לא מביישים את הפירמה: הדילמייקרים של צלרמאיר פילוסוף ושות'

עורכי הדין מיקי צלרמאיר ואבי פילוסוף מזכירים קצת את הזוג הטלוויזיוני ירון לונדון ומוטי קירשנבאום. שניהם כבר חצו את גיל 60, הבריאות לא מה שהיתה - פילוסוף הגיע לראיון אחרי ניתוח החלפת ברך - והשניים הוספדו לא מעט פעמים. לא רק זאת, אלא שבשנה שעברה ננטשה פירמת עורכי הדין צלרמאיר-פילוסוף על ידי יותר מחמישה עורכי דין.



לכאורה, הם היו אמורים ליהנות מהכסף הרב שצברו ולחשוב על הפנסיה המתקרבת. ולמרות זאת, נראה כי יש להם דברים דחופים יותר לעשות. צלרמאיר יילד את עסקת השנה, מכירת בזק, ומעורב עכשיו במכירה של בית ההשקעות פסגות; ופילוסוף סגר בהצלחה את הקפאת ההליכים של חברת הענק נורטל (ראו מסגרת). השניים מתייצבים לראיון עם עוד שלושה שותפים בכירים, שמבטיחים להמשיך ולהוביל את המשרד: אייל רוזובסקי, דוני טולידאנו וגיא צפריר.







צלרמאיר הוא דמות המפתח במשרד, דילמייקר בכל רמ"ח אבריו. לקוחות זרים אינם מגיעים בדרך כלל למשרד שאינו אחד מחמשת המשרדים הגדולים במדריכים הבינלאומיים של עורכי הדין, אבל צלרמאיר מושך אותם פנימה. אז מיהו האיש? "הוא לא נחמד בלשון המעטה", אומר עליו קולגה. "זה מה שעושה אותו כל כך טוב בניהול משא ומתן". אלא שבראיון עמו, צלרמאיר דווקא שופע קסם והומור. לדבריו, "ההיסטוריה של המשרד קשורה באופן ניכר להיסטוריה שלי". הוא חי 11 שנה בארה"ב כעורך דין ועסק במיזוגים וברכישות. היה לו משרד אמריקאי שביצע עסקות ממונפות לפני שבישראל בכלל ידעו מה זה.



ב-1984 הוא חזר, מכיוון שלדבריו לא אהב את עצמו בניו יורק. "הייתי מתאמן למרתון ושמתי לב שתוך כדי ריצה אני סופר כמה כסף אני עושה וכמה כסף עוד לא עשיתי. לא אהבתי את זה. התגעגעתי לישראל".



על עסקות לא הפסקת לחשוב. הפסקת לרוץ מרתון?



"כן, ואני נהנה מאוד לחיות בישראל. מצד שני, אני לא כל כך אוהב מה שאני רואה מסביב. אם אני מנתח את המדינה ואת מה שקורה בה כמו שאני מנתח חברה, הייתי אומר לך 'אל תשקיע בה'. אבל זה חזק מכל לוגיקה".



אולי כי במדינה הזו אפשר לתחמן את המערכת?



"בדיוק להפך. זו מדינה שבה הכי קשה לתחמן את המערכת. אם אתה לא מצליח להסתדר פה עם הרגולטורים ועם הבכירים ועם העסקונה - אתה לא תוכל לחיות פה. זה שהסתדרת עם שר או עם ראש ממשלה - לא שווה כלום".



צלרמאיר היה מעורב בשתי העסקות הגדולות ביותר בשנה החולפת. הוא ייצג את קבוצת אייפקס-סבן במכירת השליטה בבזק לשאול אלוביץ'; ובעסקת פרטנר ייצג את קרן פרמירה שהתמודדה על רכישת השליטה והפסידה לאילן בן דב. לטענתו, יש לא מעט עסקות פוטנציאליות בשוק. "מטרות", הוא מכנה אותן, אבל מסרב לנקוב בשמות.



עם זאת, הגאות בבורסה תמוהה בעיניו. ב-2009 עשתה הבורסה מהלך מהיר למעלה וכבר החזירה במקרים רבים את הפסדי 2008. "אני לא רגוע לגבי 2010. לא השתנה דבר. אני לא מבין למה השוק עלה, ולא רואה שיפור מהותי בחברות שערכן עלה. לאנשים אין מה לעשות עם הכסף, והוא חונק אותם".



אתה פסימי?



"מבחינה שכלתנית מתעוררות שאלות רבות, אבל מבחינת מצב הרוח שלי אני כולי מלא עזוז ורוח נעורים בניסיון להשפיע על המצב, כך שיהיה יותר טוב".



עכשיו כבר ברור שאילן בן דב עשה עסקה ממונפת (lbo) ברכישת פרטנר. הוא מתכוון לממן אותה מדיווידנד שיפגע בהון החברה, באישור בית המשפט. גם פרמירה היתה יכולה לעשות כך. לא?



"נכון. עשו תרגיל יפה. אנחנו הסתכלנו רק על ההון. קרן פרמירה היתה יכולה לזכות בעסקת פרטנר, אבל הם היו מסויגים גם בגלל המחיר. הם אמרו שהמחיר הזוי, זאת היתה המלה שבה הם השתמשו. הם נסוגו בעיקר בגלל המחיר".



טולידאנו: "משקיעים זרים באים עם תפישה שלפיה המימון לעסקה צריך להיות מוסדר קודם לעסקה. העלויות של זה אדירות. המתמודד הישראלי מגיע ואומר 'קודם כל אני אזכה, ואחרי שזכיתי בטח כבר יהיה מי שמוכן לממן את זה'".



צלרמאיר מוסיף בחיוך: "והוא חושב לעצמו, אם אני אפר את העסקה - אלוהים גדול".



טולידאנו: "האמריקאים לא יעשו דברים כאלה. הם יותר מרובעים".



צלרמאיר: "בחו"ל, עד לפני כשנה, היה המימון אחד התנאים לסגירת עסקה. משקיעים זרים רוצים לדעת מראש מהם תנאי הריבית ואיך הם בונים את המודל הפיננסי. בישראל זו מעולם לא היתה נורמה מקובלת. כשבאה קרן זרה, דוני ואני מנסים להסביר להם שאלה תנאי הארץ ואלה תושביה, אבל הם אומרים 'אנחנו לא מוכנים לעשות עסקה'. זה מייקר ומכביד עלינו בעסקות אבל זה חלק מהדיל. בגלל זה דוני ואני מתמצאים היטב בנושאי בנקים".



רוזובסקי: "ביום שבו תראה מישהו שלא מצליח לגייס את הכסף לעסקה כזו, תראה שהוא יהיה בבעיה קשה".



אם רק ישראלים יודעים להתמודד עם תנאי המדינה ועם תושביה - האם לא נראה כאן שוק שבו השחקנים המקומיים יגדילו את הריכוזיות וימנפו את עצמם בעוד הזרים ייפרדו מאתנו?



צלרמאיר: "יש הרבה טעם במה שאתה אומר".



טולידאנו מסתייג: "שיעורי המינוף בישראל לא גבוהים. מינוף בשיעור 40%-50% זה לא lbo".



צלרמאיר: "אני לא מסכים עם דוני. ה-lbo שאתה רואה כרגע הוא במינופים יותר גבוהים מאלה שהיינו רואים לפני ארבע-חמש שנים".



רוזובסקי: "מדברים פה כל הזמן על ריכוזיות ועל משפחות שולטות. אבל מי היו המשפחות לפני 20 שנה? הן לא היו אז. דנקנר היה במשפחה שולטת אבל לא היה שולט. כולם חדשים. התחילו מאפס. אלה ששלטו אז, התפוגגו. יש פה דינמיות די מפתיעה".



צלרמאיר: "זה לא משנה את התופעה. הריכוזיות כיום גבוהה יותר מזו שהיתה לפני 20 שנה. גם השמות התחלפו, וזה למרות רגולטורים שמענים אותך במלקות ובשוטים. תבדוק במה הרגולטורים עוזרים ובמה הם מפריעים, ואני לא בטוח שהם ייצאו על הצד הטוב ביותר. אנחנו נתקלים ברגולציה בכל עסקה גדולה. התחושה היא של תסכול נוראי".



טולידאנו מסתייג גם בעניין הזה: "אני עורך הדין של נשר מפעלי מלט, שהיא חלק מקבוצת משאב-idb. כשאתה מגיע לרגולטור עם עסקה שעבדו עליה זמן רב - קח את עסקת הנסון-משאב למשל - ההנחה שלי היא שהמיזוג הזה יעבור".



טולידאנו מתייחס לעסקה שנבלמה באחרונה על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן. בעסקה זו ביקשה חברת משאב שבשליטת כלל תעשיות ואיי.די.בי, חברות של נוחי דנקנר, לרכוש את השליטה בחברת הנסון. משאב היא הבעלים של חברת נשר, בעלת המונופול על ייצור מלט בישראל, ואילו הנסון היא יצרנית הבטון השנייה בגודלה בישראל. קן סברה כי הרכישה תפגע בתחרותיות בתחום הבינוי בישראל. טולידאנו חולק עליה.



"אין לך ערעור אפקטיבי על ההחלטה של הממונה על ההגבלים העסקיים", הוא אומר. "כך שההחלטה של הרגולטור היא סופית. הרבה פעמים אני לא מסכים אתם, אבל אני חושב שזה חלק מכללי המשחק ואני מקבל את זה. זו מערכת מקצועית". צלרמאיר מחייך: "יש הבדל באינטונציה שלנו".







המיזוג המעצב



אבי פילוסוף זוכר היטב כיצד קם המשרד. ב-1984 הוא פרש מניהול חברת עלית, שנמכרה לדיוויד פדרמן. עיסוקיו המקצועיים, כמו גם הזוגיות עם דליה רבין, הקנו לו בולטות לא מעטה בכלי התקשורת. "למיקי היה משרד גדול בניו יורק", משחזר פילוסוף. "הכרתי אותו דרך חבר משותף, אריה גנגר, שהתחיל לעבוד עם מיקי בישראל כשהוא חזר ארצה. גנגר שיכנע את מיקי שהוא צריך שותף ישראלי. אריה הפגיש בין מיקי לביני. מיקי הסתכל עלי ואמר 'זה שאתה מנהל גדול אני יודע. קראתי עליך בעיתונים. אבל מה בתור עורך דין?'. אמרתי לו 'כבר עשר שנים לא נגעתי בזה'. הוא אמר 'לכתוב אתה יודע? אז יהיה בסדר'".



פילוסוף מפרגן לשותפו, אבל גם מכיר את צדדיו המחוספסים. "מיקי הוא האדריכל הכי טוב בעולם. סבלנות גדולה אין לו. אני הפוך. מיקי היה לוקח משהו ואומר לי: תגמור את זה. הוא מביא רכישות ולי יש ידע עצום בצד הניהולי. זה חיבור שעבד 20 שנה. מעולם לא התקוטטנו".



הפריצה הגדולה של המשרד היתה ב-1994, בייצוג קבוצת בל-סאות במכרז על מפעיל הטלפון הסלולרי השני בישראל: סלקום. בל-סאות, שכיום היא חלק מ-at&t, היתה מבעלי המניות בסלקום, וצלרמאיר היה למעשה האיש שרשם את סלקום כחברה. המשרד שימש בפועל גם כמחלקה המשפטית של סלקום מאז הזכייה ועד 2006. הפסקת הייצוג של סלקום אירעה ככל הידוע לאחר שאיי.די.בי, שהיתה לבעלת השליטה בסלקום, לא ראתה בחיוב את העובדה שהמשרד ייצג את קבוצת אייפקס-סבן, שרכשה את השליטה בבזק והעניקה גם לבזק שירותים משפטיים.



פילוסוף נזכר: "מיקי טיפל בצד הפיננסי. נגד בל-סאות התחרו עוד שש חברות. אל תשאל אותי איך הם זכו. מיקי עשה את זה. היינו המשרד הכי קטן שעבד על המכרז".



המהלך שעיצב את משרד צלרמאיר פילוסוף במתכונתו הנוכחית הוא המיזוג שהתרחש ב-2006 עם 15 עורכי דין שפרשו ממשרד עורכי הדין צדוק ושות' לאחר מותו של המייסד, שר המשפטים לשעבר חיים צדוק. בראש הפורשים עמדו אייל רוזובסקי ודוני טולידאנו - חברים עוד מכיתה ט'. "דוני היה התלמיד הכי טוב בכיתה", מספר רוזובסקי. "חצי ממשרד צדוק התמזג עם צלרמאיר לפני ארבע שנים בדיוק. במשרד צלרמאיר לא היה מחלקת ליטיגציה לפני שהגענו".



צלרמאיר: "כבר הוא מתחיל עם עלבונות".



פילוסוף: "המיזוג עם רוזובסקי נתן איתות שהמשרד הזה הוא פה כדי להישאר. זה לא רק מיקי ואבי. זה אותת לאנשים צעירים שהמרכז של המשרד הזה אינו רק עסקות ולא רק התחום המסחרי. ליטיגציה תהיה הרגל השלישית".



רוזובסקי: "המשרד הבין שאם הוא רוצה להיות 'one stop shop', הרי שאנחנו צריכים ליטיגציה חזקה, אחרת אתה מפסיד הזדמנויות רבות, והליטיגציה נותנת חיזוק למישור העסקי כי צריך יעוץ מליטיגטור בהרבה מאוד עסקות".



צלרמאיר: "שתי העסקות הגדולות האחרונות קמו ונפלו על ענייני ליטיגציה. בעסקת בזק השאלה הקריטית היתה אם זו תהיה hell or high water deal (עסקה שבה הקונה מתחייב לשלם בכל מקרה, ע"ב). בעסקת פסגות השאלה הקריטית היתה אם לוותר על mac (סעיף בחוזה הקובע בכלליות כי כל צד רשאי לבטל את החוזה במקרה של שינוי מהותי לרעה, ע"ב). הסיבה המרכזית לכך שזכינו בעסקת פסגות היתה שהקליינט היה מוכן להגיע לפירוט דווקאי של כל עילה ועילה ולא להסתפק בסעיף mac כללי".



רוזובסקי מבקש להסביר את העניין ומתייחס לעסקת גילת לוויינים: בעסקה זו ייצג המשרד את קרן gores, שסגרה יחד עם קונסורציום משקיעים עסקה לרכישת גילת לוויינים תמורת 475 מיליון דולר. כשנה לאחר סגירת העסקה התעוררו קשיים שהביאו לפיצוץ העסקה ולתביעה של גילת נגד הרוכשים. לטענת החברה, אלה חייבים לה דמי ביטול בהיקף של עשרות מיליוני דולרים. כיום המחלוקת נמצאת בבית המשפט. "השאלה המרכזית שתוכרע היא התוקף של אותו סעיף mac", אומר רוזובסקי. "קרן יורק היתה המוכר בשתי העסקות - גילת ופסגות - והם התעקשו על mac בעסקת פסגות מפני שנכוו בפרשת גילת". לקוחות כמו אייפקס ותנובה מזרימים למשרד חמש-שש עסקות בשנה. יפה שחיזקתם את הליטיגציה אבל מי יביא את העסקות הגדולות?



פילוסוף: "קודם כל, מיקי ואני עוד שם. מיקי, גם כשיהיה בן 70, ימשיך לעשות עסקות. באחרונה העברתי לדוני תיק גדול ומסובך. תאמין לי שהקליינט מלקק את האצבעות".



בראש מחלקת הליטיגציה של המשרד, שבה 15 עורכי דין, עומד עו"ד אייל רוזובסקי, שהפך את צלרמאיר-פילוסוף לבית ליטיגציה. המשרד מטפל בתביעות ייצוגיות רבות, בין השאר של תנובה ושל פלאפון.



כך למשל, רוזובסקי מטפל מטעם תנובה בערעור לעליון על פרשת הסיליקון בחלב מ-1995. המשרד פיתח מומחיות בתחום איכות הסביבה ומייצג את חיפה כימיקלים בתביעות פליליות בתחום; את כרמל אולפינים, אחת החברות שנתבעו על ידי דייגים ואנשי חיל הים בפרשת הזיהום בקישון; ואת פרוטרום ואת עיריית אור יהודה בעניינים סביבתיים. בתביעות עסקיות בולטות ייצג המשרד בהצלחה את ארקדי גאידמק מול איש העסקים יוסי טרוים, שבו בוטל פסק הבוררות נגד גאידמק. במשרד עדיין מחכים כי גאידמק ישלם את שכר הטרחה.



הבעיה היא באקזיט



איפה יהיה המשרד בעוד 10 שנים? המשרדים הגדולים גדלים והקטנים מתכווצים. מה יקרה באמצע?



צלרמאיר: "קיבלנו כמה הצעות מיזוג מצד גדולים יותר. לא בא לי על זה כל כך. האמת היא שכיף לי. אני בא בבוקר ומסתכל על האנשים - ומעריך אותם".



ומה יהיה בטווח הארוך?



"בסופו של דבר אנחנו עלולים להיתקל בבעיה, כי יועץ משפטי של חברה זרה אומר לעצמו 'אני רוצה את אחת מחמש הפירמות הגדולות בישראל' ואנחנו לא אחת מהן. אם הוא לא מכיר אותנו, הוא ייקח משרד אחר. זה סיכון לביזנס".



טולידאנו: "המשרד שלנו הצליח תמיד למשוך עסקות בסדר גודל של מיליארדים, אף שהוא אינו אחד מהמשרדים הגדולים. אם אני מסתכל עשר שנים קדימה אני חושב שהגודל הטבעי שלנו הוא לא 100 או 150 עורכי דין".



רוזובסקי: "במשרד שיש בו 50 שותפים אי אפשר להכיר את כולם. שותפים שאתה לא מכיר זה תרתי דסתרי".



זה הרגע שבו צלרמאיר רוכן קדימה על השולחן ושואל: "אני יכול להגיד משהו רציני?" כולם משתתקים. "חל שינוי עצום בשנה וחצי האחרונות. אני עורך דין כבר 47 שנה. הבעיה הכי גדולה היא שהלקוחות הגדולים מתייחסים אלינו כאל קומודיטי. הם מצפים שתוציא את הניירת כמה שיותר מהר וכמה שיותר בזול ואם אפשר - אתמול, ואם אתה לא יכול, הם ילכו למישהו אחר.



"אבל קרה שינוי. זה התחיל בבנקאות ההשקעות. היו שם ילדים שהיו מפצחים מספרים עם אקסל. אנשים כמונו, עם ניסיון, נהפכו לחסרי משמעות כי מה שקבע היה האקסל. בשנה האחרונה אנשים התחילו להבין שהבעיה של עסקות היא לא בקנייה אלא באקזיט - אנשים שקונים חברה כיום מסתכלים על איך הם הולכים למכור, וכדי לצאת הם צריכים להשביח את העסק.



"לכן תחומים כמו ניהול, שכל ישר ויכולת תקשורת - היכולת לנהל גם עסקה וגם עסק - הם תחומים שיחול בהם שינוי מהותי. מהסיבה הזו, אני חושב שמשרד כמו שלנו כן יוכל להתקיים לטווח ארוך, כי תהיה לו מסה קריטית. קח את משרד wachtell lipton בארה"ב. זהו משרד קטן עם 180 איש - במונחים של ארה"ב זה כלום. הם עושים יותר כסף מכל עורכי הדין הגדולים בארה"ב וחתומים על העסקות החמות ביותר".



המודל של wachtell lipton, שעליו מספר צלרמאיר, הוא דוגמה מעניינת. מדובר בפירמה קטנה במונחים ניו יורקיים, שקמה בשנות ה-60 ונחשבת לאחת הרווחיות בשוק. ראשיה היהודים, שלא התברגו לעסקות היוקרתיות למרות היותם בוגרי אוניברסיטאות עילית מצטיינים, החליטו ללכלך את הידיים בעסקות ממונפות שבפירמות הגדולות לא רצו לגעת בהן. הם עשו לוול סטריט "בית ספר" למיזוגים ולמינופים. נראה כי זהו מודל שצלרמאיר היה רוצה לאמץ גם במשרדו.



לא חתונה



לצלרמאיר יש גישה מציאותית ליחסי השותפות: "שותפות לא מתרחשת מכיוון שכל אחד פה אוהב את השני ורוצה להתחתן אתו, אלא שלכל עורך דין ושותף פה אני רוחש כבוד. זה רגש בר קיימא".



ב-2008 סבל משרד צלרמאיר-פילוסוף משורת פרישות, גם אם רובן ברוח טובה. שני שותפים מבטיחים, מימי צמח ואהוד שניידר, פרשו והקימו משרד בוטיק. צלרמאיר סימן כמה שנים קודם לכן את מימי צמח כאחת ההבטחות של משרדו בשאלון שערך themarker. שותף מבטיח אחר, אריאל עמינצח, עבר לתפקיד היועץ המשפטי של תנובה. השותף אבי אורטל עזב לטובת קריירה ניהולית. השותף אהוד שפירא, שניהל את מחלקת הפירוקים במשרד יחד עם ארבעה שכירים, עזב עמם כמחלקה אחת.



לפני שנה עזבו אתכם כמה שותפים ועורכי דין במכה אחת, ובהם לא מעט בכירים.



צלרמאיר: "אני מצר על עזיבתם. אין לי מלה רעה על האנשים שעזבו. לכל אחד יש את האינטרס שלו. זה פשוט לגמרי. כל אחד חושב שהוא תורם למשרד באופן מסוים ורוצה לקבל משהו מהשני. אני לא רציתי לתת".



רוזובסקי: "בתקופת זמן של ארבע שנים מספר העזיבות אינו חריג. העובדה החשובה היא שבסופו של דבר הצלחנו להיפרד מכולם באופן ידידותי. לא היתה מחלוקת עם אף אחד".



תנו עצה לרון גזית, שרוב עורכי הדין במשרדו עזבו אותו במכה אחת. כשעוזבים הרבה עורכי דין המשרד נשאר קצת חנוק, לא?



צלרמאיר: "עורכי דין יכולים לעזוב או להישאר. מה שחשוב הוא הלקוחות. הייתי מדבר אתך אחרת אם כל אחד היה לוקח אתו נתח גדול של לקוחות. מה שחשוב הוא היכולת שלך לשווק ולהחזיק את הלקוח".



צלרמאיר מכסה טפח אבל פילוסוף חושף טפחיים. הפרישה הגדולה של שותפים ממשרד רון גזית אירעה כאשר התברר לשותפים שגזית ובני רוטנברג, מייסדי המשרד, מנהלים משא ומתן למיזוג עם משרד גדול בהרבה - גורניצקי. "ישבנו באותו מקום", מודה פילוסוף. "אבל למיקי צריך לחבר שותף מתאים, כדי שלא יהיו מכות אחרי יומיים. וגם אני לא בדיוק אחד שאפשר לירוק עליו".



מצדם של צלרמאיר ופילוסוף, החיבור עם גורניצקי אינו עומד על הפרק. פילוסוף: "החיבור צריך להיות עם משרד באותו הגודל. אני לא חושב שאני ומיקי נוכל להיבלע במשרד גדול. ניהלנו שיחות עם משרדים בגודל שלנו - או שאנחנו נתחבר עם איזה משרד או שאחד הצעירים מהמשרד כיום יתבלט ויוביל את המשרד.



"כיום, כשאני נכנס למסעדה, הגיל הממוצע שם הוא 40. זה לא חברים שלי, אלא הילדים של החברים שלי. אני לא שולל שעוד שנתיים תראה מיזוג שלנו. בשנתיים האחרונות דיברנו עם שלושה משרדים".



אחד המשרדים היה זה של עו"ד רם כספי, אבל המיזוג לא יצא לפועל. פילוסוף מערפל את התשובה לכך: "יכול להיות שלרמי קשה לחלק את ה... אני חושב שאם היינו מתחברים לרם כספי, כל אחד היה מקבל את הכבוד המגיע לו. חייבים להסתכל על כך שיש מטרה משותפת. המטרה המשותפת היא משרד עורכי הדין. תעזוב את האגו שלך. אני ממש לא שולל מיזוג או התחברות".



"השארנו כסף על השולחן"



טולידאנו: "כיום אנחנו משרד בגודל בינוני, אבל מתמודדים בזירה של הגדולים. בעסקות כמו בזק ופרטנר תמיד עמד מולנו משרד מהגדולים. אנחנו נמצאים בגודל הנוכחי באופן די מכוון. בפירמות שבהן יש 100 עורכי דין יגידו לך, 'אם יבואו שלוש עסקות בסדר גודל של בזק, אז אנחנו יכולים להעמיד שלושה צוותים שיעשו את זה במקביל ואתם תוכלו לטפל רק בעסקה אחת'".



רוזובסקי: "מתי ראית בישראל שמגיעות שלוש עסקות בסדר גודל של בזק ביחד? זו אמירה יפה אבל היא בתיאוריה. האמת היא שאם זה היה קורה, אף משרד לא היה עומד בזה".



צלרמאיר מסתייג: "הפסדנו הרבה כסף על כך שבהרבה עסקות לא יכולנו לזרוק לדיו דיליג'נסים (בדיקות נאותות) 25-30 עורכי דין. השארנו הרבה כסף על השולחן".



טולידאנו: "בעסקה של פסגות שאנחנו עושים עכשיו יש בצד השני צוות שעובד על המימון, צוות שעובד על ההסכם וכך הלאה - חמישה-ששה צוותים. זה עולה הרבה ללקוחות. אצלנו לכל אחד בצוות של שלושה-ארבעה אנשים יש ידע בכל אחד מהתחומים האלה".



הנוהג בעסקות הוא שהקונה מנסח את החוזה. כך היה בעסקת בזק. כשאתם עושים עסקה גדולה - מי כותב את החוזה?



צלרמאיר: "אנחנו מנסים עד כמה שאפשר לכתוב את החוזה בעצמנו. אנחנו תמיד מתנדבים להציע את שירותינו בעניין הזה. זה יתרון עצום". לדברי צלרמאיר, היתרון הוא גם בשכר. "בעסקות גדולות, אנחנו גובים כספים לפי שעות. יש כל מיני סידורים על עסקה שנכשלת. אתה נותן הנחה מסוימת. ויש בונוסים על עסקה שנסגרה".



בשוק כיום כמעט בכל עסקה הלקוח מבקש הנחה.



צלרמאיר: "בעסקה שהסתיימה לא מקבלים דרישות להנחה. אבל בעסקה שלא נסגרה, אתה עשוי לקבל בקשה מלקוח להתחשב בכך ואתה יעני שותף שלו פתאום. לא רצית להיות שותף שלו, אבל אתה שותף שלו. יש מלחמת מחירים גדולה בעיר. זה סיוט".



"מתמחים בישיבות - זה דבר שצורם לקליינט"



עו"ד גיא צפריר, שצמח במשרד צלרמאיר-פילוסוף כמתמחה, הוא השותף המנהל אותו כיום. הוא גם אחראי על מחלקת הרגולציה וייצג בעבר את סלקום וכיום את פלאפון בכל הקשור לפריסת האנטנות הסלולריות ולהיבטי רגולציה קשורים.



צפריר מופקד על הדור הבא של המשרד, וקולט עשרה מתמחים מדי שנה. "שני שותפים מראיינים כל מתמחה", אומר צפריר. "אנחנו משתדלים לקלוט את הטובים ביותר. במחזור האחרון קלטנו שני מתמחים מתוך חמישה. זה אחוז לא קטן".



שני מתמחים עבדו, למשל, על עסקת בזק. "הם רואים בעיקר את הצד של הניירת", אומר השותף דוני טולידאנו. "זה לא כיף", טוען מיקי צלרמאיר. השותף אייל רוזובסקי משיב: "לא נכון. להם זה כיף". צלרמאיר: "אנחנו רוצים לקחת מתמחים גם לישיבות, אבל קשה להופיע עם ארבעה אנשים. זה צורם ללקוח. הרבה פעמים אני אומר ללקוח: 'אני לא אחייב אותך עבור זה, אבל אני רוצה שהמתמחה יהיה פה'".



"ורדה היתה חתיכה בלתי רגילה"



עו"ד אבי פילוסוף, שפרש לפני שנים מכהונה כמנכ"ל עלית ומתפקיד יו"ר התעשייה האווירית, מעולם לא נפטר מחיידק הניהול - וזה דבק בו גם במשרד עורכי הדין שהקים עם מיקי צלרמאיר ב-1987. "מיקי הוא האדריכל ואני הייתי הקבלן, ולא ראיתי בזה פחיתות כבוד. לי היתה הבנה גדולה בתעשייה, לכן אני עוסק יותר בייעוץ לחברות או בכינוס נכסים", הוא אומר.



בשנה האחרונה שימש פילוסוף נאמן בהליך הקפאת ההליכים של נורטל ישראל, חברה בת של תאגיד ענק הקנדי. ההקפאה התנהלה בפני השופטת ורדה אלשיך. "זו היתה אחת ההקפאות המסובכות בעולם: חברה שהולכת להקפאת הליכים בקנדה, בארה"ב ובבריטניה בו זמנית עם 800 מיליון דולר בקופה, ויש לה סניפים ב-67 מדינות", הוא מתלהב. ההליך נמשך שנה.



"היו שם סיבוכים איומים ונוראים, והדבר נגמר בזה שכל הנושים הישראלים קיבלו 100% מהחוב וכל מי שפוטר קיבל 100% ממה שמגיע לו", מסכם פילוסוף ומדגיש שלא היה לוקח את התיק ללא הגיבוי של מחלקת הליטיגציה בראשות השותף הבכיר אייל רוזובסקי: "נעים לדעת שיש מישהו שמבין. כשאני בא לדבר עם מיקי על ליטיגציה, הוא מעיף אותי מהחלון. אייל בחור זהב".



פילוסוף נזכר בערגה גם בתקופה אחרת. "כשהלכתי לבית משפט בגיל 35, רעדו לי הביצים. כיום, כשאני שומע אנשים שבאים לא מוכנים לדיון, אני מקבל קריזה. אהבתי את התקופה שבה לא כל נושא הוא בגי"ץ ולא כל נושא הוא שפיט".



התקופה שעליה הוא מדבר קשורה לימי לימודיו: "אני בוגר מחזור א' של אוניברסיטת תל אביב במשפטים". באותם שנים למדו עמו השופטת וסגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב ורדה אלשיך (אז זונדר), פרופ' ברוך ברכה ושופט העליון אשר גרוניס. "אני זוכר שאת ורדה הזמנתי לצאת פעם, כי היא היתה חתיכה בלתי רגילה. עם גרוניס הייתי עושה טיולים במדבר יהודה. כיום גרוניס לא מדבר עם אף עורך דין ואני מבין אותו - זה מכיוון שישראל כל כך קטנה".



משרד צלרמאיר-פילוסוף ושות'



עורכי דין: 13 שותפים, 22 שכירים, 10 מתמחים. לאחרונה צורפו ארבעה שותפים: ג'ף נדלר, עו"ד ניו יורקי ותיק ושותף לשעבר במשרד ווייל-גוטשל; ליאור אורן, אלי בורשטין וסיון רמות



לקוחות בולטים: אייפקס פרטנרס; קבוצת סבן; תנובה; פלאפון; סיסקו; כרמל אולפינים; נשר מפעלי מלט; קרן gores capital; קרן שמרוק; חיפה כימיקלים; גד זאבי; ארקדי גאידמק