התוכנית שהכזיבה

>> התוכנית לחיזוק מבנים בפני רעידות אדמה, תמ"א 38, נחלה כישלון חרוץ, וזה אינו חדש. ב-themarker פורסם כבר לפני כמה חודשים, שעל פי סקר שערך משרד הפנים בין הוועדות המקומיות, רק תוכניות בודדות של שדרוג והרחבת מבנים לפי תמ"א 38 אושרו. עוד עלה מהסקר, כי דווקא במקומות המועדים ביותר לפורענות - יישובי בקעת הירדן ואלה שנמצאים לאורך השלוחות היוצאות מקו השבר הסורי-אפריקאי - מספר הפרויקטים המקודמים לפי תוכנית זו נמוך במיוחד, ולמעשה שואף לאפס.

הסיבות לכך רבות ומגוונות: היזמים מתלוננים על כך שוועדות התכנון והבנייה מערימות קשיים וכי דיירי המבנים מציבים דרישות רבות, שהופכות את הפרויקט לבלתי כדאי כלכלית; הרשויות מתלוננות על תוכניות שמוגשות להן שאינן עומדות בסטנדרטים, ואילו השכנים מתלוננים על יזמים שרוצים לגזור קופון שמן על חשבונם.



אבל מעל לכל, נראה שהתוכנית נמצאת תחת צל כבד של ניסיון המדינה לחמוק מביצוע פרויקט לאומי. מצד אחד, מתריעים על סכנה של רעידת האדמה קשה, שתסכן עשרות אלפי מבנים, ומצד שני מניחים לשוק החופשי למצוא לה פתרון - וזה לא יקרה לעולם.



כדאיות רק במרכז



מה הכדאיות הכלכלית ליזמים לבצע חיזוק מבנים בטבריה, ערד, או קרית שמונה? אין כזו. למעשה, קל יותר למנות את המקומות שבהם הכדאיות הזו כן קיימת - תל אביב ומעגל הערים הקרוב, ושכונות מסוימות בחיפה ובירושלים. במקומות שהם להיט נדל"ני בשנים האחרונות, כגון נתניה, פתח תקוה והוד השרון - הכדאיות היא גבולית בלבד.



ברמת גן ובקרית אונו, שתי ערים שנמצאות על מפת הביקושים הלוהטים של השנים האחרונות, החליטו להגדיל את הכדאיות הכלכלית הניתנת ליזמים, ולתת להם לבנות 2 קומות על הגג, במקום קומה אחת כנהוג כיום. אם שתי ערים כאלה נאלצות לפתות יזמים בזכויות בנייה נוספות, אז מה יעשו בצפת, למשל?



התלות הגדולה של התוכנית בערך הקרקע גורמת לכך, שגם אם כל התקלות שבין היזמים, הרשויות והדיירים ייפתרו, תמ"א 38 יכולה, במקרה הטוב ביותר, לספק מענה לתושבי שטח של 5% משטחה של מדינת ישראל. במקרה הפחות טוב, והריאלי יותר, ניתן לסמוך על התוכנית שתהיה אפקטיבית עבור יישובים שמשתרעים על כאחוז בלבד משטחה של מדינת ישראל.



מה הפתרון? כנראה שצריך להקדיש חשיבה מעמיקה יותר לנושא, ואולי אף לכלול בתוכנית מרכיב של סיוע ממשלתי לפרויקטים באזורי סיכון ובערים שאין בהן כדאיות כלכלית לחיזוק מבנים.