור שלנו: זאת הפעם הראשונה שהפלסטינאים מתחילים לבנות ולא רק לדבר, ויש לכך השלכות פוליטיות. השיפור במצב הכלכלי בגדה נותן גב לאבו מאזן - בלעדי השיפור הזה היה לו קשה הרבה יותר. העובדה היא שהם מפתחים יכולת בתחום הביטחון, הם מתמודדים יפה עם החמאס וזה נותן תחושה שעומד מולנו 'גוף'. הם לא אוהבים לשמוע את מנהיגי אירן, והם לא רוצים שאירן תשלוט במזרח התיכון.



"צריך להבין: המציאות משנה את המנהיגים יותר מאשר המנהיגים משנים את המציאות. תראה את מנחם בגין ואת אנשי הליכוד: הם לא קמו בבוקר והחליפו אידיאולוגיה - המציאות שינתה אותם. העובדה שהאורות דולקים בלילה במסעדות ובבתי הקפה של רמאללה - זאת עובדה פוליטית, לא רק עניין של צריכת חשמל".



נפגשת, כרגיל, עם הרבה אנשים ומנהיגים. מהי התדמית של ישראל כיום, שנה לאחר מבצע "עופרת יצוקה"?



"יש הערכה אדירה כלפי ישראל. בעבר העריכו אותנו על כך שישראל היא מדינה חלוצית, וכיום זה בזכות היותנו מדינת מדע. כל מי שנפגש אתי רוצה לעשות משהו עם ישראל. כששואלים אותי אם אני מודאג ממצבה של ישראל, אני עונה שזו המדינה האהובה ביותר בעולם. מדוע? הסינים אוהבים אותנו, גם ההודים, גם הנוצרים הקתולים - ואלה כבר יותר מ-4 מיליארד איש שאוהבים אותנו. נכון, יש לנו בעיה עם שוודיה, אבל לעומת זאת יש לנו עתיד חדש ביחסים עם רוסיה, בזכות ההגירה הרוסית לישראל. תראו לי עוד מדינה כזו".



על מה מבוססת ההערכה הזאת כלפינו?



"מעריכים אותנו על ההעזה המדעית והטכנולוגית, וגם זה קשור לעניין היהודי. יהודי לא מסוגל להיות שבע רצון. משה ירד מהר סיני עם לוחות הברית - גרמו לו לשבור אותם. היהודי לא שבע רצון מעצמו ומהעולם - וזה נהפך ליכולת יצירתית מדהימה. תראה את אלברט איינשטיין, את קרל מרקס. תראה את יחסי הציבור שישראל מקבלת בזכות הנוכחות שלנו בהאיטי. ביל קלינטון עלה לנאום בדאבוס, ולאחר חמש דקות הוא התחיל להלל את צה"ל ואת מה שהוא עשה בהאיטי - ואלה לא דברים שתואמו או הוזמנו מראש".







חושש מרעב וממרירות



האם ניצלת את ההערכה הזאת לקידום עניינים שחשובים לישראל?



"רבים שאלו אותי על המצב עם אירן, והסברתי שהמערב איבד את הזכות המוסרית שלו ביחס אליה. פתאום התברר להם שזאת דיקטטורה אלימה, שתולים בה אנשים ברחובות. אומרים שכל מלחמה צריכה להתחיל במאבק בשחיתות המוסרית, ולכן דיברתי עם כולם כדי לארגן כנס של בעלי מצפון - לא כנס פוליטי - כדי לעודד את המאבק בשחיתות המוסרית. אל תשכח שבכנס השתתפו ראשיהן של שלוש חברות יחסי הציבור הגדולות בעולם, כך שגם זה תורם למאבק התדמיתי שלנו מול אירן.



"במקביל, נפגשתי עם נשיא קוריאה הדרומית, לי מיונג באק, שגילה עניין עצום בהסכם סחר חופשי. עם שר החוץ הבריטי, דיוויד מיליבנד, דיברתי על הסכמי המכס בין שתי המדינות - הבריטים עדיין מקשים עלינו בגלל סוגיית השטחים. עם ראשי חברת סימנס דיברתי על המפעל שהם רוצים לסגור בבית שמש, והם היו חיוביים בעניין והציעו כמה דברים. נפגשתי עם מלך ירדן עבדאללה, אבל אני לא יכול להיכנס לפרטים, כי אחר כך יכעסו שהדלפנו פרטים.



"בינואר הייתי בגרמניה. הקנצלרית אנגלה מרקל היא חברה טובה של ישראל והיא לא שומרת את זה בסוד. נאמתי בפני הבונדסטאג, והתחלתי את הנאום בתפילת קדיש. כולם עמדו, ומאוד התרגשתי. זה מחזה שקשה לתאר אותו, של נשיא ישראל בפרלמנט הגרמני".



אז אתה חושב שמצבנו משתפר?



"תלוי. אני מוטרד מאוד ממה שעלול לקרות במזרח התיכון מבחינה כלכלית. מספר התושבים גדל פי שלושה, אבל כמות המזון ושיעורי התעסוקה לא גדלו בהתאם. אני מפחד שאם לא נטפל בבעיה, ישרור כאן רעב ובעקבותיו תתפתח מרירות שתהרוס את כל ההישגים המדיניים.



"לכן התחלתי לדבר עם המנהיגים. ראש ארגון המזון והחקלאות (fao) הציע להקים מרכז חקלאי בשותפות עם ישראל. כיום החקלאות היא אחד ההישגים של ישראל, ואפשר להגיע ליבולים מדהימים. דיברתי עם הרוסים, ואמרתי להם שזו תהיה שגיאה להתחרות בארה"ב: יש להם מדינה עצומה ומקורות מים בשפע, ואפשר לקדם שם את החקלאות. יש כסף בינלאומי שאפשר לרתום למשימה, וקרן המטבע הבינלאומית מוכנה להשקיע הרבה כסף במזון".



תאר לנו את השינויים במעמדה של ישראל בדאבוס ב-15 השנים האחרונות.



"מבחינות רבות מעמדנו השתפר. כיום ישראל היא חברה מצטיינת בעולם המדע, כי היא מבורכת בחוצפנים אינדיווידואלים. מייצרים אצלנו חציל בטעם שוקולד! מייצרים חיטה עמידה פי שניים! הציגו בפני באחרונה 'אנרגיה מטפטפת', שאתה יכול לשגר בדיוק להיכן שאתה רוצה, כמו הטפטפות של המים. האנרגיה פונה בדיוק למקום שאליו אתה רוצה למקד אותה. בישלו לי חביתה והאנרגיה הלכה רק לביצה - המחבת נשארה קרה. הביאו דג בתוך גוש קרח, ובישלו את הדג בלי להמיס את הקרח. המפתחת היא חברה מדהימה, של המשקיע שלמה בן חיים ושל שני ממציאים רוסים - אפילו לא אקדמאים.



"העולם עובר מהפכה, הוא יהיה נתון לשליטה של מדענים ולא לשליטה של אידיאולוגים. אני חושב שעשר השנים הקרובות יהיו המדהימות ביותר שראה המדע אי פעם. יש לכך שלוש סיבות. הראשונה היא יכולת המחשוב - כל מכשיר אייפון הוא מחשב חזק. השנייה היא שסוף סוף מגיעים לפריצת דרך במכשיר המדהים ביותר של האדם - המוח שלו. עד היום לא קרה הרבה בחלק נרחב של המוח כי המכשירים היו גסים מדי, אבל עם ננו טכנולוגיה אפשר יהיה לעשות דברים אדירים, ולא רק בעתיד אלא כבר עכשיו. השלישית היא החלל - נפגשתי עם ראש נאס"א, והוא אמר לי שאפשר להגיע למאדים לא בשנתיים אלא ב-40 יום.



"יש עוד כיוונים: מעמקי האוקיאנוס יהיו מקור למזון, והתעשייה הגדולה ביותר בעולם תהיה חלקי חילוף לבני אדם. אמרתי ללארי סאמרס שבמקום לחשוב במה לקצץ ובמה להשקיע, מה שחשוב הוא הפוטנציאל: אם הוא היה מאמץ תוכנית לאומית לאנרגיה, הוא היה סוגר את הגירעונות שלו בן לילה. האמריקאים סובלים מבזבוז עצום באנרגיה".



לא משרת את האגו אלא את המדינה



כבר לפני תשע שנים היה ברור שהמותג "שמעון פרס" חזק מאוד בדאבוס, הרבה יותר מבישראל. איך אתה מסביר את זה?



"הדברים החדשים שאני אומר מתקבלים בישראל כפנטסיה, ואילו בחו"ל הם מתקבלים כחוכמה. בישראל מיד אמרו עלי: 'פנטסיונר, פנטסיונר, פנטסיונר', ואילו כאן אתה יכול לראות אדם כמו מנכ"ל סיסקו צמא לשמוע את הדעות שלי. אני לא כלכלן במקצועי, ובכל זאת הדברים שאני אומר מעניינים. נשיא גרמניה, הורסט קלר, ביקש ממני כעת להציג את התחזית שלי בנוגע למה שיקרה בעולם - אבל בישראל אני אדם שמדמיין.



"הייתי 60 שנה בתחום הפוליטי. עוררתי הרבה מחלוקת, ומצאתי ש-60% מהזמן אתה צריך לעסוק באדמיניסטרציה של מניעת חיכוכים. מאז שאני נשיא יש לי צוות קטן וטוב, לא עושה בעיות, לא שמעתי את המלה 'לא'. אין ספק שזה החלק המאושר בחיי.



"אין לי אג'נדה אישית, אני לא מחפש תואר או משהו כזה. כסף לא אומר לי דבר ומעולם לא העסיק אותי. אם אני יכול לשרת את המדינה, זה טבעי שאני ארגיש כך, ואני חושב שהרבה אנשים חושבים שאני לא משרת את האגו אלא משרת את המדינה. האמת היא שאני די נבוך משפע הפופולריות שלה אני זוכה, אם כי אני לא יודע מתי הייתי מאושר יותר: אולי כשהייתי קונטרוברסלי גם הייתי יותר מהפכן. אולי נרגעתי - מי יודע, אולי הלכתי לכיוון הלא נכון.



"הכיסים שלי ריקים. אני לא בא להציע דבר לאיש. בדאבוס היו לי עשר הופעות ביומיים וחצי. רק אתמול בלילה היינו בכנס מרכזי של אנשי היי-טק עם 150 משתתפים ובמפגש של קבוצה קטנה שישבה עם לארי סאמרס. מי שעושה כאן עבודה נפלאה הוא יוסי ורדי. הוא מכיר את כולם, הוא לא יגיד מלה רעה והוא גם חי את התחום - הוא ממש מתחבר מיד אל ההתפתחות האחרונה.



"בדאבוס אפשר לקשור בזמן קצר קשרים בלי סוף. תראה את סימנס, את סיסקו ואת כל החברות הכי גדולות. את כולם מעניינת המנהיגות. מנהיגות מודרנית אינה נוגעת לשאלה מי עומד בראש. מה שחשוב הוא האלמנט החלוצי ולא האוטוריטה".



ומה עם מנהיגות ציבורית?



"אני רואה הבדל בין הממשלה לבין הצד הלא ממשלתי. אני חושב שהממשלה סובלת מחסרונות אורגניים: יש לה תקציב, והכסף נמצא תחת שמירה קפדנית. לכן לחברי הממשלה קשה ליטול סיכונים, ובלי נטילת סיכון אין היי-טק. שר בממשלה מוכרח להיות פופולרי ולהופיע בטלוויזיה. לעומת זאת, הסקטור הלא ממשלתי נוטל סיכונים. אם הוא מרוויח - אז הוא מרוויח, אבל הוא יכול להרשות לעצמו להפסיד ולכן איש לא בא אליו בטענות. כולם יודעים שיש סיכון, ואם אתה משקיע בעשרה דברים, בארבעה אתה נכשל ובשישה אתה מצליח - זאת הצלחה.



"זה משהו שממשלה לא יכולה לעשות, ולכן היא צריכה לתת לסקטור הפרטי את היכולות המתאימות. היי-טק ומדע הם גם עניין אינדיווידואלי. תראה את מיקרוסופט: שני בחורים צעירים שהקימו משהו שהגיע לסדר גודל של מדינה שלמה, והם לא רצחו או רימו איש. הם משלמים שכר טוב, ואומרים לי ש-1,000 מתוך עובדי מיקרוסופט הם מיליונרים - מי צריך שם ועד עובדים? הכללים השתנו. ישראל מבורכת באנשים כאלה ואני חושב שזה עניין של אופי לא פחות מאשר של השכלה. שאלו את אלברט אינשטיין מה חשוב, והוא ענה שלא מספרים אלא הרצון לשנות דברים ולהעלות רעיונות חדשים. עדיף להשאיר את הראש לדמיון ולחלומות. רוב האנשים מעדיפים לזכור מאשר לחשוב. מה שאנשים מכנים 'זיכרון' - זה בעצם שיכחה".



אין ספק שבישראל יש כישרונות, אבל האם החינוך שלנו תומך בהם?



"נכון שיש לנו בעיה בתחום ההשכלה הגבוהה, ולכן יש לי תוכנית להפוך גם את הצבא לקמפוס. אין סיבה שהחיילים לא יקבלו 650 שעות לימוד בזמן השירות, וזה כולל 150 שעות מעשיות. הצבא עצמו עבר מהפכה: הוא כבר לא ברמה של בית ספר אלא ברמה של אקדמיה. חייל בגולני מחזיק מחשב ביד. זה דור אחר, ואני חושב שמה שאנחנו צריכים הוא שכולם יקבלו השכלה גבוהה, כולל חרדים וערבים, ואילו האוניברסיטאות צריכות לעסוק יותר במחקר מדעי טהור ובסיסי - עניין שקצת מוזנח אצלנו".



אתה אומר שישראל מוערכת בחו"ל, אבל אנחנו לא מרגישים את זה כשאנחנו מסתכלים על הפוליטיקאים שלנו.



"המשק הישראלי צמח בגלל המדע והטכנולוגיה - ולא בגלל הרגולציה. הרגולציה יכולה למנוע החלקה על בננה, לא להוביל. אבל אם תכניס לפוליטיקה הישראלית את המדענים ואת אנשי העסקים, תקבל תמונה אחרת. אם תבחן את החברות החשובות, אפילו את צה"ל - תמצא שם קהילה הרבה יותר מעניינת ומגוונת. בכל פעם אני מופתע מחדש: פתאום בישראל יש את האוכל הכי טוב בעולם. אף פעם לא הייתי מעלה על דעתי שישראל תהיה חזקה בקולנוע - ופתאום יש התפרצות של יצירתיות קולנועית".



כבר לא חושש ממה שיגידו



בחודשים הקרובים תצטרף ישראל ל-oecd - הארגון לשיתוף ולפיתוח כלכלי - אבל שיעור העוני אצלנו גבוה מהממוצע במדינות הארגון.



"יש הבדל בין העוני בישראל לעוני בשאר העולם. העוני בישראל הוא פוליטי - שתי קבוצות אוכלוסיה, החרדים והערבים, יוצרות את העוני הזה. צריך לתקן את המצב, לפתח את ההיי-טק בקרב ערביי ישראל ולהוציא נשים לעבודה. אבל אני לא חושב שאפשר לאלץ התפתחויות כאלה. האמריקאים ניסו לכפות דמורקטיה במזרח התיכון - זה לא הצליח להם. אבל איש לא אומר 'לא' לפיתוח ולהיי-טק. זה משנה את רמת החיים ומוריד את שיעור הילודה. אין עוני ממוצע - זה כמו להיכנס לבית חולים ולבקש את התרופה הממוצעת. אפשר לטפל בעוני, אבל רק ברוח טובה - אני לא מאמין שאפשר לדחוק אנשים".



סין עמדה במוקד הכנס. איך אתה רואה את התעצמותה של סין? ומה המשמעות עבורנו, בישראל?



"יש הבדל בין הדרך שבה סין רואה את עצמה לבין הדרך שבה אחרים רואים אותה. רבים רואים אותה כמעצמה, אבל הסינים עדיין לא תופשים כך את עצמם. הם לא רואים את עצמם כמעצמה עולמית, הם לא רוצים להיות ה'שריף' של העולם. הם מעדיפים לטפל בבית שלהם, בעניין האקולוגי. כך למשל הם מוטרדים מהמחסור באוויר נקי ובמים. כשמשווים בין סין להודו מגלים שסין צומחת מהר יותר, אבל אני לא בטוח עד כמה המצב הזה יימשך, כי הסינים מתבססים על פיתוח היצוא, בעוד הודו מפתחת את השוק המקומי. אם היצוא יצטמצם, זה ישפיע על הכלכלה הסינית.



"הסינים אינם אגרסיבים. ב-1,000 השנים האחרונות סין לא נקטה צעדים אגרסיביים. היא דווקא היתה קורבן של אגרסיביות והיא רוצה להתאושש - לא בכוח המלחמות ולא בכוח הנשק. יש אלפי מדענים חדשים בסין, ביפן, בברזיל, והצמיחה תיווצר מהתפרצות מדעית. לסינים יש הרבה בעיות, כמו העובדה ש-70 מיליון בני אדם הם רווקים - זאת טרגדיה שאדם צעיר לא יכול למצוא בת זוג".



החזון של פרס: ממעמקי האוקיאנוס עד לצבא של משכילים



"יש לנו בעיה עם שוודיה, אבל לעומת זאת יש לנו עתיד חדש ביחסים עם רוסיה, בזכות ההגירה הרוסית לישראל"



"החקלאות היא אחד ההישגים של ישראל, ואפשר להגיע ליבולים מדהימים. יש כסף בינלאומי שאפשר לרתום למשימה"



"העולם עובר מהפכה, הוא יהיה נתון לשליטה של מדענים ולא של אידיאולוגים. עשר השנים הקרובות יהיו המדהימות ביותר שראה המדע אי פעם"



"עם ננו טכנולוגיה אפשר יהיה לעשות דברים אדירים, ולא רק בעתיד אלא כבר עכשיו"



"מעמקי האוקיאנוס יהיו מקור למזון, והתעשייה הגדולה ביותר בעולם תהיה חלקי חילוף לבני אדם"



"הרגולציה יכולה למנוע החלקה על בננה, לא להוביל. אבל אם נכניס לפוליטיקה הישראלית את המדענים ואת אנשי העסקים, נקבל תמונה אחרת"



"יש לי תוכנית להפוך את הצבא לקמפוס. אין סיבה שהחיילים לא יקבלו 650 שעות לימוד בזמן השירות, כולל 150 שעות מעשיות"



"למה צריך להתעמל? ראית פעם ציפור מתעמלת?"



בגיל 86 שמעון פרס מגדיר את הבריאות שלו מצוינת. "אני יודע שאני מאכזב הרבה מאוד אנשים. בגילי לא הייתי צריך להיות כל כך בריא. אני אומר שאדם נהיה חולה מזה שהוא נח ומתפנק".



מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?



"אני קם ב-04:30 וקורא את תמצית העיתונים החשובים - המאמרים העיקריים בעיתונים כמו 'טיימס', 'לה מונד', 'דר שפיגל'. רוב הידע שלי מגיע מקריאה וזה מה שאני עושה עד שאני הולך למשרד, ב-08:00. הכתיבה הפובליציסטית בחו"ל היא ברמה לא רגילה, ואף עיתון לא יפרסם מאמר בלי שהוא יהיה בדוק.



"בישראל הכתיבה היא לעתים קרובות קצת רשלנית. אתה מרגיש שיש עיתונים שחושבים שתפקידם הוא לא לנתח ולא להעשיר, אלא לשפוט. הם אומרים 'זה זיפת וזה טוב' - והם חושבים שעשו את עבודתם. מה זה מעניין אותי? במקום לקרוא את המאמר אני קורא מי חתום עליו, ואני מיד יודע מה כתוב שם. אני רוצה לקרוא, ולא לבזבז את זמני על רכילות. בישראל יש זלזול בתחום הפובליציסטי. פעם, כשהייתי בפוליטיקה, זה היה לי חשוב, אבל כיום זה כבר לא משפיע מה יגידו עלי - עוד מלה טובה או עוד מלה רעה. אולי בתחום הכלכלי יש מאמרים טובים יותר".



אתה עדיין כותב את הנאומים שלך?



"כן. בנאום כמו זה שנתתי בבונדסטאג השקעתי המון עבודה, שמונה-תשע טיוטות. ביקשתי חוות דעת מאחרים, כי הוא היה חייב להיות מהודק ומדויק, הוא לא יכול היה להישען על אלתורים. ידעתי שאני מוכרח להשקיע ושאני לא יכול לטעות בפרטים. מחר למשל אני נושא שני נאומים, בכנס הרצליה ולכבוד ט"ו בשבט".



מה אתה אוכל?



"את ארוחת הבוקר אני מתחיל בכוס קטנה של לימון סחוט, שמכין את הקיבה למה שיבוא אחר כך. אחר כך אני אוכל פרוסה דקה של לחם. אני עושה ממנו טוסט, מפורר אותו ואוכל אותו בתוך לבן. אני שותה כוס תה ואוכל קצת פירות, וזהו. בצהריים אני אוכל עוף או דג, אבל מנה קטנה מאוד. אני חושב שאנשים בישראל אוכלים מנות גדולות מדי. אני אוכל את זה עם ירקות, ללא לחם, עם כוס יין לבן - יש בו מחצית מהקלוריות ביין אדום - וסלט פירות טרי לסיום. בערב אני אוכל חביתה שעשויה מחלבון בלבד בגלל הכולסטרול, הרבה סלט, ולפעמים סלמון או דג מעושן".



אתה שומר על כושר?



"אני עושה התעמלות בוקר במשך עשר דקות, אבל אני בעיקר הרבה על הרגליים. למה צריך להתעמל? ראית פעם ציפור מתעמלת? אני שוקל עכשיו 72 ק"ג, והמאזניים הם הדיאטה שלי. אם אני רואה שעליתי אני פשוט אוכל פחות וחוזר למשקל המקורי. אני כמובן נמנע מסוכריות ומעוגות, ומקפיד לא לאכול יותר מדי לחם. אני לא שותה קוניאק ולא וויסקי, בגלל הקלוריות. אני אומר לחבר'ה הצעירים: אם תאכלו שלוש פעמים ביום - תשמינו. אם תקראו שלוש פעמים ביום - תחכימו. מצב רוחי טוב, אני לא מתלונן - וטוב לי על הלב".