ההיסטוריה הארוכה של הרצת המניות

>> פרשת הרצת האג"ח בחברת פסגות שהתפוצצה השבוע ברעש גדול עם חקירה של רשות ניירות ערך אינה פרשיית ההרצה הראשונה בבורסה של תל אביב. "תפסיקו להשלות את עצמכם. הרצות זה חלק מהחיים של הבורסה. זה קיים בכל בורסה בעולם", אמר לנו לפני כשבע שנים בראיון אילון צברי, לשעבר סמנכ"ל חברת גמולות. צברי הורשע ב-2003 בעקבות הרצת ניירות ערך שבה היה מעורב בשנות ה-90 המוקדמות.

הרצות המניות שנחשפו בתקופת הגיאות של שנות ה-90 באו בעיקר מכיוונם של הבנקים הגדולים - פועלים (אילון צברי) ודיסקונט ("הדיסקונטאים"). לשורת המחדלים של הבנקים אפשר גם להוסיף את פרשת ויסות המניות שביצעו מנהלי הבנקים בתחילת שנות ה-80, ואשר בעקבותיה הולאמו רוב הבנקים בישראל תוך גרימת נזק עצום לכלכלה המקומית. פרשייה עגומה אחרת שבה היו מעורבים הבנקים במהלך הבועה של 1993-1994 כללה מתן אשראי לרכישת קרנות נאמנות ללקוחות הבנקים. לאחר שהתפוצצה הבועה ספגו הלקוחות הפסדים ניכרים.



במהלך 2005 ו-2006, עם יישום ההמלצות של ועדת בכר, הפסיקו הבנקים לנהל את כספי הציבור, והאחריות עברה לחברות הברוקרים ולחברות הביטוח שרכשו מהם את קופות הגמל וקרנות הנאמנות. אולי משום כך, אך טבעי הוא שהפרשיות החדשות של מניפולציות בניירות ערך שנחשפות מעת לעת אינן כוללות יותר את הבנקים אלא בעיקר את חברות הברוקרים וחברות הביטוח. עד כה מדובר בפרשיות נקודתיות וקטנות יחסית, שאינן מתקרבות בסדרי הגודל שלהן לשערוריות הענק של שנות ה-80 וה-90.



בפרשת הדיסקונטאים, שהתפוצצה ב-1994, הואשמו שישה שכירים מבנק דיסקונט כי ביצעו מניפולציות באיגרות חוב ממשלתיות ובמניות, כשהמממנים של העבירות היו אריה אדלר וטדי שגיא, שנהפך מאז לאחד הישראלים העשירים ביותר. "הנאשמים גרמו נזק בל יכופר לבורסה, והפכו אותה ממוסד חשוב לקזינו לאומי", כתב שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב אמנון סטרשנוב בגזר הדין שניתן ב-1996, ושלח את הנאשמים לריצוי מאסר בפועל.



בפרשה אחרת של הרצת מניות גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב ב-2003 חצי שנה של עבודות שירות על אריה שפיר, שהורשע בהשפעה בתרמית על שערי מניות. כמו כן הוטל עליו קנס של 100 אלף שקל. שפיר ואחיו, ולדימיר סער, ניהלו בראשית שנות ה-90 כ-35 חשבונות ניירות ערך באמצעות 12 חברי בורסה שונים, כאשר שפיר היה הדומיננטי מבין שניהם.



באחת הפרשות החמורות בשוק ההון "כיכב" אילון צברי. צברי, סמנכ"ל חברת גמולות של בנק הפועלים, שלט בכספי משקיעים בקופות גמל בסך 25-30 מיליארד שקל. ב-1988-1994 הוא השתמש במידע פנים והריץ מניות בהיקפים גדולים, כאשר מלת הקוד "צברי בנייר" אותתה לסוחרים בבורסה על מניות שמחירן עומד לעלות.



מדובר במקרה שבו חברו הגורמים המשפיעים ביותר בשוק ההון באותה תקופה והשתמשו במידע שהגיע לידיהם מתוקף תפקידם בניהול כספי ציבור. השימוש במידע נעשה לצורך הפקת רווחים אישיים שהופקדו בחשבונות כיסוי, ואשר מקורם בעבירות פליליות חמורות שביצעו.



ב-2003 הורשע צברי בשורה של עבירות תרמית בניירות ערך, מרמה ושוחד, ונידון לשש שנות מאסר וקנס של 3.5 מיליון שקל. בית המשפט העליון קיצר את עונשו לחמש שנות מאסר בשל התארכות ההליכים המשפטיים נגדו, וביטל את הקנס.